ד"ר עופר ישראלי, מומחה ליחסים בינלאומיים מהמכללה האקדמית אשקלון ואוניברסיטת רייכמן, סבור שלהתערערות היחסים עם ארה"ב בעקבות החקיקה המשפטית יש השלכה רחבה יותר על מעמדה ויחסיה של ישראל בקהילייה הבינלאומית בדגש על האזור שלנו.
"עצמתה של מדינה לא נמדדת רק במספר המטוסים והנקים של אותה מדינה. מרכיב חשוב בעצמתה של מדינה הוא מערך הקשרים של המדינה בדגש על מעצמות. הקשר ההדוק עם ארה"ב הוא אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר, ואולי משמעותי ביותר, בעוצמתה של ישראל וכל התערערות יחסים פוגעת אנושות במעמדה של ישראל בסביבה", קובע ד"ר ישראלי ואנחנו שואלים אם המשמעות היא שלתפיסתו על ישראל להתיישר תמיד אחרי כל מה שהממשל האמריקאי חושב ואומר.
"מארג הקשרים הישראלי אמריקאי מתבסס על האמונות והדעות המשותפות בהיבטים הדמוקרטיים, וברגע שהממשל מזהה, ולא משנה אם זה נכון או טעות, התערערות במערך האמונות הפנימיות והדמוקרטיות של ישראל, הוא מתחיל לעשות חשיבה מחודשת בנוגע ליחסים המיוחדים עם ישראל. הבעיה היא שאם בעבר היינו רואים ביקורת על הקשר הטוב של ארה"ב עם ישראל רק מצד הפרוגרסיבים וקבוצות מיעוט עיינות לישראל, היום יש זליגה ויותר מכך גם בקרב הטובים מבין חברנו, גם בצד הרפובליקני", אומר ישראלי הסבור כי במציאות שכזו "אם לא ישכילו הממשלה וראש הממשלה, להבין שיש צורך לחתוך את הסחף הזה ולמנוע נזק שיכול להיות בלתי הפיך, ניכנס לאירוע שאנחנו לטעמי כבר בתוכו".
על דבריו אלה אנחנו שואלים ומזכירים שלאורך השנים היו לא מעט עליות ומורדות ביחסי ישראל ארה"ב, ומסתבר שארה"ב, אולי כעבור תקופת מה, לומדת להעריך את ישראל כמובילת קו דמוקרטי ועמדות שמייצגות את רוב העם, כך היה בהפצצת הכור בעיראק, כך בתקופת העימות של שמיר עם ממשל בוש על הערבויות ובדוגמאות רבות נוספות? האם ארה"ב לא יודעת להעריך ממשלה נבחרת באופן דמוקרטי?
"ארה"ב יודעת להעריך דמוקרטיה וזו עיקר עילת הבעיה", משיב ד"ר ישראלי הסבור כי עיקר הבעיה נובע מהאופן שבו האמריקאים מבינים את המהלכים בתוך ישראל. "להבנתם ישראל גולשת להתנהלות שתהיה בעתיד לא דמוקרטית, וכאן החיבור ההדוק מתערער".
באשר לעימות עם שמיר מציין ד"ר ישראל כי במקביל לעימות על הערבויות קידם שמיר את ועידת מדריד שיצרה אופק מדיני לפלשתינים. כמו כן הוא מזכיר כי ממשלות ישראל לדורותיהן עדיין לא החילו ריבונות על יהודה ושומרון, ולמעשה הדוגמאות הללו אינן נוגעות לכללי המשחק אלא למדיניות, ולכן הן היו נסבלות בעיני האמריקאים שהמשיכו לראות בישראל שותפה לערכי יסוד דמוקרטיים.
אם כן, אנחנו שואלים, האם האמריקאים לא בוחנים את נכונות הטענות לפני שהם שוקלים הגדרה מחדש של יחסיהם עם ישראל? האם הם אינם מבינים שאצלם אין עילת סבירות, שיועמ"ש ממשל קודם לא יישאר יום אחד בתפקידו לאחר חילופי שלטון, שהשופטים אצלם נבחרים ולא משוכפלים על ידי עצמם? האם הם אינם מבינים שכל תכליתה של הרפורמה המשפטית הוא לקרב את ישראל למציאות הקיימת אצלם?
ד"ר ישראלי מוצא הבדל משמעותי בין ישראל לארה"ב בתחום זה בקיומה של חוקה בארה"ב, והיא זו שמייצרת הפרדת רשויות ברורה, מה שאין כן בישראל. "בישראל אין לנו מערכת מפרידה שכזו. אצלנו יש שתי רשויות וחצי כי הממשלה בדרך כלל שולטת בפרלמנט כי יש לה רוב ולכן היא יכולה להעביר כל חוק", הוא אומר על אף התזכורת שהעלינו בפניו בדבר נפילות חוזרות ונשנות של ממשלה בשל היעדר רוב בפרלמנט, מה שלכאורה מוכיח את כוחו של הפרלמנט בישראל מול הממשלה.
"בשיטה האמריקאית האיזונים והבלמים מונעים מנשיא לעשות ככל העולה על רוחו. אם נשיא ירצה לחתוך את התמיכה בישראל בתי הקונגרס לא יאפשרו לו את זה, ומה יקרה אם יחשבו בקונגרס שצריך לנתק את הקשר עם ישראל?", שואל ישראלי ומזכיר את המונח התלמודי 'פסיק רישה' והאמירה ש'רק רציתי לערוף את ראשו של התרנגול אך לא התכוונתי שהוא ימות', כמשל לאמירה שנעשים כאן רק שינויים כאלה ואחרים אבל בסופו של תהליך החולה עלול חלילה למות.
דוגמא לסכנה שכזו הוא מעלה מאיומי הסרבנות של הטייסים: "אחד הדברים שאנחנו שומעים עליו הוא מצב חיל האוויר הישראלי, שהוא אחד הטובים בעולם. אותם מהלכים שמובילים אנשים, מהטובים ביותר שלנו, להשעות את עצמם מפעילות, צעד שאני מתנגד לו, זה עלול להוביל אותנו לתקלה היסטורית. מדובר בכאלף טייסים במערכים כאלה ואחרים. כמות כזו של טייסים היא יותר מסך הטייסים של חלק מהשכנות שלנו. האם המדינה יכולה להוציא מספר כזה מסד"כ הטייסים שלה? אם יתקבע מהלך כזה והם לא יחזרו לטיסה, היכולת של חיל האוויר להחזיר את עצמו לכשירות העכשווית יכולה להימשך עשור או שניים", אומר ישראלי ואנחנו תוהים אם איום של אליטה צבאית על ממשלה נבחרת יכולה להיחשב בעיני האמריקאים לאקט דמוקרטי. האם דווקא העמידה מול איומיהם והסירוב להיכנע להם אינם הביטוי הראוי ביותר לשלטון דמוקרטי שלא חונטה צבאית, חשובה ככל שתהיה, תקבע את צעדיו.
"דמוקרטיה נבחנת במהלכיה הדמוקרטיים. דמוקרטיה לא יכולה להתנהל באופן לא דמוקרטי ולטעון בסוף התהליך שהיא דמוקרטית", אומר ישראלי ואנחנו מתעקשים ושואלים מה אם כן לא דמוקרטי כאן? מה באמת יכול להביא את האמריקאים, שמכירים לעומק את הממשל הישראלי, לחשוב שיש כאן אירוע לא דמוקרטי?
"לא משנה אם הם צודקים או לא. התפיסה המתקבעת היא שמדינת ישראל מאבדת את ערכיה הדמוקרטיים ולא ניכנס לשאלה אם זה נכון או לא. הדמוקרטיה הישראלית עומדת על שברי הסכמות כאלה ואחרות כי בן גוריון החליט שהוא לא רוצה להכניס ויכוחים אלא לקבל הסכמה של רוב מוחלט של הנציגים, ולכן לא הלך למהלך של כתיבת חוקה. אם הממשלה הייתה נכנסת למהלך של כתיבת חוקה שתסדיר את מערך היחסים בין הרשויות ומבצעים הפרדה בין הרשויות, בין הממשלה והכנסת ונותנים מעמד נדרש לרשות השופטת, זו הייתה מציאות אחרת. כיום אנחנו מסירים לכאורה רק חלק אחד, אבל ההבנה היא שכל המערך יקרוס".
לטעמו "כל אותם מובילי המהלך צריכים לקחת נשימה ארוכה ולנסות לייצר כאן מערך שלם של שינוי שיכלול את אותם תחומים של פסקת התגברות וכו', אבל להוסיף נדבכי חיזוק לדמוקרטיה הישראלית שיאפשרו לכל הקצוות להיות חלק, ושהמערך הזה יהיה יותר יציב ולא עומד על כרעי תרנגולת שעלול להביא עד כדי קריסתה של ישראל, כפי שרבים בעולם ובישראל חושבים שקורה".
מאחר וד"ר ישראלי מטיל את האחריות לבלימת מה שהוא רואה כהתדרדרות על כתפי הממשלה, הזכרנו שיש גם צד שני, אופוזיציה, שלא עושה דבר כדי להביא להסכמות ואין לה אינטרס להגיע להסכמות. הזכרנו שגם ראשי האופוזיציה הסכימו עד לא מכבר לרפורמה במערכת המשפט וראו בה צעד חשוב, אלא שלטעמם הדרך בה עושה זאת הממשלה אינה ראויה, כלומר שעיקרה של המחלוקת שבה נתלית האופוזיציה היא נימוסי ההליכות של הקואליציה, מה שלא היה מצדיק את הבערת המדינה, הסרבנות וסיכון הביטחון, השבתת הרפואה ועוד, אם רק זה היה הדיון האמיתי שמאחורי המחאה. גובה להבות המחאה מלמד שלא אותה מחלוקת על נימוסים היא שמביאה לסערה אלא שאיפה לראות בנפילת הממשלה ולא מעבר לכך.
"יכול להיות, אבל בשורה התחתונה האחריות נופלת על ראש הממשלה והממשלה. הם שאחראים, ואם הם לא השכילו לעשות זאת באופן נכון ועשו זאת באופן שהוביל למהומה ומבולקה, הם צריכים לקחת צעד אחורה", אומר ישראלי וכשאנחנו תוהים על ממשלות קודמות שלא הרהרו לשתף בהחלטה את האופוזיציה כאשר ביצעו את אוסלו, ההתנתקות, מסירת שדות הגז לחיזבאללה, הוא טוען שאמנם היה מדובר בהחלטות משמעותיות אבל "כאן מדובר בשינוי השיטה, בעוד הדוגמאות הללו הן דוגמאות של עשייה מדינית".