יהודית קצובר ונדיה מטר
יהודית קצובר ונדיה מטרצילום: אסתר אליהו

פתיחתו של כביש עוקף אל-ארוב הוא בשורה משמחת עבור תושבי האזור אבל אסור שהוא יביא למצב שאנחנו עוזים לחלוטין את הכביש הישן.

הניסיון מוכיח שנטישה ישראלית של שטח כלשהו תהפוך אותו במוקדם או במאוחר לקן צרעות ממנו יצא טרור

בטקס חגיגי במעמד שרת התחבורה, ראשי מועצות ואישי ציבור נפתח בשבוע שעבר כביש לב יהודה, עוקף אל ערוב, המקשר בין צומת גוש עציון לקריית ארבע-חברון ולדרום הר חברון.

אין ספק בכנות כוונותיהם האידיאולוגית של מתכנני הכביש החדש לחזק דרכו את ביטחון המתיישבים וכוחות הביטחון. אכן, כביש עוקף מקל על תנועת התושבים בין ישוב לישוב ומהישובים לערים הגדולות ומוקדי התעסוקה.

כביש שכזה מעצים את ההכרה בנורמליות שבמגורים ביהודה ושומרון ובכך צפוי להביא להוספת מתיישבים רבים חדשים שיעצימו וירחיבו את ההתיישבות הקיימת ויביאו להקמת ישובים חדשים, אזורי תעשייה ותעסוקה. הדרך לשני מיליון מתיישבים ביהודה ושומרון עוברת דרך תשתיות חדשות ומודרניות, קווי מים וחשמל, קליטה סלולארית וכבישים נוחים.

כביש חדש, נגיש ונוח גם צפוי לבלום את מגמת הנטישה שהחלה בלא מעט ישובים בשל מצוקת הפקקים הבלתי אפשרית והמתישה. הקושי להגיע לעבודה בשעה יעודה, להבטיח הגעה במועד מדויק לאיסוף ילדים ממוסדות חינוך ומחוגים, לתורים רפואיים, לאירועים כאלה ואחרים ועוד, הביאו מתיישבים אידיאליסטים ואוהבי הארץ לבחור במקום מגורים אחר. כבישים רחבים ונוחים ישאירו אותם חלק בלתי נפרד מההתיישבות.

אך נדהמנו לגלות שהכביש החדש יוריד אותנו מהכביש הישן. זאת לא הייתה כוונתם של המתכננים! המחשבה הייתה והינה ששני הכבישים ישרתו את הנוסעים ובכך להוריד את העומס והפקקים. אף אחד לא מוכן לוותר על כביש 60 הישן. אף אחד לא מוכן לוותר על חלק ארץ בו נסענו, קנינו וחיינו עשרות שנים. מניסיון- כבישים שנסגרים לנסיעה ליהודים, אנו מתנתקים מהם רגשית ומעשית ומפקירים את האזור למחבלים.

כבישים עוקפים אפיינו את ממשלת אוסלו בניצוחם של יצחק רבין ושמעון פרס. כבישים שכאלה תאמו את תפיסתם וצעדיהם המסוכנים שנועדו להוביל להקמתה של מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון. כבישים כאלה מנוגדים לתפיסתה העקרונית והמהותית של ממשלת ימין שדוגלת בשליטה ישראלית על המרחב כולו.

מטרת הכביש החדש אפוא הרחבת ההיאחזות היהודית בשטח ולא צמצומה. אם חשבנו על רווחת הנוסעים – איזה רווחה תהיה אם את כל התחבורה אנו מעבירים מהעורק הישן לעורק החדש? להיפך, על שני הכבישים, החדש והישן, להמשיך לשרת את התושבים. ואת השלטים שצה"ל הציב המזהירים ש"הכביש מוביל ליישוב פלסטינאי והכניסה לאזרחים ישראלים מסוכנת" יש להוריד מיד. מי הסמיך את צה"ל להציב כאלה שלטים? האם הייתה החלטה מדינית על כך?

הניסיון מוכיח שנטישה ישראלית של שטח כלשהו תהפוך אותו במוקדם או במאוחר לקן צרעות ממנו יצא טרור. המענה הנדרש הוא שיבה זקופת קומה אל המחויבות ההיסטורית של עם ישראל לחזון הריבונות הישראלית על ארץ ישראל כולה. ריבונות היא אחריות, ואכן משימת הריבונות מאתגרת אך היא הכרחית.

הכביש החדש נקרא על שמם של הרב והרבנית לוינגר זצ"ל. בעיניים פקוחות הם נשאו את דגל הנוכחות היהודית בכל אתר ואתר בארץ ישראל. נטישת הכביש הישן נוגדת את חזונם ואסור שדבר זה יקרה. בעיות לא עוקפים, עם בעיות מתמודדים ומנצחים.

הכותבות הן ראשי תנועת הריבונות