ראש מכינת 'בני דוד' בעלי הרב יגאל לוינשטיין התארח לשיחה באולפן ערוץ 7 על ג' באלול שצוין השבוע, יום פטירתו של הרב קוק זצ"ל, והמשמעות של תאריך זה ושל דמותו של הרב לדורנו.
"כתבי הרב קוק הם אוקיינוס, אבל יש בתוכם כמה כללים ועקרונות שניתן מתוכם ללמוד על התקופה שלנו", אומר הרב לוינשטיין ומציין כי זאת לצד שינויים ותמורות שחלו במרוצת השנים. אחד הכללים שמקרינים על התקופה שלנו טמון בקביעה לפיה הדור זכאי בפנימיותו. הלקחים הקולקטיביים של אלפיים שנות גלות עיצבו את עם ישראל כראוי לחזור לארצו. "זה לא מתחלק לדתיים וחילוניים. הדור הוא שזכאי בפנימיותו".
מנגד הזכיר הרב לוינשטיין את הביקורת החריפה שהשמיע הרב קוק כלפי הכפירה והחילוניות בעיקר במה שנוגע לרשות הרבים והדברים באו לידי ביטוי באגרות חריפות שכתב כלפי חילולי שבת במושבות, התנהלות הגימנסיה, השאיפה להפרדת דת ומדינה ועוד. "היו לו ביקורות על הרצון לנתק את היהדות מתהליך התחייה".
"עיקרון נוסף שלו הוא המאמץ לחבר את התנועה הציונית אל שורשיה היהודיים", ציין הרב לוינשטיין והדגיש כי ברמה הפרטית קרא הרב קוק לקרב כל יהודי ומאבקיו התמקדו בציבוריות.
"אם נרצה לקחת את העקרונות האלה לתקופתנו נראה שיש דברים שלא השתנו, למשל העובדה שהדור בפנימיותו זכאי. זה לא השתנה. מה שהשתנה הוא הדעות של הכפירה. בעבר הכפירה התנגחה בדת על כך שהיא פאסיבית בתנועה הציונית, על שהיא לא רציונלית ומנותקת מהחיים. את הביקורת האלה הרב קוק קיבל והציונות הדתית עמלה במשך 120 שנה כדי ליישם את הביקורת הזו. אחרי 120 שנות השתלבות כעת באים אלינו בביקורת על כך שאנחנו משתלבים יתר מדי ותהיה כפייה דתית, הדרת נשים וכו'. אז תחליטו, על החרדים אתם צועקים שהם לא משתלבים ועלינו אתם צועקים כי אנחנו משלבים".
בהתייחס למאבק הציבורי סביב תיקוני מערכת המשפט סבור הרב לוינשטיין כי מדובר במאבק הנובע מהתפיסה הפרוגרסיבית הרואה בזהויות דיכוי. בעיניהם "זהות לאומית מדכאת מיעוטים, זהות גברית מדכאת נשים, זהות משפחתית מדכאת להט"ב. זה לא נכון. זהויות מעמידות חברה, זהויות בונות חברה, אבל הם חושבים שזהויות מדכאות ומפלות ויש כאן ויכוח עמוק".
על זאת, אמר הרב לוינשטיין, נוספות האשמות חסרות בסיס כהאשמה לפיה השאיפה היא להכניס את כל הנשים למטבח, וזאת על אף החיים השוויוניים בין גברים לנשים בחברה הדתית, היציאה של נשים לעבודה וכיוצא באלה. "אנחנו אפילו לא מבינים על מה הם מדברים. עם דמיון קשה להתמודד, כי מה נגיד? שזה לא נכון? הם יגידו שכך הם חושבים... עם אנשים רציונאליים אפשר לדבר. לצערי הממד הרציונאלי הנתונים והעובדות הלכו הצידה והדמיון והפחדים משתלטים. הדרך להתמודד היא בצעדים מדודים הגונים ישרים ומתונים והעובדות יעידו שלא כצעקתה. הדמיון יוצר פחד עכשווי והאמת והעובדות יראו שלא כצעקתה", אמר הרב לוינשטיין הסבור שהפתרון טמון בהידברות, אך כזו ששני הצדדים באים אליה על מנת לשמוע ולהשמיע.
עוד ציין הרב לוינשטיין כי בעיניו נקודה נוספת מפריעה לציבור החילוני ואולי הוא אף אינו מודע לכך. "המדינה הייתה חילונית מאז הקמתה. זה לא אומר שלא היו דתיים, אבל הם חשו שהם מנהלים את המדינה באופן הכי צודק ומאפשרים לקבוצות אחרות להיות חלק מהמדינה, אבל לא הייתה כאן שותפות אמת. התחושה הייתה שהמדינה חילונית ועם זאת ניתן לכל קבוצה את מה שהיא רוצה. ההיסטוריה השתנתה וכעת יותר מחמישים אחוז דתיים ומסורתיים ובממשלה אנחנו רוצים שיתוף אמיתי בכל המערכות, מקורס טייס ו-8200 ועד מערכת המשפט, האקדמיה וכו'. רוצים שיתוף אמיתי".
"הם רגילים שתפיסת עולמם החילונית צריכה לנהל את המדינה והם יחליטו מה לתת לנו ומתי. כעת מה שמפחיד אותם הוא שאנחנו מבקשים שיתוף ולא השתלטות".
אחת הסוגיות המעוררות את הפולמוס לגבהים משמעותיים היא סוגיית התחבורה הציבורית בשבת והדרישה החילונית לאפשר זאת לפחות בריכוזי אוכלוסייה חילונית. בעיני הרב לוינשטיין מדובר בהקטנת הבעיה לממדים פרטניים בעוד הסוגיה היא הצביון היהודי של המדינה כולה, ואיש אינו רוצה לכפות על הזולת דבר לצד הרצון לשמר על צביון יהודי למדינה, מה שניתן להשיג על ידי שביתת המערכות הציבוריות בשבתות ובחגים.
"גם החילוניים רוצים צביון יהודי. בעבר האוטובוסים היו של המדינה והיה ויכוח אם להפעיל אוטובוסים בשבת. היום האוטובוסים לא שייכים למדינה הם כבר לא ציבוריים. הם תחבורה פרטית ולא זו הבעיה. ברשות הפרט יעשה כל אדם כרצונו וכשמדובר במשהו ציבורי נקבע איפה יעבור הקו של שמירת האופי הציבורי קולקטיבי של השבת ואיפה זה פוגע או לא פוגע בחירות הפרט".
לטעמו של הרב לוינשטיין ניתן וצריך לדבר עם הציבור החילוני על כל הסוגיות כולן. "גם החילונים מעוניינים בצביון יהודי, גם הדתיים לא מעוניינים לפגוע בחרויות הפרט ובשיחה רציונאלית ללא פחדים ודמיונות אפשר לשבת בהידברות על הפרטים. היה ניסיון גביזון מידן ועם רצון משותף לחירויות פרט ואופי יהודי למדינה ניתן למצוא את הדרך לכל הפתרונות".
בדבריו הדגיש שוב הרב לוינשטיין כי הוויכוח הוא בהגדרת הציבורי מול הפרטי ולא אוטובוס של חברה פרטית שיתווסף על מאה אלף כלי הרכב הנושעים באיילון בכל שבת, הוא שיהווה הבעיה במהותה. השאלה שיש לדון בה היא מה מייצגים האוטובוסים, מה מייצגת הרכבת, האם את המדינה ואז האמירה היא שהמדינה לא שומרת שבת, או שמדובר בעניין פרטי. "היום יש מהומה על הכול וכל פעם ממציאים משהו חדש, פעם אלו החרדים ופעם זו השבת. התבהלה מערערת את היסוד להגיע לפשרות. כשתירגע התבהלה נגיע להסכמות בכל דבר. אין סיבה ששני אנשים רציונאליים לא יצליחו לחיות ביחד למרות כל הפערים שביניהם, כמו כל זוג נשוי שרוצה להמשיך ולחיות ביחד".
בהמשך הדברים התייחס הרב לוינשטיין גם לסוגיית הלהט"ב בה הוא עוסק לאורך השנים האחרונות בהיבט הציבורי, והשאלה המוצגת בפניו היא שאלתם של רבים הטוענים שנכון להרפות מהסוגיה ולא להיות אובססיבי לגביה.
הרב לוינשטיין ציין בתשובתו כי מדובר בסוגיה מורכבת וכואבת בהיבט הפרטי ואת זאת הוא אומר כמי שפוגש את הנוער ופונים אליו רבים מרחבי הארץ, בנים בנות ומשפחות. "זה נוגע בזהות העמוקה ביותר של האדם, הזהות המינית, וזו סוגיה כואבת. לא פעם הרקע הוא פסיכולוגי. ברמה הפרטית אין שום מאבק אלא רצון לעזור לאנשים למצוא את מקומם בחיים".
"תנועת הלהט"ב חרטה על דגלה לנרמל את התופעה של שני זכרים כמשפחה או שתי נקבות כמשפחה. יש כאן תנועה שחרטה על דגלה לנרמל את הלא נורמאלי והמאבק הוא נגד הנרמול של הלא נורמאלי. משפחה היא היסוד שמעמיד את החברה. אבא ואימא הם היסוד של כל הדורות, מהעבר אל העתיד. שני זכרים או שתי נקבות לא מביאים חיים והם נאלצים להשתמש באחרים כדי להמשיך. זה היפך מגמת החיים. התנועה הזו חרטה על דגלה לנרמל את התופעה והדרך היא בהשתקת נורמת האבא ואימא שווה משפחה. יש כאן קריאת תיגר על המושג משפחה", אמר הרב לוינשטיין ומדגיש כי אין מדובר במאבק אישי נגד מישהו אלא אמפטיה לפרט, בעוד מול התופעה של טשטוש המשפחה יש להיאבק.
את המאבק ממשיל הרב לוינשטיין לתופעת הסירוב להתגייס לצה"ל. כל עוד מדובר בהיבט הפרטי אין כאו מאבק מול מי שמסרב להתגייס מטעמיו הוא, אך אם תקום תנועה שתבקש לנרמל את אי הגיוס ולהתנגד לכך שהמערכת תעודד גיוס, הרי שעל כך יהיה מאבק. הפרט יכול לחיות בדרכו אך לא לכפות על החברה את תפיסותיו והתנהלותו. כך גם ביחס ללהט"ב.
הרחיב הרב לוינשטיין וציין כי בעולם הפרוגרסיבי של ימינו הנעלב הוא זה שעל פיו החברה כולה צריכה להתיישר, גם אם אין מאחורי תחושת העלבון דבר וחצי דבר. הנעלב נחשב לצודק, כך קובעת התפיסה הפרוגרסיבית "וזה שקר", קובע הרב. "אנחנו צריכים לברר מה הערכים האמיתיים והישרים שלנו ואם אתה אומר דבר אמיתי ולתועלת אז גם אם מישהו יחווה מכך חוויה בלתי נעימה זה לא הופך אותו לצודק".
מתחושתו האישית סיפר הרב לוינשטיין כי גם הוא נעלב ממשהו והמשהו הזה הוא הספר 'מסילת ישרים' שמראה לו עד כמה הוא רחוק מהמעלות העליונות שאליהן יש לחתור ולהתקדם. בתפיסה הפרוגרסיבית היה נכון לסגור את הספר ולהחזיר אותו למדף כי העלבון קשה, אבל בתפיסה היהודית יש לפתוח את הספר כי הוא הצודק ולעשות תשובה.
האם העיסוק בנושא הלהט"ב אינו מעלה שאלות על סוגיות ומונחים שנכנסו לעולם המינוחים של הציבור הדתי, בעוד הוא אולי היה מעדיף לוותר עליהם? על כך השיב הרב לוינשטיין ואומר כי כאשר ישנו נושא הנוגע למהות קיומה של החברה אין את היכולת לשתוק וחשוב לדבר. "השתיקה היא הסכמה לתהליך הפירוק ואני לא מוכן שהתנועה הזו תערער את כתר המלכות שהוא המשפחה. היהדות קידשה את המשפחה. ביום הכיפורים פותחים את הפרוכת ורואים דרך חיבור הכרובים זכר ונקבה אם הקב"ה מחובר לישראל או לא, שיר השירים הוא הקדוש ביותר, התכחשות לזה וערעור על זה הוא ערעור על כל קדושת החיים וקדושת עם ישראל. לכן לא צריך להפסיק להיאבק, אלא להיפך".
בנוסף ציין הרב לוינשטיין כי התקשורת היא הבוחרת להתמקד בפעילותו זו לעומת פעילויותיו בתחומים רבים אחרים, משום שהיא רואה בכך איום עליהם. בהקשר זה מזכיר הרב לוינשטיין את פתיחת שנת הלימודים במוסדות בני דוד כאשר 1100 צעירים התחילו את השנה בשבעה מוסדות. "אם ישמעו את כל השיעורים על בניין האומה, אהבת הארץ, קדושת התורה, ההשתלבות ומסירות הנפש לשם כך, איך לא להיות חילוני בצבא ובאקדמיה, שמירת הזהות היהודית, היו רואים שאני עוסק בכך 98 אחוזים מהזמן, אבל הם מתמקדים בשני האחוזים שאני עוסק בתנועת הלהט"ב כי זה מה שמרגיז אותם".
על סיכויי ההידברות בחברה הישראלית משוכנע הרב לוינשטיין שבטווח הארוך התבהלה תרד והחיים ביחד יימשכו מתוך אהבה והערכה הדדית ובעיקר מתוך שיח הדדי שמכיר בפערים. "ברור לי שנמצא את הדרך לחיות ביחד. לא חזרנו לציון כדי להיפרד".