יממה לאחר שובו של הנשיא הרצוג לישראל מהביקור בארצות הברית, הממשל האמריקני כבר חזר לנזוף בישראל על הרפורמה המשפטית, ולגורמים בכירים בבית הלבן היו גם הערות לגבי יחס המשטרה למפגינים נגד הממשלה והרפורמה המשפטית.
בארצות הברית, כמו בישראל, עסקו העיתונים השבוע בצמצום עילת הסבירות, ובפער ההולך וגדל בין ישראל לארצות הברית על רקע נושא שבכלל לא קשור ליחסי שתי המדינות. הדעות שם שיקפו בעיקר את דעתם של אנשי המערכת. רובם לא מבינים מהי עילת הסבירות או מה משנה הרכב הוועדה למינוי שופטים. כמותם גם חלק ניכר מן הפקידות האמריקנית. הממשל שלח מסרים לנתניהו דרך עיתונאים כמו תומאס פרידמן, שנשלח אחרי פגישה עם ביידן להעביר את דעתו על הרפורמה המשפטית, וגם קרא לנשיא האמריקני להציל את ישראל מהמשבר הפנימי שנקלעה אליו.
גם למען המפגינים התערב הבית הלבן. אחרי ליל ההפגנות שכלל השתוללות פראית בנתיבי איילון, פגיעה בשוטרים, הצתת מדורות על הכביש ועימותים בלתי פוסקים, אמר בכיר במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן כי "מדובר בחלק בריא מדמוקרטיה תוססת. אני קוראים לרשויות לשמור ולכבד את הזכות למחאה בדרכי שלום".
האמריקנים נמנעו במכוון מלהתייחס למצור שהיה השבוע על הכנסת, כולל ניסיונות לפרוץ לכיוונה, בהשוואה כלשהי לאירועי הקפיטול - אף שבשניהם מדובר במחאות של אנשים שלא משלימים עם החלטת הבוחר והדמיון ביניהן גדול. גם בישראל מנהיגי המחאה היו מעדיפים שלא ישוו אותם לתומכי טראמפ, אבל יש גם גורמים בממשל האמריקני שראו את תמונות המצור על בית המחוקקים הישראלי ונזכרו היטב בתמונות שירצו לשכוח מהפריצה של תומכי טראמפ לבית הנבחרים.
הם גם נמנעים מלהתעמת עם העובדה שהתפרעויות בסדר הגודל שהיו בנתיבי איילון או בירושלים, היו מפוזרות בארצות הברית באלימות קשה מאוד של המשטרה ובכוח רב פי כמה.
"ביקור שנועד לנקר עיניים"
ימים ספורים אחרי שהסתיים, הפך ביקורו של הרצוג לזיכרון נשכח כמעט בקצב האירועים כאן, אבל לצידו נותרה השאלה עד כמה היה משמעותי - הן ביחסי המדינות והן על רקע היחסים המתוחים מאוד בין ראש הממשלה ולשכתו לנשיא ארצות הברית וסביבתו.
גורם מדיני טען באוזנינו השבוע שהביקור של הרצוג נועד בעיקר "להוציא את העיניים" לנתניהו. זה לא מופרך מאוד. הביקור היה נרחב מאוד ביחס לנשיא שאינו מנהיג את המדינה בפועל. בממשל ביידן גם ניסו לתת איזו סוכריה לנתניהו - אולי כדי לא להעביר מסר לא נכון ברמה הבין־לאומית - וארגנו שיחה בין ראש הממשלה לנשיא. השיחה הזאת, בגלל שלל הפרשנויות ובעיקר בגלל ההתעקשות להציג דרך תומאס פרידמן את ראש הממשלה כמי ששיקר, הקטינה עוד יותר את נתניהו, ולא בטוח שלשם כיוון הממשל.
פקיד במחלקת המדינה האמריקנית אמר לנו כי כמות ואיכות הפגישות שסודרו להרצוג הן יוצאות דופן ביחס למנהיגים אחרים בסדר הגודל שלו, כנשיא שאינו מנהיג בפועל מדינה. את הסיבות מעדיפים האמריקנים לשמור לעצמם.
הביקור הזה של הרצוג היה ללא ספק הרמז הכי עבה שיכול לשלוח הממשל האמריקני לעבר נתניהו, בין לגבי הרפורמה המשפטית בין לגבי נושאים אחרים. ביידן רמז לנתניהו: תיישר קו - ואולי גם אתה תזכה להגיע לבית הלבן.
אין ספק שנתניהו רוצה מאוד להיפגש עם הנשיא האמריקני, וייתכן מאוד שאחרי מסע ה"חינוך" האמריקני והזמנת הרצוג, תתקיים פגישה בינו לבין ביידן בשולי העצרת הכללית של האו"ם או אולי אפילו בבית הלבן מיד לאחר העצרת.
בינתיים הוא הוזמן למרוקו ולביקור ראשון ומפגש היסטורי עם נשיא טורקיה ארדואן, באופן מקרי בדיוק בשבוע שבו הרצוג מבקר בארצות הברית. נתניהו משדר בנושא האמריקני 'עסקים כרגיל', אף שבחדרים פנימה הוא לא אהב, בלשון המעטה, את ביקור הרצוג. אגב, זה לא עניין אישי. אם הרצוג היה רק נואם בפני בתי הקונגרס, זו הייתה מכה נסבלת מבחינת נתניהו. העקיפה הבוטה שלו ו'זריקת העצם' בשיחת טלפון שאחריה הדלפות על שהוא ננזף בה, הייתה המכה הקשה.
ארצות הברית, ולא בפעם הראשונה, התערבה באופן בוטה בפוליטיקה הישראלית בשם "דאגה" כזאת או אחרת. גם אם מדובר במסר מיידי וגם אם ברצון לייצר להרצוג הילה מסוימת, השימוש כך בנשיא מדינת ישראל כדי להתנגח בראש הממשלה היה לא ראוי ביחסי ידידות דיפלומטיים.
הרצוג היה רק הסחת דעת
אלון פנקס, מי שהיה בעבר הקונסול הכללי בניו יורק ומצוי היטב ביחסי ישראל וארצות הברית בעשורים האחרונים, סבור שאין צורך לייחס יותר מדי חשיבות לביקור הרצוג. "הביקור הזה לא באמת חשוב, והנאום של הרצוג, מלבד היותו סמלי ויפה משום שהקונגרס ציין 75 שנים למדינת ישראל, אין לו באמת חשיבות".
לפנקס גם יש הסבר ברור לכך. "חוסר החשיבות לא נעוץ רק בעובדה שמדובר בנשיא נעדר סמכויות ביצועיות, אלא משום ששעה וחצי אחרי שהוא פגש את הנשיא ביידן, היה אצל ביידן ביקור חשוב יותר, של בעל הטור טום פרידמן. שם הנשיא אמר את אשר על ליבו. ייתכן שהוא אמר דברים דומים לנשיא הרצוג, וייתכן גם שלא סמך עליו שהמסר יעבור לנתניהו בצורה שרצה".
לדעתו, המטרה של הפגישות המדיניות שזומנו להרצוג, הייתה בעיקר לאותת לנתניהו. "הרצוג מלכתחילה הוזמן לשאת נאום בפני מושב משותף של הקונגרס והסנאט לרגל ציון 75 שנים למדינת ישראל, ואז הביקור הזה התנפח, וגדל וצמח, כשלממשל ברור שכל הסיפור הזה הוא תקיעת אצבע בעין לנתניהו.
"לראיה, ריאיון שביידן נתן לפני הביקור לרשת CNN, ובו נשאל אם הוא מתכוון להזמין את נתניהו. במקום לענות ישירות, אמר: 'הנשיא של ישראל הרצוג אמור להגיע בלאו הכי בימים הקרובים לוושינגטון'.
"בשלב כלשהו אני מעריך שמישהו אמר לביידן שהביקור של הרצוג הופך להיות הסחת דעת, משום שכולם עסוקים במי שלא הוזמן ולא במי שהוזמן. אתה לא צריך להזמין את נתניהו, אבל אולי כדאי שתהיה שיחת טלפון, והייתה כזאת", הוא מוסיף ומציין: "הביקור הרי כבר נגמר, ושום דבר לא קרה".
פנקס גם חושב שהאמריקנים מעט הגזימו ומבין לליבו של נתניהו. "דעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לא נוחה מהביקור הזה, ובצדק. משום שביקור של נשיא - ואני מכיר ביקורים של נשיאים ישראלים אחרים - לא אמור לכלול פגישות עם נשיא ארצות הברית, עם סגניתו, עם מזכיר המדינה, עם היועץ לביטחון לאומי ולאחר מכן עם מזכ"ל האו"ם. מובן שנתניהו לא אהב את העובדה שהוא לא הוזמן, אבל הוא צודק מאוד בכך שדעתו לא נוחה מהביקור הזה".
עם זאת, פנקס מנסה להסביר את הרקע להתנהלות הממשל. "יש טענה בקרב תומכי נתניהו שההתערבות האמריקנית בתוך סדר היום הישראלי והאיומים שלהם לא שייכים. מבחינת האמריקנים, הם מתערבים כי אכפת להם. ישראל מעניינת מאוד את ביידן ברמה האישית, והוא לא מעלה על דעתו שיהיה שינוי מבחינת הדמוקרטיה.
"הוא רואה שהחברים של נתניהו הם ארדואן, אורבן ופוטין, שאיתם נתניהו משוחח ואף מוזמן לחלקם. גם צורם לו מאוד שישראל לא הביעה עמדה חד־משמעית בעד אוקראינה ונגד רוסיה, והוא ציפה שישראל תיישר איתו קו בעניין הזה".
"נתניהו צריך להיות מרוצה"
דני איילון, מי שכיהן בתפקיד סגן שר החוץ ושגריר ישראל בוושינגטון בעבר, חושב דווקא שלביקור הרצוג יש משמעות ואמירה ברמה המדינית־אסטרטגית.
"בביקור של הרצוג ראו את התמיכה הגדולה מאוד של ארצות הברית בישראל. אם החיזבאללה ואיראן חשבו שאם ביידן וביבי לא רואים עין בעין אפשר לנצל את זה וישראל נחלשת - המסר שהועבר הוא שהדבר לא נכון, ולכן הביקור הועיל גם ברמה ההצהרתית וגם ברמה האסטרטגית. המסר ממנו הוא שגם אם ראש הממשלה והנשיא לא מסתדרים, יחסי המדינות הדוקים ולא נפגמו כלל".
אין לדעתך אמירה מתגרה בעצם העובדה שהנשיא נפגש עם כל הצמרת האמריקנית - פגישות שבעצם אמורות להיות עם ראש הממשלה שלא מוזמן לוושינגטון?
"אין ספק שיש חיכוכים בין לשכת ראש הממשלה לבית הלבן ולממשל בוושינגטון, אבל צריך לזכור שהרצוג הוזמן כבר לפני כמעט שנה על ידי מי שהיו אז ראשי בית הנבחרים והסנאט, ננסי פלוסי וקווין מקארתי, לרגל 75 שנים למדינת ישראל. זה נכון שעל רקע הנתק שיש בין הבית הלבן ללשכת ראש הממשלה הביקור הזה הפך להיות חשוב יותר, כולל ברמה המדינית, ולכן הוא פגש גם את הנשיא והבכירים.
"האמריקנים רוצים לשדר בעצם שישראל היא בעלת הברית החשובה והחזקה שלהם יותר באזור, והאינטרס שלהם הוא שהיא תישאר כזאת, כי זה מייצג בעבורם יציבות אזורית. כל שינוי ביציבות גורם להם בעיות מיותרות. הביקור הוגדל בגלל הנתק שקיים, כי ממשל ביידן רואה את הממשלה כקיצונית ולאו דווקא בגלל נתניהו. הם גם מרגישים שהממשלה מתריסה נגדם, ונתניהו לא קורא אנשים לסדר ולא יוצא נגד הדברים שאומרים שרים ואפילו בני משפחתו כלפי ביידן והממשל. הם טוענים שנתניהו לא שולט בממשלה שלו ושהוא קודם כול צריך לעשות סדר בממשלה שלו ואז יבוא אלינו. כל זה גרם להעצמת הביקור של הרצוג".
ואיך נתניהו צריך להתייחס לביקור כזה?
"אני חושב שנתניהו צריך להיות מרוצה מאוד מהפגישה. ברור שברמה האישית הוא מאוכזב, אבל מנהיג ברגעים האלה נמדד במבט על טובת המדינה. נתניהו גם צייץ ופרגן להרצוג אחרי הנאום, ולדעתי זה היה ציוץ כן מאוד".
האמריקנים באמת מתעניינים בעילת הסבירות? הרפורמה במערכת המשפט באמת מעסיקה את הממשל לצד מאבקים בסין ובאיראן?
"הם לא באמת מבינים מה זה פסקת ההתגברות או עילת הסבירות. מבחינתם, תפסו כאן איזה נושא שלדעתם לא קשור לסדר העדיפויות הלאומי והבין־לאומי לא שלהם ולא של ישראל. הם לא מבינים למה אנחנו לא מתעסקים בעיקר באיראן, בחיזבאללה, בפלסטינים. הם מתערבים כי לדעתם צריך שיהיה פה שקט כדי להתמודד עם האתגרים שהם יותר באינטרסים שלהם. לכן הם מנסים לקרוא בדרכים שונות לפסק זמן כדי לייצר שקט".
להערכתך, ביידן ייפגש בקרוב עם נתניהו?
"ייתכן מאוד שתהיה פגישה בשולי עצרת האו"ם, אבל ניו יורק אינה וושינגטון. בשולי עצרת האו"ם נשיא ארצות הברית פוגש בדרך כלל מנהיגים של מדינות חשובות פחות. השאלה היא אם נכון לאמריקנים לשים את ביבי ברמה הזאת, או להזמין אותו בזמן שהוא מגיע לעצרת האו"ם לביקור בבית הלבן. את זה הם כנראה יחליטו סמוך למועד העצרת".
בינתיים המסרים העוברים מהבית הלבן למשרד ראש הממשלה בירושלים ולמשרד החוץ לא משדרים שביקורו של הרצוג שינה משהו במאזן היחסים. אלא שבעוד לנתניהו יש עוד שנתיים וחצי פלוס של קדנציה, ביידן הולך ומתקרב לתקופת בחירות. ייתכן שהזמנת נתניהו תהפוך מבחינתו להכרח, למרות מסע הדה־לגיטימציה בגיבוי גורמי אופוזיציה ישראליים שנעשה לנתניהו באופן אישי בארצות הברית בכלל ובקרב היהדות האמריקנית בפרט.
המבחן הגדול כאמור, מעבר לפינה. העצרת הכללית של האו"ם תתקיים בחודש ספטמבר, בין כסה לעשור - ביטוי שיהפוך מבחינת נתניהו משמעותי לא רק ברמה היהודית, אלא גם ברמה האסטרטגית וברמת הציפייה שלו להיות מוזמן סוף סוף לבית הלבן בתקופת כהונתו של הנשיא האמריקני ג'ו ביידן.
***