האירוע הקשה ליד 'עוז ציון' ממקד את תשומת הלב לעולמם של רועי הצאן היהודים ביהודה ושומרן, עולם סמוי בדרך כלל מהעין התקשורתית, ועליו שוחחנו עם אביחי סויסה, מנכ"ל השומר יו"ש.
"ביהודה ושומרון יש כיום כשמונים חוות בודדים של רועי צאן ובקר בכל המרחבים, מצפון השומרון ועד דרום הר חברון. החוות מפוזרות ובכל כמה קילומטרים יש חווה ששומרת על שטחי C שהם עתודות הקרקע של המדינה", אומר סויסה.
החוות עצמן, הוא מספר, הן יוזמות פרטיות, בדרך כלל של בוגרי צבא שמשקיעים ממרצם ומכספים על מנת לרכוש עדרים שאיתם יקבעו עובדות בשטח, ובעיקר ימנעו עובדות פלסטיניות בשטחי מדינה. ארגון השומר, הוא מוסיף, הוא שמעניק לבעלי החוות מעטפת מסייעת הכוללת בין השאר מתנדבי רבים שמגיעים מכל רחבי הארץ לטובת שמירות בלילות ועבודה בשדות בימים, בנות שירות גם הן מופנות לעזרה בחוות, הארגון מעביר לבעלי החוות קורסים בערבית מדוברת, בהגנה עצמית ואף בגששות על מנת שיוכלו להתחקות אחרי עדרים שנגנבים להם.
סויסה מדגיש כי העבודה כולה וההיאחזות בשטח מתבצעת אך ורק באופן חוקי. "יש הרבה אדמות מדינה שהחטיבה להתיישבות המנהל ומשרד החקלאות מקצים אותם למרעה של צאן ובקר. אנחנו עובדים רק עם חוות חוקיות שיש לבעלים שלהן זיקה לקרקע, או שיש להם חוזה להחזקת הקרקע או לגידול בקר. הכול חוקי לגמרי", הוא שב ומדגיש.
"החקלאי מקבל הרשאה לשמור על השטח, וזה מה שהוא עושה, אבל בניגוד לנגב הגליל והגולן, ששם עיקר הבעיה זה התמודדות עם פרוטקשן, כאן סובלים מהצתות, תקיפות של רועים וחדירות מחבלים. מפגעים בודדים מגיעים כדי לפגע בחווה", אומר סויסה ומציג מספר דוגמאות מהעת האחרונה בהן חדרו מחבלים לשטחי חוות, ניסו לדקור חקלאים ואף להשליך מטענים שיציתו את החווה, את התבואה ואת הבקר.
"מגמה נוספת, שהיא עבורנו צרה שאנחנו נפגשים איתה כמעט בכל שבת, מתרחשת כשרועי צאן יוצאים למרעה וערבים מנצלים את ההזדמנות ותוקפים אותם בגלל שהרועים יוצאים לבד או בזוגות. לא פעם אלו נערים בגילאי 16-17 לפני צבא, אין להם חימוש מעבר לקורס הגנה עצמית. רק בחודשיים האחרונים נפצעו שלושה מזריקת סלעים שכידוע גם יכולים להרוג".
"כשעטים עליך עשרות ומאות פורעים לרועה אין הרבה לעשות כדי להגן על עצמו ואחר כך התקשורת מתארת את זה כנערי גבעות שרוצחים ערבים כשהמציאות הפוכה", אומר סויסה המדגיש כי מדובר ב"חבר'ה חלוצים, ערכיים שמגיעים לחוות מכל הארץ. החקלאים עצמם הם בוגרי יחידות מובחרות ואליהם אנחנו מחברים עשרות מתנדבים צעירים שמתחברים לערכי הארץ, מקבלים אחריות אישית ואחר כך גם מתגייסים ליחידות קרביות", הוא אומר וקורא למתנדבים ומתנדבות להצטרף דרך אתר הארגון לפעילות בחוות.
"כארגון אנחנו מסייעים ברמת המעטפת, מרמת האוכל והקורסים ועד רמת המתנדבים. בנוסף הפעילות של המתנדבים מורידה גם לא מעט עומס מהצבא שלא יכול להתמודד עם כל נקודה שנמצאת בשטח. לא פעם זמן ההקפצה, בגלל המרחק, יכול להגיע לחצי שעה ויותר, ולכן יעיל יותר להקפיץ חבר'ה מהאזור כמו במקרים של הצתות". על מנת ליעל את ההתמודדות עם הצתות חילקו אנשי 'השומר' בחוות מפוחים ומחבטים והעבירו קורסים לכיבוי אש שיהפכו את המתנדבים ליעילים וזמינים במקרי חירום ובתוך דקות יוכלו להגיע לשטח ולסייע.
"אנחנו מתגברים אותם אבל עדיין לא יכולים להחליף את הצבא", אומר סויסה ומספר: "היה לי סיור עם מפקד האוגדה. ביקשתי ממנו שהצבא ינסה לבלום את הפורעים כבר ביציאה מהכפרים בהסתמך על פרסומים ברשתות החברתיות, מה שקורה בעיקר בערבי שבתות, תוך קבלת עזרה ורוח גבית של אנרכיסטים שמצלמים, מעודדים וגם תוקפים. האוגדונר ביקש מאיתנו לחבר את הצבא לכל אירוע ברמת המ"פ לכל גזרה". עוד הוא מציין כי "באירועי קיצון הצבא מגיע לתקופה לחווה, לוקח אחריות ומתגבר את המקום עם חיילים".
בדבריו שב ומדגיש סויסה כי הניסיונות לקשר בין החוות לבין התפרעויות שונות ואירועים כפי שהיו בחוו'ארה הם ניסיונות חסרי בסיס. ,אנחנו יודעים רק מה קורה בחוות ולא מה קורה באירועים הללו. יש מי שמנסים להוציא לעז על כלל ההתיישבות ביהודה ושומרון", הוא אומר ומציין גם את מאמצי הרש"פ לבודד את החוות ולהפוך אותן לאיים בים ערבי שיסגור עליהן וימנע מהן את השמירה על עתודות הקרקע שנועדו להתיישבות יהודית עתידית ביהודה ושומרון.
"לערבים יש הרבה אנרגיה וכספים מתרומות מכל העולם", אומר סויסה ומוסיף כי מול ההתגייסות הערבית "יש ישובים שמאמצים חוות ומשתתפים בשמירות וכך גם מכינות. ככל שהציבור הרחב יהיה בתמונה התוצאות יהיו טובות יותר. לפני 12 שנה היינו 10 חוות והיום יש כבר כשמונים".