בני קצובר, מראשי גוש אמונים ותנועת ההתיישבות, התייחס בשיחה עם ערוץ 7 לחיבור בין צום תשעה באב למחאות בעד ונגד הרפורמה, וטען כי הימים הללו הם "נקודת זינוק עצומה", שיחדדו את האלמנט היהודי במשוואה הידועה על מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית.
קצובר פתח ותיאר: "תשעה באב, לאורך כל ההיסטוריה היהודית, הופך להיות יום של תקווה ענקית, לצד האבל התהומי. זו תערובת כמעט בלתי אפשרית, אבל זה סוד הקיום של העם היהודי. תשעה באב היום מלכד את כל הסערות בחברה הישראלית, גם של התומכים בחקיקה וגם של בעלי הכוח, שמסוגלים עם הכוח שלהם להטביע את הספינה חלילה".
קצובר גרס כי בניגוד לתחזיות הפסימיות, הוא דווקא אופטימי: "נראה לי שהאירועים האלה, ערב תשעה באב, הם נקודת זינוק עצומה. אגב הניסיון השני שלנו לעלות לסבסטיה היה ב-ז' אב, את תשעה באב העברנו שם והיה סיקור של כל התקשורת העולמית של האירוע הזה, משום שגם הם הבינו את עצם המעמד ההיסטורי. נראה לי שגם מה שאנחנו חווים עכשיו יעשה את הפעולה הזו של ההתבהרות בקרב עם ישראל, של לאן אנחנו צריכים להגיע".
קצובר ייחס את המצב היום למפגשים שבהם לקח חלק בשלהי שנות ה-70, ואמר: "קח לדוגמא תמונה יקרה ויפה של צייר בעל שם. לעתים אנשים שוכחים שהמסגרת של התמונה, יפה וחשובה גם היא, נועדה בעיקרה כדי לשמר את הציור עצמו. זה הוויכוח. אני נזכר שישראל הראל ארגן מפגשים של ימין ושמאל ב-79', בבית של הסופר עמוס עוז, בהשתתפות א.ב יהושע, שהשתלח בנו שאנחנו דרך מפעל ההתיישבות רוצים להנחיל את כל הערכים הפרימיטיביים כמו התנ"ך וארץ ישראל, ומונעים בכך קידום ערכים ליברליים ברוח העמים".
"חס וחלילה אני לא רוצה להחיל את זה על כל המוחים, אבל הגרעין הבסיסי הוא כזה, והאחרים הולכים בתום לב ובתמימות, לאור עשרות המיליונים שמושקעים במאבק הזה. למעשה יש כאן חזרה לדיון על החשיבות של העם היהודי", כך כלשונו.
לסיום אמר קצובר לעניין המחלוקת שהוא רואה בה כשורשית יותר מקידום חוק זה או אחר: "מזכירים לא סתם את המשוואה יהודי ודמוקרטי, אבל אלו שמזכירים את המשוואה, לא טורחים לסייע אפילו בגרם של מאמץ לצד היהודי, אלא משקיעים את מאמצם רק בדמוקרטי, ויתר על כן, עושים את זה תוך כרסום החלק היהודי של המשוואה. אני מאמין ומעריך שהעניין הזה יתברר בסוף לציבור. העניין הזה יאלץ את הציבור לתת לעצמו תשובה למה הוא שייך קודם, ליהודי או לדמוקרטי. לא שהדמוקרטי פסול, הדמוקרטי חשוב והוא מסגרת טובה עבור היהדות, אלא שהיהודי במובן ההיסטורי כמובן קודם לדמוקרטי, לכן יש להתייחס אליו".