1
לקואליציה אין ברירה, היא חייבת להחזיק מעמד מול הלחצים הקשים שכבר קיימים ואלה היותר קשים שעוד צפויים בימים הקרובים, ולהעביר בקריאה שנייה ושלישית את החוק המבטל את עילת הסבירות עד לסיום מושב הקיץ. אם זה לא יקרה, המשמעות היא קץ השלטון של הממשלה הזאת וקץ המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. אם נתניהו וחבריו שוב יירתעו ברגע האחרון, הם יכולים ללכת הביתה ולמסור את המפתחות לאהוד ברק, שקמה ברסלר, דן חלוץ, פרופ' ציון חגי מההסתדרות הרפואית, מארגני חסימות הכבישים ומובילי מחאת העריקה משירות המילואים. מי שמעניק זכות וטו על החלטות הכנסת והממשלה לחבורה אנרכיסטית פורעת חוק שאיש לא בחר בה, ואשר החליטה על דעת עצמה להצמיד אקדח לרקתם של מוסדות הדמוקרטיה הנבחרים, אינו ראוי למשול.
2
זה מזמן כבר לא רק העניין של עילת הסבירות כשלעצמה, שלא ממש ברור עד כמה מועילה תהיה החקיקה שתבטל את השימוש בה. כבר למדנו שהחלטות המחוקקים הן בידי האגף האקטיביסטי של שופטי בג"ץ כחומר ביד היוצר. השופטים לשים את חוקי המדינה כרצונם, כשהם מפרשים אותם על פי עמדתם האידיאולוגית ולא בהתאם ללשון החוק או לכוונת המחוקק. כאשר סוגרים בפניהם פתח אחד, הם ממהרים לפרוץ במקומו פתח אחר. כבר אמרו רבים שגם אם יבוטל השימוש בעילת הסבירות, השופטים האקטיביסטים לא יתקשו למצוא עילה אחרת שלא בוטלה, ולפסול מכוחה כל החלטה שלא תיראה להם. ועדיין, ביטול עילת הסבירות לפחות יסייע בידי השופטים השמרנים יותר, שאולי ישתמשו בחקיקה החדשה כדי להתווכח ולחלוק על חבריהם האקטיביסטים.
בכל מקרה, כל עוד לא יקודמו רכיבים מרכזיים נוספים ברפורמה המקורית, כגון שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, חקיקת פסקת התגברות וקביעה ששופטי בג"ץ לא יכולים לבטל חוקי יסוד, לא תהיה לביטול עילת הסבירות כשלעצמו השפעה דרמטית. למרות זאת, הצורך בחקיקתו הוא דרמטי מאוד. הוא יציל את הדמוקרטיה הישראלית, ולו באופן סמלי, מכניעה מוחלטת לסחטנות של מיעוט כוחני ודורסני, שאינו מקבל עליו את עול הדמוקרטיה וכופר בסמכות הרוב לחוקק חוקים שאינם מקובלים עליו. העימות עכשיו הוא כבר מזמן לא בין סמכות הכנסת והממשלה לסמכות בית המשפט העליון, אלא בין הכנסת והממשלה לבין התארגנות חתרנית מסוכנת, עתירת משאבים וחסרת גבולות, שמנסה לדרוס את סמכותן.
3
בשבועות האחרונים המחאה מאבדת גובה. הצעדים הקיצוניים שנוקטים מוביליה, אף שהממשלה מיתנה מאוד את תוכניותיה לתיקון מערכת המשפט, מכרסמים בהדרגה בתמיכה בה. חסימת כבישים ממושכת ושיטתית מעוררת זעם מוצדק מצד ציבור נוסעים רחב שמשלם את מחירה. פגיעה בחולים על ידי השבתת מערכת הבריאות בידי הסתדרות הרופאים, מסיבות פוליטיות המנסות לשווא להתעטף בתואנות מקצועיות, לא מוסיפה לפופולריות של אלה המתיימרים לדבר בשם ההגנה על זכויות אדם.
הניסיון המכוון מצד המטה הכלכלי של המחאה לפגוע בכלכלת ישראל הצליח פחות מהמקווה. אין ספק שהכלכלה נפגעה, לא כתוצאה מהרפורמה שטרם עברה אלא כתוצאה מנזק מכוון שגרמו מתנגדיה. אבל הממשלה הצליחה עד כה למנוע ירידה בדירוג האשראי של ישראל, קצב האינפלציה נבלם, והופרכו גם התחזיות הקודרות לגבי ירידה בצמיחה ובהכנסות המדינה ברבעון הראשון של השנה.
מתנגדי המחאה חסרת הגבולות מתעוררים אט אט מתרדמתם ומשיבים מלחמה באמצעות הסברה נגדית, החתמת עצומות מהצד השני, הפגנת המיליון המתוכננת להתקיים ביום ראשון הקרוב בקפלן, ועוד.
4
עם כל אמצעי המאבק שהוזכרו עד כה, עד כמה שהם טורדניים, מזיקים ומקוממים, אפשר לחיות. מה שחמור ומסוכן הרבה יותר הוא הניסיון לקרוע את צה"ל ולאיים בפגיעה בביטחון המדינה ובאזרחיה באמצעות מרד עברייני מאורגן של עריקה משירות קבע ומילואים.
מחוללי המרד מנסים לנצל את הריכוז הגבוה יחסית של אנשי שמאל ביחידות ספציפיות שיש בהן צורך קריטי, כמו טייסות חיל האוויר ויחידות המודיעין. מומחי דעת קהל ופרסום, שמעניקים לתנועת המחאה מטריית ליווי אינטנסיבית, מנסים לתעתע בציבור בסיועה של תקשורת מגויסת, לנפח את ממדי התופעה וליצור רושם כאילו מדובר בסכנה של פגיעה קריטית בכוחו של צה"ל.
אם אכן זו המציאות, הרי שמדובר בסוג של הפיכה צבאית שבמסגרתה יחידות צבאיות שהגנת המדינה תלויה בהן מאיימות על המוסדות הדמוקרטיים הנבחרים ומכופפות אותם. אך למעשה נראה שהמצב אינו כצעקתה, ורבים מבין המצהירים על עריקה משירות יצאו כבר מזמן לפנסיה משירות המילואים שלהם, או לפחות כבר אינם משרתים בתפקידים חיוניים. זה לא מוריד מחומרת מעשיהם, שבמציאות נורמלית של מערכת אכיפה מתפקדת והגונה כבר מזמן הייתה מולידה מעצרים נרחבים וכתבי אישום, אבל מידת הנזק שהם מסוגלים לחולל פחותה מהרושם שהם מבקשים ליצור. בהערכות מצב שהתקיימו השבוע בדרגים הכי בכירים במערכת הביטחון, התגבשה הדעה שהפגיעה בכשירותו של צה"ל איננה משמעותית. בטווח הארוך יהיה צורך לטפל לעומק בתופעה החמורה הזאת ובשורשיה, אבל בטווח המיידי הממשלה והכנסת יכולות להיות רגועות ולהמשיך בחקיקה. יהיו עריקים, שצריכים להיזרק מצה"ל ואף להיענש במלוא חומר הדין, אבל הם יהיו מעטים ולא יפגעו משמעותית ביכולת המבצעית. זה לא איום שבגללו הדמוקרטיה הישראלית ומוסדותיה הנבחרים צריכים להתקפל.
5
האם ניתן להגיע להבנה בנושא עילת הסבירות, שתמנע את הגל המתעצם של מלחמת האחים הקרה בעיתוי המאיים של הימים הסמוכים לתשעה באב? באופן עקרוני התשובה חיובית. מכיוון שכפי שהסברנו לעיל, החשיבות העקרונית של עצם החקיקה עולה על החשיבות של השפעתה בפועל, היה ניתן למען השלום והאחדות לצמצם את היקף ביטול עילת הסבירות. המשנה ליועץ המשפטי לשעבר עורך הדין רז נזרי והפרופסור למשפטים ידידיה שטרן הציעו נוסחה לפיה עילת הסבירות תבוטל רק לגבי החלטות הדרג הנבחר הבכיר, הממשלה והכנסת, ולא לגבי החלטותיה של הפקידות הממשלתית. אם האופוזיציה הייתה מודיעה שהיא מוכנה להסיר את התנגדותה לחקיקה הספציפית הזאת, ובעיקר לקרוא באופן ברור ושיטתי לריסון צעדי המחאה המשסים והבלתי חוקיים, היה ראוי לשלם את מחיר צמצום החקיקה למען השכנת שלום והשגת רגיעה.
אלא שצמד המשפטנים הבכירים הוסיף להצעתו תנאי שלפיו יכריז ראש הממשלה שמכאן ואילך לא יחוקקו חוקי הרפורמה אלא ברוב של לפחות שבעים חברי כנסת. המשמעות היא הענקת זכות וטו לאופוזיציה על כל תיקון במערכת המשפט שהקואליציה תבקש לערוך. זכות הווטו הזאת תביא לכך שלאופוזיציה לא יהיה כל צורך להתפשר, שהרי שום דבר לא יתקדם ללא הסכמתה. התוצאה הצפויה היא הקשחת עמדת האופוזיציה בכל סעיפי התיקון של מערכת המשפט, באופן שימנע כל שינוי בעל משמעות.
ביטול פסקת ההתגברות הוא כבשת רש דלה וצנומה שנותרה מתוך הרפורמה שהציג שר המשפטים בתחילת הדרך. למרות זאת, ובאווירת הפיוס הראויה לשבוע שחל בו תשעה באב, אם הדבר עדיין אפשרי טכנית מבחינת הליכי החקיקה, ראוי שהקואליציה תושיט יד למיתון האיבה ותסכים לצמצום החקיקה. זאת בתנאי שהאופוזיציה מצידה תגלה אחראיות ותתנער בתקיפות מהמרד המאורגן נגד השירות בצה"ל, ובתנאי שהניסיון להגיע להבנות והסכמות על המשך החקיקה לא יהיה כרוך בהתחייבות להעניק זכות וטו לאופוזיציה על כל החלטה שהיא לא מסכימה לה.
לתגובות: [email protected]
****