עם צאת ספרו החדש 'חברון בעין הראי"ה' מתארח ד"ר נעם ארנון, דובר הישוב היהודי בחברון, באולפן ערוץ 7 ומספר על כמה מהגילויים הרבים שנחשפו בפניו במהלך התחקיר הארוך שהוביל לכתיבת הספר הגדוש בנתונים, סיפורים, קטעי מאמרים ועוד, סביב יחסו המיוחד של הרב קוק לעיר האבות.
למחקרו יצא ארנון בעקבות מאמר שהתבקש לכתוב לספר שיצא לאור לזכרו של הרב רענן זצ"ל הי"ד, נכדו של הרב קוק, שבחר להתיישב בחברון, שם נרצח בערב ראש חודש אלול תשנ"ח. "כיוון שהוא היה נכדו של הרב קוק מצאתי לנכון לחקור את הקשרים שהיו לרב עם חברון", מספר ארנון המציין כי "הרב פעל כמנהיג רוחני של הישוב בארץ ישראל כשלושים שנה, ואלו היו שנים מלאות אירועים, שנים הרות גורל לחברון, כולל מלחמת העולם הראשונה, פרעות תרפ"ט, ניסיון שיקום הישוב ועוד".
"מצאתי אוצר אדיר של הגיגים, מחשבות, שיעורים ופעילות ומעורבות של הרב בחברון", אומר ארנון המוסיף כי הא עצמו הופתע לראות כיצד הרב שעסק באלפי נושאים מול אלפי אנשים וגורמים בכתיבה אינסופית, השקיע תשומת לב רבה כל כך בישוב הקטן בחברון. "הרב קוק הכיר כמעט אישית את כל הרבנים בחברון. לרב קוק היה חלק גדול בעליית ישיבת סלבודקה לחברון. הרב קוק רצה לפתח ולעודד את הישוב הזה", אומר ארנון ומציין מכתב נלהב שכתב הרב לעידודה של ישיבת סלבודקה בחברון, מכתב שעלה בידו של ארנון לחשוף ולהוציא לאור.
"ואז הגיע משבר הפרעות. כל מנהיגי הישוב היו אז בקונגרס הציוני בבאזל. הרב היה המנהיג הלאומי היחיד שהיה בעמדת מנהיגות לאומית. הוא חש אחריות אישית לכל מה שמתחולל בארץ ובעיקר בחברון, והנה 24 בחורים מהישיבה נרצחו בפרעות. המשבר הזה נפל על כתפיו. אומרים שהוא התעלף כשהוא שמע על מה שהתרחש בחברון", אומר ארנון שבספרו מציג עדויות על תפקודו של הרב קוק בשעה הסוערת והקשה ההיא.
"הוא קם, נחלץ ונוקט עמדת מנהיגות אמיצה. הוא מתחיל פעילויות להגנה ולעורר דעת קהל בעולם. הוא שלח מברקים לכל מרכזי היהודים בעולם. הוא כתב אז את מאמר 'שובו לביצרון' ואמר שמכל מכה ומשבר יצאנו חזקים יותר. הוא מפיח רוח של עידוד תקווה ואומץ בעם ישראל ונלחם מלחמה קשה במאבק אמיץ לחידוש הישוב היהודי בחברון".
בין הסוגיות הרבות הנוגעות לחברון שעימן התמודד הרב קוק היו גם התמודדויות דומות למתרחש כיום, וד"ר ארנון מספר: "גם אז כמו היום, הערבים האשימו בפרעות את היהודים. אנחנו קוראים את העיתונות הערבית של אז ורואים שלא השתנה כמעט שום דבר. הרב פרסם מאמרים ומכתבים שבהם הוא חושף את העובדות ותוקף באומץ את העמדה הערבית השקרית, הנוראית והנבזית הזו. הוא חושף את האמת לאמיתה".
בנוסף, מזכיר ארנון, החל באותם ימים הדיון על הכותל. "האשימו את היהודים בפרעות כי הם רצו זכויות בכותל ודרשו מהרב לוותר על הזכויות בכותל, והוא סירב באופן מוחלט ועמד באומץ על זכות העם היהודי ליד הכותל".
"מעבר לכל השאלות הלאומיות הגדולות האלו, הרב קוק טיפל גם בשאלות אישיות ופרטיות", מציין ארנון ומספר את סיפור רבה של זיכרון יעקב, הרב אורלנצקי, שהגיע לחברון עם כל משפחתו יום לפני הפרעות כדי לערוך 'שבע ברכות' לבתם שהתחתנה באותו שבוע.
אירוע שבע הברכות אמור היה להתקיים בבית משפחת סלונים, משפחת החתן. "כל המשפחה נרצחה. נשארה ילדה אחת, מינה אורלנצקי בת ה-16. הרב קוק לקח על עצמו לשקם את הילדה הזו. הוא פנה לוועד זיכרון יעקוב וביקש לשמר את תפקיד הרבנות עבור הילדה הזו. היא תתחתן עם בן תורה והוא יהיה הרב, ואכן כך היה. היא התחתנה עם בן ישיבה שניצל בפרעות, והוא שהיה לרב של זיכרון יעקב, הרב יקותיאל קושילבסקי ששינה את שמו לעזריאלי. הם היו הרב והרבנית עזריאלי, הרב והרבנית של זיכרון יעקב במשך שישים שנה". את האירוע הזה רואה ארנון כדוגמא ליכולתו של הרב קוק לדאוג גם לפרט הקטן והצעיר בתוך מכלול האירועים הלאומיים שבהם עסק.
האם ניתן לשער מה היה חושב הרב קוק על מצבו של הישוב היהודי בחברון כיום? ד"ר ארנון מציין בפתח תשובתו כי חזונו של הרב קוק לשיבה לחברון התגשם על ידי תלמידי תלמידיו דרך הרב צבי יהודה. "היום אנחנו מתמודדים, ובזמנו של הרב ההתמודדות על אופי תהליך הגאולה הייתה לא פחות פשוטה. האם זה יהיה תהליך חיצוני סתמי רדוד ושטחי, או תהליך של גאולה שהיא גם גופנית, גם רוחנית וגם גאולה היסטורית של עם ישראל. יש כאן בירור עמוק שאני מעריך שהרב קוק היה מברך עליו, לצד המלחמה על דעתו".