היום לפני 55 שנים, בתאריך 23/7 1968 נחטף מטוס 'אל-על' לאחר שהמריא משדה התעופה ברומא בדרכו ללוד. המטוס נחטף על ידי מחבלים מהחזית העממית לשחרור פלסטין כשעל סיפונו 38 נוסעים ועשרה אנשי צוות והונחת באלג'יריה.
חטופי המטוס שוחררו לאחר משא ומתן בין ממשלות ישראל ואלג'יריה, ולאחר שישראל שחררה 24 מחבלים "ללא דם על הידיים". זה היה מקרה החטיפה הראשון של מטוס על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני והיחיד שבו הושגו מטרות החוטפים.
במסיבת עיתונאים שקיימו החוטפים, בשיתוף פעולה עם השלטונות האלג'ירים, הם דרשו שישראל תשחרר אסירים פלסטינים שהיו כלואים בישראל. תחילה סירבה ישראל להיענות לדרישות החוטפים ודרשה מאלג'יריה לשחרר ללא דיחוי את המטוס ואת החטופים, אולם בהמשך נאלצה לנהל משא ומתן עם החוטפים ועם שלטונות אלג'יריה, בתיווכה של ממשלת איטליה. מדינות העולם הפעילו לחץ לשחרור החטופים וב-13 באוגוסט 1968, הטיל איגוד הטייסים הבינלאומי חרם של שלושה ימים על הטיסות לאלג'יריה, בשל סיועה לחוטפים.
במהלך המשא ומתן תרגל צה"ל מבצע מוסק לשחרור החטופים, אך משה דיין לא אישר את הוצאתו לפועל. לבסוף הודיעה אלג'יריה שתסכים לשחרר את המטוס ואת החטופים, אם ישראל תשחרר מחבלים שמרצים כעת עונש מאסר. ישראל נענתה לדרישה ושחררה, באמצעות הצלב האדום, 24 מחבלים "שידיהם אינן מגואלות בדם", כפי שהוגדר אז בממשלה. החטופים שוחררו ונחתו בישראל 39 ימים לאחר החטיפה. המטוס שוחרר מאוחר יותר באותו יום והוטס על ידי צוות צרפתי לרומא ומשם על ידי צוות ישראלי לשדה התעופה לוד.
החטיפה וסדרת אירועי טרור כנגד מטוסי אל-על שבאו לאחריה, הביאו את ישראל לאמץ בידוק ביטחוני ואמצעי ביטחון נוספים, מהקפדניים בעולם, לטיסות מסחריות. כמו כן, הוקמה "יחידת האבטחה של התעופה האזרחית", שהופעלה על ידי השב"כ והחלו להתגבש כללים לניהול מו"מ עם מחבלים והערכות למתארי חילוץ והשתלטות על אירועי טרור על ידי יחידות מיוחדות.