התיישבתי לשיחה עם רון ויאיר מהצוות שמארגן את ימי לימוד תנ"ך מדי שנה בשנה, לשמוע מאיפה הכל התחיל, מה שונה מהרבה כנסים אחרים שהמגזר מייצר, למה כאן, למה עכשיו?
"דווקא עכשיו, תנ"ך", הם אומרים לי, "דווקא כשסביבנו המדינה בוערת בוויכוחים והפגנות מבפנים ואיומים ביטחוניים מחוץ, זה הזמן להתחבר לשורש ולהרים מבט ומתוך כך לקבל את הכח והאמונה מהאבות והאימהות, השופטים והמלכים. ללמוד מסיפורי התנ"ך איך נכון לנו לנהוג גם היום, איך להתמודד ולצלוח אתגרים שנדמים לנו קשים מנשוא".
מהרו לשריין מקומות לימי לימוד תנ"ך
זה גבוה, אני אומר, תנו לי רגע דוגמה. והם יודעים לענות, "הנה, בספר שופטים, עם ישראל מתמודד עם רוחות זרות המנשבות ויוצרות ערבוביה ובלבול עצום. הקב"ה מורה להם- לימדו להתנתק ולהתבדל. לדבוק בקודש ולהתנער מהחול. אז, זו הייתה עבודה זרה של עצים ואבנים, וכיום אלו רוחות זרות שנושבות פנימה בפנים שונות שמאתגרות את כל היסוד היהודי שלנו – בית, משפחה, תפקיד האדם בעולם. כך אנו רואים שהמאבק הערכי והרוחני שכתוב בפסוקים, מתעורר וחי לנגד עינינו ורלוונטי כמו אז גם היום. כך, דרך הלימוד, אנו פוגשים את עצמנו, נזכרים מי אנחנו, פוגשים את עם ישראל בשיפלותו ובגדולתו ובעצם, מקבלים את הכח להרים את הראש ולהתמודד גם כעת".
טוב, אני אומר, אמירה כזו יכול לומר רק מי שנמצא באוהלה של תורה ממש. רובנו, בעולם הזה, ממש לא שם. "נגעת בדיוק בנקודה", משיבים לי. "מכאן בדיוק, אבל בדיוק, נולד כנס התנ"ך. מתוך תחושת ההתרוממות שאנו חווינו בלימוד שלנו עצמו בישיבה ובמדרשה, נולד רצון לחבר עוד ועוד אנשים לחוויה רוחנית כזו. לתת "זריקת קודש" מתומצתת של לימוד תנ"ך ברמה גבוהה, שממלאת את הנפש ומטעינה אותה לתקופה קדימה".
"אנחנו זוכים כל השנה לשבת וללמוד, ומרגישים כמה זה מגדל אותנו ונותן לנו כוחות ועוצמה, ולכן מרגישים צורך ואפילו מחויבות, להעביר מעט מהאור הזה החוצה, לאנשים נוספים, וכך אנחנו שנה אחר שנה שותפים לצוות ההקמה של הכנס".
זו התשובה שאתם שומעים ממשתתפי הכנס? התעלות? "ממש כך", הם עונים, "ויותר מזה. משתתפים אומרים שהם מחכים כל השנה לחוויה הזו. אנחנו שומעים הרבה על כך שימי הלימוד שונים מכנסים רבים וטובים אחרים שקיימים במהלך השנה. בעיקר, כי מדובר ב"תנ"ך טהור". לא יריד מכירות יוקרתי, לא הצגות ולא מופעים, נטו תנ"ך, עם מרצים ושיעורים ברמה הגבוהה ביותר ותפריט עשיר שמאפשר לכל משתתף לבנות לו מערכת ייחודית".
מהרו לשריין מקומות לימי לימוד תנ"ך
חשוב להם גם לציין, שמאחורי הכנס אין מטרות רווח, ועל כן הצוות כולו מבוסס על מתנדבים. "אבל מצ'פרים אותנו, כיבוד מפנק בכל ישיבת עבודה, וכמובן כניסה חופשית לכלל השיעורים", הם מרגישים צורך להדגיש בחיוך.
מן הסתם לא כולל מנת שווארמה, אני מציין. אולי אם הכנס לא היה בתשעת הימים, יכולתם להנות מצ'ופרים מפנקים אפילו יותר.. גם על זה יש להם תשובה, אני כבר לא מופתע. "חלק מתהליך הגאולה הוא תיקון החטא. ואין מתאימים יותר מימי החורבן להתקרב לתורה ובעצם הלימוד לבנות עוד אבן בבניינה של ירושלים. כל שנה מחדש, אנו משתאים עד כמה הכנס בתשעת הימים מגיע 'בול בזמן' בימים קשים שעוברים על עם ישראל. אם זה מצב בטחוני, או מתח חברתי", או כמו השנה, גם וגם, אני מסכם בעצב.
בעודי מנפנף עם המחברת להשיב קצת רוח, כי בכל זאת, סוף יולי בגבעת שמואל, גם על זה יש להם מה לומר. "היה לנו הכי קל להקים את הכנס בירושלים, קרוב למוסדות הלימוד שלנו ולקהל הביתי. ההחלטה לקיים את הכנס דווקא בגבעת שמואל, מתחברת למהות הכנס. דווקא במרכז הארץ, אזור שמסמל יותר מכל את החומר והמרדף אחר החומר, דווקא כאן נביא את הרוח ונרים קומה של תורה".
"זה בעצם החלום", מוסיפים בנימת סיכום שרומזת, "אחי, יש לנו עוד מלא עבודה פה".
"שכל אחד ידע, שבתשעת הימים הוא עוצר את מרוץ החיים, הלימודים, העבודה והשגרה ומגיע להתמלא, לשאוב כוחות מתוך המפגש עם תלמידי חכמים ומלימוד התנ"ך, וחוזר עם אוויר, עם ראש מורם. סוג של איפוס שמחזיר לך את החזון, את המבט המעמיק על המציאות ואת היכולת והרצון להתמודד עם אתגרי החיים, כמו חינוך ילדים, זוגיות, עבודה והגשמה, עבודת ה'. תכל'ס, מתנה לעצמך".
התחברתי. אולי בגלל התחושה שכאן אין "מסחרה", והצוות שיושב איתי כאן לא מחפש להגדיל רווחים, אלא רק להגדיל תורה ולימוד.
אולי משהו במהות של הכנס, שהוא פרי עמל ושיתוף מלא של שלוש מוסדות דגל תורניים במגזר הדתי- לאומי: מדרשת אוריה, ישיבת שבי חברון ומדרשת הרובע, שעצם האיחוד הנדיר הזה מקרין גדלות. ואולי פשוט, זה התנ"ך, שמחבר בינינו והופך אותנו לעם.
מהרו לשריין מקומות לימי לימוד תנ"ך
