1. בית, מעון, גן, בית ספר יסודי, תיכון וכן הלאה - כל 'מסגרת' בחיים תורמת לנו משהו. לפעמים הרבה, לעיתים מעט. במקרים רבים מסגרת הופכת לאתגר המרכזי של השרוי בה, כך שהוא לא פנוי לקבל וחי בתודעת הישרדות.
אך גם כאן אפשר להביט על התועלת: דווקא בזכות חיי מסגרת הישרדותיים - עשוי המתמודד לבנות בעצמו שרירי הישרדות שיסייעו לו בחיים עצמם הכוללים נישואין, משפחה ופרנסה.
יוצא שבדיעבד, מכל מסגרת אפשר לקחת משהו לחיים; לימודי, חברתי או מנטאלי. מאידך, יש בעיה מובנית המשותפת כמעט לכל סוגי המסגרות המותאמות לגילאים מסוימים ומשתפות פעולה עם הסדר המקובע הגורס ש'אלו החיים'.
2. באנושות הנוכחית, קיים חוסר סינכרון עצום בין בגרותו הפיזית של האדם לרגע בו הוא יוצא לעצמאות, מוכן ומזומן לחיים עצמם. אדם קלאסי עשוי למצוא את עצמו אחרי שרשרת מסגרות, בגיל 25-27 - סוף סוף חופשי, אך ללא מקצוע, ללא זוגיות וללא ביטחון לגבי תחומי העיסוק בחייו.
יש פער של מעל עשר שנים (ואף יותר) בין בגרות פיזית-טבעית לחיי זוגיות ומשפחה - לבין הגיל הנחשב 'מקובל'. השנים הללו תוקעות מקלות בגלגלי הזרימה הטבעית בה אדם הופך למבוגר אחראי ועצמאי בתהליך שמחובר היטב לגופו. הווי אומר: בגיל בו אדם בוגר פיזית - כבר להרגיש בוגר לחיים עצמם מבחינה מנטאלית וכלכלית על כל המשתמע מכך.
3. על פניו, נראה שיש כאלה שהשיטה הכרונולוגית שמוציאה אדם לחיים - עובדת לאנשים מסוימים. בדרך המסגרות הקלאסית, הם מצליחים למצוא זוגיות, לגבש מקצוע, להתפרנס, לג'נגל בין רגשות - וגם לחייך, בלי לחץ. אך לצידם חיים הרווקים השקופים וחסרי הביטחון הכלכלי, המנטאלי, התעסוקתי, החברתי, הרגשי. הם חוו 'על הנייר' מסגרות רבות החל מגיל הגן שבעיקר ביזבזו להם זמן התבגרות יקר.
חלקם רדפו בגיל הילדות וההתבגרות אחרי 'שטויות' - כדי 'להעביר לפחות את הזמן הפנוי ממסגרות מחייבות - בכיף' חלקם בחרו ב'מרד' כזה או אחר כדי להרגיש בעצמה את דופק החיים. המכנה המשותף לכולם הוא שבמשך שנים, מסגרות שונות, מבית ומחוץ - בלי כוונה - שמרו עליהם די ילדותיים ביחס לפוטנציאל הגלום בהם. למען הסדר, כלאו להם את היצירתיות והעצמאות.
אילצו אותם להשקיע אנרגיה רבה בדברים שלא תורמים לחיים עצמם. ועכשיו - באופן לא מודע בהכרח - הם עומדים מול שוקת מוזרה. מצד אחד, לראשונה, הם עצמאים וחופשיים באמת, אך משום מה לא ממש מרגישים מספיק בשלים ועצמאיים. טבעי שהם מפחדים מאוד ממה שהחיים נדמים בעיניהם כל שכן בדור דינאמי בו הכל משתנה ומסביבם רצים סיפורים. הם שומעים שערכי הזוגיות והמשפחתיות לא נמצאים בראש הפירמידה ושלל סיפורים עצובים מרחפים מעל פני חייהם ולא ממש מסייעים להם 'לקפוץ למיים' כפי שהם היו רוצים.
4. כשהנושא 'נישואין בגיל צעיר' עולה - הוא זורק אותנו באופן נמהר לדיונים על חיים קיצוניים שנמצאים בשוליים ונראים לנו 'לא תקינים'. אפשר להבין מדוע 'נישואין בגיל צעיר' נשמע כמו עניין לא אחראי. במצב הנוכחי בו מסגרות ארוכות ומיושנות שורפות שנים רבות ללא הענקת אלמנטים לחיים עצמם - אנו מגדלים דור שחלק ממנו נועד להישאר ילדותי במשך שנים ולהתבגר בגיל מאוד מאוחר.
בלי להכליל, עבור בני אדם שחוו אהבה ביתית, עצמאות אמיתית והעצמת כישורים חיוביים מגיל צעיר - נישואין, חיי משפחה ופרנסה שוטפת - הם עניין טבעי מאוד שעשוי להגיע אפילו מהר (יחסית למקובל). כל שכן בסיפורים מעוררי השראה בהם הצעיר הצליח לבנות את פרנסתו בהדרגה מגיל ילדות-נערות ובגיל 18 כבר למצוא את עצמו מצליח להכניס משכורת נחמדה ואולי אפילו חסך סכום משמעותי לתחילת החיים עצמם.
5. הטבע נברא כדי לסמן לנו את הכיוון, אך משום מה אנו מתעקשים להשתעבד באופן אוטומטי לנורמות המקובלות בעולם הרחב. כבר קשה לנו להתבונן לעומק מתחת לפנס ולהבין ש'רווקות מאוחרת' - לפחות בחלק מהמקרים - זאת תוצאה שקופה של אי אהבה, אי עצמאות, אי בגרות ובזבוז זמן רב בגיל הילדות והנערות. בין במודע ובין שלא, כל אלו הם מעכבים ראשונים במעלה במציאת זוגיות ופרנסה.
עם השנים, נישואין טבעיים - כבר מרגישים כמו 'קפיצה למיים'. לא עניין קל במיוחד, בלשון המעטה. הגיל עושה את שלו. הרגשות משתנים, אך הפחד לא תמיד עובר מעצמו אם לא מביטים לו בעיניים וממלאים את עיניו באמונה, ביטחון ואופטימיות. אבל גם הביטחון והאמונה לא מפתחים את עצמם בלי עבודה מנטאלית קשה. כך אנחנו מקבלים מצב מורכב מאוד שמבלבל ומדאיג את כולנו: מה יהיה על הרווקים?
בסופו של דבר, זה לא מסובך. עלינו להירגע ולהפנים שבמקרים רבים מדובר בתוצאת שרשרת של אי כיוונון מימי הילדות-נערות לבניית אלמנטים שיסייעו לחיים עצמם; אמונה, ביטחון, עצמאות, אהבה, פיתוח כישורים חברתיים ויצירתיים, רגשות - ומקצועות לחיים. עבור רווקים ורווקות, חשוב להבין את האמור; לא להיבהל, לא להתבלבל, לא להאשים ולא להצטער על מה שהיה. רק להתעקש לבנות ללא גבול אמונה בכך שהכל מכוון ולמלא את הלב ביטחון ואופטימיות, גם כשקשה.
כהורים ומחנכים, עלינו לשים לב יותר ולהתמקד ביצירת האלמנטים הנכונים לדור החדש כך שלעולם לא יתקע בדרך הטבעית שלו לחיי נישואין ומשפחה. בשביל זה צריך לשנות קצת את משוואת 'הדברים החשובים' ולהעניק דגש הרבה יותר גדול לפתיחת הלב, אהבה ללא תנאי בלי ציניות, עצמאות כלכלית, פיתוח כישורים ועל כולנה - הסרת הפחד המובנה הקיים בקרב האמונים על ניהול דברים גדולים, כמו דור חדש. הפחד הוא זה שגורם לנו לדבוק ב'סדר המוכר והידוע' גם אם הוא לא בהכרח עובד לטווח הארוך.
הכותב הוא קופירייטר, מגיש ושחקן. במאי הסרטים 'מדריך למתבונן האמיץ', 'רווק עם אלוקים' וסדרת הרשת 'גלעדי ימכור אותך'