זה עתה סיימנו את פרשת מסעי באמירת 'חזק חזק ונתחזק', לקראת הכניסה של עם-ישראל לארץ- ישראל. מ"ב מסעות עברו בני-ישראל במדבר מאז צאתם ממצרים.
אך לכאורה תמוה שבמסעות אלו דילגה התורה על אירועים חשובים וכבדי משקל, דוגמת מתן תורה מחד, חטא העגל, חטא המרגלים, מי מריבה, מעשה קורח ועוד, מאידך. על כך עונה הפרשן רבי עובדיה ספורנו, באומרו שתכלית פירוט המסעות הינה להודיע שבחם של ישראל, ככתוב בירמיהו ב',ב': 'זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה'. כל מגמת כתיבת אותן המסעות, הינה כדי לפאר ולספר בזכותם של ישראל, על לכתם אחריו ית' בארץ לא זרועה במשך שנים כה רבות, ולכן ראויים הם בדין להיכנס לארץ-ישראל. ועוד נאמר בין השיטין לזכותם, שגם כשהכנעני פתח עמם במלחמה, הם לא התלוננו ואמרו כאבותיהם 'נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה', אלא אף החרימו את הכנעני.
בחטא העגל, אין כמובן אף לא שמץ של זכות, לכן אין הוא מצוין במסעות, וכמוהו חטא המרגלים, מי מריבה, מעשה קרח וכו'. לעומת זאת בפרשתנו, נושא משה-רבנו נאום פרידה, בו אף יזכיר לישראל בין השאר, את שעשו כשמת אהרון והסתלקו ענני הכבוד. יראתם לכם ממלחמת מלך ערד, ונתתם ראש לשוב מצרימה, וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן, ומשם למוסרה, שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם. אף מתן תורה לא נמנה במסעות, שהרי לא היה בו מאותה זכות של 'לכתך אחרי במדבר', זכות גדולה הייתה זו לישראל לקבל את התורה, אך לא היה זה לזכותם. הייתה זו מתנת אלו-ה ממעל, ואף כפה עליהם הר כגיגית על מנת שיקבלוה.
אך פרשת דברים, פותחת בנאומו של משה הבא להוכיח את ישראל טרם הסתלקותו וטרם כניסתם לא"י ללמדם 'אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן'. אמנם המסעות נמנו על מנת ללמד זכות על עם-ישראל, ולכן דילגה התורה על אירועים קרדינליים, אך עתה בא משה, להוכיחם ולהבהיר להם באר היטב, מה עיקר ומה טפל. בפתח הדברים מזכיר משה בדרך רמז את חטאי אבותיהם וחטאי הדור הצעיר, כשסטו מן הדרך ולא הבינו את ייעודם הרם כעם סגולה, פעם אחר פעם. כך כשאמרו 'מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב', או כשאמרו 'הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר', או על כשטפלו על המן שהוא לבן, באומרם 'לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל', ועוד רמז על מה שעשו בפארן בשולחם את המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה. ועוד הזכיר להם ברמז שעם מתן-תורה היו באותה עת כתינוק הבורח מבית הספר.
אירועים אלה, כאמור, לא נזכרו במסעות ישראל, אך כאן משה מוכיחם ברמז, כהכנה לנקודה המרכזית אותה ביקש להשמיע לעמו בטרם לכתו – עליכם לדעת, צאן קדושים, בכל עת, מהו העיקר בתוכנית האלוקית בתקומת עם-ישראל בארץ-ישראל. מהו עיקר ייעודו של עם סגולה. ודומה כי עוד ביקש משה 'כתבו לכם את השירה הזאת', זאת ולא אחרת. ידע משה רבנו על סכנת ניסיונות עיוות הדברים ושיכתוב דפי ההיסטוריה. זאת מבהיר משה בנאומו, באר היטב, כשהוא פותח בשתי הנקודות החשובות והעיקריות, שהן תנאי הסף במסמך היסוד של תקומת עם ישראל בארצו, עם צאתו ממצרים. שתיים שהן אחת.
הראשונה – 'רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם'. בֹּאוּ וּרְשׁוּ, ...אינכם צריכים אף למלחמה, ואילו לא היו שולחים אבותיכם מרגלים, לא הייתם כלל זקוקים אף לכלי מלחמה. שמעתי השבוע מפי רב'ה חשוב הסבר ההולם את ימינו אלה, וכך אמר - כידוע בני-גד ובני-ראובן קיבלו את רצון מנהיגם משה, ויצאו חלוצים לפני המחנה, התגייסו לסיירות ולמרות שנלחמו עבור אחיהם, אף לא אחד מהם סירב פקודה. כולם התגייסו כאחד לצבא קבע לשירות שנמשך שבע שנים. אך אחר שנלחמו שבע שנים כחלוצים, חתמו לעוד שבע שנים! מדוע אפוא לא חזרו למשפחותיהם בעבר הירדן, הרי שנות הכיבוש הסתיימו? אלא, אין חדש תחת השמש. דור המשחררים המקימים, עם תחילת חלוקת הארץ, חשש על מעמדו מפני הדור הצעיר. החלו כנראה ויכוחים משפטיים על אזורי חלוקה, פרצלציה, משפחות מעורבות, שמאות, בן ממשיך וכדומה.
אויבי ישראל מתבוננים בטָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם וחושבים הם שישראל החזקה הולכת ונחלשת, יש רעש של סרבנים ונאום כורי עכביש תופס תאוצה... ולא עוד אלא שסד"כ הלוחמים עומד ליקטון בכעשרים אחוזים, שניים וחצי שבטים עומדים לשוב לעבר הירדן מזרחה. אולי עתה שוב מתאפשר הדבר, כדברי בלק, 'וְעַתָּה... אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ'. או אז החליטו שניים וחצי השבטים, בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה, להתנדב ולעמוד חלוצים לפני המחנה גם בשבע שנות החלוקה, לחיזוק כוח ההרתעה של העם היושב בציון עד סיום חלוקת הארץ...
הנקודה השנייה אותה ביקש משה לומר ולהדגיש כתנאי סף לכניסה לארץ ישראל, היא הקמת מערכת משפט. מינוי שופטים – 'הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם'. אומר רש"י בפרשת שופטים, 'כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן'. ישנו קשר הדוק בין הצבת ומינוי שופטים ושוטרים לירושת הארץ. דיין כשר היודע את ההלכות וחוקי התורה, והדן על פיהן ולא על פי אלה של אומות העולם, מתוך 'ֶצדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף' יכול להביא לידי 'לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ'.
אך הבה נשים לב להנחיות משה. ראשית, 'הָבוּ לָכֶם'. הממנים שופטים ודיינים הם העם! לא המנהיג לא שופטים מכהנים, ואף לא נציגות עורכי הדיינים. שנית, נסו לאתר אנשים עם התכונות הבאות: 'חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים'. אך היה ולא מצאתם מי שיש לו את כל שלש התכונות, אין בכך בכדי למנוע מינויו של דיין זה. והראיה מהמשך הכתוב: 'וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם'. לכאורה לא נמצאו בעלי כל שלש התכונות, 'חכמים ונבונים וידעים', בחר העם ב'חכמים וידועים'. והנקודה השלישית שאינה נופלת מקודמותיה, 'הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם'. יש ביזור מוחלט של אזורי הבחירה מהם האנשים מתמנים להיות שופטים ודיינים. באים הם מכל רחבי הארץ. כל שבט ממנה דיינים, ולא קומץ קטן של אנשים, חכמים ככל שיהיו, היושב במגדל שן פיל, כזה או אחר.
ומעל כולנה, הכיסופים של עם סגולה הם מעבר לתיקון כזה או אחר, אלא שהכול ידונו על פי דין תורה, שזה רצון ה' כי דרך מערכת המשפט 'כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו'. ברוח זו כותב גם מרן הראי"ה זצ"ל בפרק ג 'אורות, ישראל ותחייתו': דרישת אלוקים של המשפט נשארה סגולה ישראלית, שהיא מתגלה באופי האלוקי הכולל עולמי-עד, וזורח בארץ ישראל, בארץ חבל נחלתו, מקום האורה של סגולת הקדש.
לא בכדי גם הפטרת השבת, שבת 'חזון ישעיהו' עוסקת בחזון תיקון מערכת המשפט. 'וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה, [רק] אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק, קִרְיָה נֶאֱמָנָה. [כי] צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה'.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר ומייסד חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל