
פרופ' משה עמאר יצ"ו, מומחה לפאליאוגרפיה עברית של ימי-הביניים העניק ראיון בו הפתיע רבים - אבל לא אותי - בקביעה לפיה 'בבא סאלי ומשפחת אביחצירא לא אכלו בשר חלק, גם כשבבא סאלי היה בארץ'.
להוכחה הסתמך על עדות 'הרב לסרי, אחד השוחטים שהיה שוחט אצלם עוד בחו"ל, היה כותב קמעאות והיה גר בבית שאן, נפטר לפני כמה שנים', עדות שאין לי סיבה להטיל בה ספק – אף אם אעיר עליה עוד מעט בדבר מה. אבל לא היה מזיק לפרופ' עמר שאני מוקירו, אם היה שואל גם אותי, כי היה יכול לשמוע מאיזה בשר אכל בבא סלי בהיותו בבית הסבא שלי זצ"ל, ידידו מילדות של בבא סאלי זי"ע, ואף בנו של האישה שגידלה את בבא סאלי ואת אחיו בילדותם. ההערה שציינתי היא, שאף אם גדול אכל משהו אצל מארח ירא שמיים, גם אם בביתו לא היה מקל בדבר, אינה מהווה עדיין הוכחה מספקת שהוא מסכים הלכתית עם הקולא, כפי שהוכחתי במאמר בנידון, אלא פשוט משום שכך הלכה. אבל נשאיר זאת בצד, כי אין זה כל כך עקרוני בעניינו כאן.
ברורות לי הסיבות הטובות שהביאו להצהרת פרופ' עמר: הוא רואה את תרבות היהדות המרוקאית שמצד אחד משתקמת תורנית הודות להשפעתה הברוכה של הגר"ע יוסף זצ"ל ובית מדרשו, אך יחד עם זה, המאבדת את זהותה הייחודית והחשובה לרגלי רמיסת כל ערכיה המיוחדים לרגלי יהדות אמנם חשובה מאד, אך משורש עיראקי השונה ממנה, ולעיתים זרה לה בהרבה נקודות תורניות עקרוניות, בעיקר באי אלו חומרות שאין להן כל מקום וכל צדק מבחינתה.
כרב הראשון במדינת ישראל שהחליט לחלוק על דברי הגר"ע יוסף זצ"ל בנקודות הלכתיות שאינן מקובלות עלינו יהודים ממוצא צפון אפריקאי – ולא רק מרוקאים, שאינם מכירים לעיתים בקיומה של יהדות צפ"א אחרת מבלעדי זו של יוצאי מרוקו – מחובתי לציין שאף אם העובדה שלגבי משפחת אביחצרא מדויקת, אין זה מהטעם הפשוט שעלה בדעתו של פרופ' עמר.
כאיש הקשור מאד להרה"ג רבי שלום משאש זצ"ל, שאלתיו אישית: 'כב' הרב, האם נכון שבמרוקו לא הקפידו על בשר חלק?', והוא השיב לי בלשון זו בדיוק: 'נכון, אבל מדוע? בגלל שהיה קשה להשיג בשר חלק במרוקו בגלל תזונת הכבשים ושאר הבקר שם. המציאות האקולגית (סגנון שלי) הקשתה על השגה זו, ולכן הקילו'. והרה"ג רבי יוסף משאש זצ"ל, ידידו של סבי זצ"ל, ששימש כאב"ד בעיר תלמסאן שבאלג'יריה כ-17 שנה, מנע מתלמיד חכם אלג'יראי שהיה אורח אצלו יום מסויים, מלאכול מבשר מסויים (לא חלק) שהיה מונח על השולחן משום שהוא 'אסור לך'. כל זה מוכיח מעל כל ספק שאכן יהודי מרוקו, פרט לתלמיד חכמים, לא החמירו בבשר חלק, ואין צורך בעדות משפחת אביחצרא המכובדת מאד בלבד.
ובכל זאת, עתה יש לעמוד על ההבדל בין התייחסות רב לזו של חוקר מכובד ככל שיהיה: פרופ' עמר אינו יודע שבמקומות רבים בארץ בשר הנחשב 'לא חלק', היה נחשב בצפון אפריקה לטרף לכל דבר, משום שבארץ מקילים לעיתים ב'לא חלק' בקולות ששום שוחט בצפ"א לא היה מוכן מקבל. לעומת זאת, גם חלקים של הנחשב 'חלק' בארץ לעיתים כפופים לחומרות שלא היו ולא נבראו. בקיצור: בארץ פעמים רבות ה'חלק' בארץ מחמיר ללא צורך, וה'לא חלק' מקיל ללא היתר.
לכן לא נשאר כל מקום לבנות התנהגותנו בארץ רק עפ"י המקובל בחו"ל בעבר. על זה יש להוסיף שבכל זאת תלמידי חכמים מסוימים שבמרוקו החמירו על עצמם לאכול חלק, א"כ, היו מסכימים שעדיף. ולא דברתי על יהדות אלג'יריה שהייתה כבר חייבת כולה להחמיר ב'חלק' מפאת החלטת כלל הרבנים באסיפתם שם, ונדמה לי שגם היהדות הטוניסאית והלובית.
לפי זה, המציאות העכשווית רחוקה מלהיות פשוטה. אין ספק שמי שאף אינו מחוייב לאכול 'חלק' בגלל מסורת אבותיו העקרונית, אך רק תיאורטית, יכול להמשיך להקל, אבל אם מעמדו הכלכלי מאפשר לו לנהוג בדרך נכונה ביותר שהיה אליבא דחכמים גדולים שבכל הדורות ולאכול 'חלק', מן הראוי שיעשה זאת ותבוא עליו ברכה. ולא יהיה בדבר זה משום התכופפות בפני יהדות מכובדת, אך לא מקובלת בכל תחום עלינו.
על זהותה של יהדות צפ"א נמשיך להגן עליה גם מול גדולי חכמים מבית מדרשו של הגר"ע יוסף זצ"ל, ועפ"י כל כללי ההלכה התלמודית והבתר-תלמודית, משום שיש בה כדי לתרום תרומה נכבדה. עולמנו שונה מזה של חלקים אחרים שבעמנו, אך מסוגל להביא ברכה מיוחדת משלו, ויהדות המזרח אם תרצה ואם לאו, תצטרך להתחשב בנו ובדעת רבותינו הגדולים זי"ע.