ההסכם שנחתם השבוע בין האוצר לסייעות הגננות מעניק להם העלאה משמעותית של למעלה מעשרים אחוז בשכרן ושיפור משמעותי בתנאי עבודתן.
ההסכם נחשב לבשורה של ממש עבור הסייעות, אבל יש מי שעשוי לשלם על כך מחיר כבד ואלו המעונות שמטפלות בהן רואות את ההסכם ובוחרות לנטוש לטובת הגנים.
יערה שילה, מומחית לגיל הרך ומייסדת התכנית למנהלות מעון במכללת אפרתה, מתייחסת לחשש שהולך ומחריף, ולא מהיום. כבר בפתח דבריה היא מציינת שהמהלך האחרון הוא המשך להחלטה קודמת שהתקבלה ברוח זו וכבר הובילה לאלפי מטפלות שנטשו את המעונות, מה שצפוי לקרות שוב וביתר שאת.
"הפעם הראשונה שזה קרה היה כשהוחלט על רפורמת הסייעת השנייה. 4000 מטפלות זלגו מהמעונות להיות סייעות כי התנאים הפכו ליותר טובים. עד היום המעונות לא התאוששו ושוב זה מה שקורה", אומרת שילה וממליצה למקבלי ההחלטות להפנים ש"ילד לא נולד בגיל שלוש", כפי שהיא מנסחת זאת ומזכירה שגילאי לידה עד שלוש מחייבים מטפלות מחנכות איכותיות שמתוגמלות כראוי.
השינוי, היא אומרת, אינו נוגע רק לתגמול הכספי. "זה תנאים, חופשות והתייחסות כתומכות הוראה. מקווה שאכן יהיה כך ולא יתנו להן לנקות, שבאמת תעזורנה לילד להתפתח כחלק מהצוות הפדגוגי, יעניקו תמיכה רגשית חברתית מוטורית ועוד".
"כבר עכשיו נסגרות כיתות ואין מסגרות. בראשון לספטמבר המדינה תתעורר ותחשוב מה היא עשתה לעצמה", מתריעה שילה הקובעת כי ההתייחסות בקרב מקבלי ההחלטות לגילאי המעונות היא ש"גיל לידה עד שלוש נחשב לחצר האחורית של מדינת ישראל".
"בעבר אמהות גידלו את הילדים וגם היום זה הסידור הטוב ביותר, אבל בפועל מרבית הילדים יוצאים למסגרות והמסגרות הללו צריכות להיות טובות וחינוכיות, אבל אין שיח על איכות טיפול אלא רק על כמה ילדים במסגרת", היא אומרת.
"איפה ההסתדרות שהשביתה על כל כך הרבה דברים ושיש לה כוח גדול כל כך?", שואלת שילה בהתייחס למחנכות המעונות שנותרות מאחור. לדבריה המענה האמתי צריך להיות בהכנסת יד של האוצר לעומק הכיס על מנת לשפר את מעמדן תנאיהן ושכרן של המטפלות. "היה מסמך שעבדו עליו הרבה ויש בו שורת המלצות. עכשיו צריך רק ליישם".
את דבריה חותמת שילה בקריאה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' שמי שהחינוך חשוב לו, שלא להזניח את גילאי לידה עד שלוש וזאת לצד ההערכה להישג המרשים של סייעות הגננות. זליגת המטפלות לכיוון הגנים מתחילה כבר כעת, היא אומרת.