במרכז מורשת יהדות בבל תתקיים השבוע הרצאה מיוחדת שתחשוף את הארכיון של יהודי עיראק אותו מצאו חיילי צבא ארה"ב במרתפי בניין המודיעין של סדאם חוסיין. מי שיספר על הממצאים הוא מי שהיה בין חושפי הארכיב, ד"ר הרולד רוד, יועץ למשרד ההגנה האמריקאי שנשלח יחד עם כוח המשימה האמריקאי למרתפים שנפגעו מהפצצה אמריקאית.
בראיון לערוץ 7 מספר ד"ר רוד על מבצע החילוץ והממצאים שהתגלו בו וחולצו על ידו: "עבדתי בפנטגון 28 שנים וכ-11-12 שנה עבדתי על הנושא העיראקי", הוא מספר. בשל ההקשר המקצועי הגיע ד"ר רוד עם הכוחות האמריקאיים לבגדד ובעקבות ידידותו ארוכת השנים עם ראש האופוזיציה העיראקית שנכנס גם הוא עם הכוחות האמריקאים לבגדד נודע לו על דבר הארכיב היהודי שממתין במעמקי בניין המודיעין העיראקי.
מספר ד"ר רוד כי עם כניסת הכוחות האמריקאיים לבגדד הגיעו אזרחים עיראקיים שהיו קשורים למנגנון השליטה של סדאם וביקשו להתוודות על חטאיהם ועל קשריהם עם הממשל כחלק מהניסיון לקבל מעין חסינות מעונש שאולי יושת עליהם על ידי האמריקאים ובני בריתם. בין האנשים הללו היה גם האדם שהיה אחראי על האגף היהודי במודיעין העיראקי, וגם הוא "בא להשתפך", כפי שמגדיר זאת ד"ר רוד.
משהגיע המידע לידי ראש האופוזיציה העיראקית הוא מיהר ליצור קשר עם רוד שהגיע באופן מיידי לבניין המודיעין שהופצץ על ידי האמריקאים בטיל של כחצי טון שהגיע עד לקומת המרתף בו שכן הארכיב היהודי. הטיל חדר את הבניין אך באורח פלא לא התפוצץ, אלא רק הרס את מערכת הבית שהחלה להציף את קומת המרתף.
"עבדתי 6.5 שבועות כדי להוציא את התעודות, ספרי הקודש וספר תורה אחד. המים הגיעו עד המותן במרתף. היה קשה מאוד להיכנס לשם. בהתחלה האמריקאים לא התעניינו בזה. הייתי מיודד עם האופוזיציה העיראקית כבר שנים והם הביאו משאית עם משאבה שבמשך יומיים הוציאו את המים ומאז כל הזמן היה צריך להוציא מים שהמשיכו לטפטף דרך הצינורות שהתפוצצו".
"יומיים אחר כך, כשהמים הגיעו עד הקרסוליים התחלנו לחפש. מצאנו ספרים, תעודות מהקהילה, הכול היה מוצף מים ולכן גם כבד מאוד. ראש האופוזיציה הביא הרבה פועלים מכספו ויחד התחלנו להוציא את הספרים והתעודות. לא היה זמן לחשוב ולדפדף בהם. שמנו את זה על משטח. היו מעין ניסים. המשטח ששם הנחנו את התעודות והספרים כדי להתייבש בחום של כחמישים מעלות, היה מוקף כוורות דבורים. אני אלרגי מאוד לדבורים ולמרות שישה ימי עבודה לא נעקצתי בכלל", מספר רוד.
רוד הוא אמנם היסטוריון אך לא מבין בתחום שיקום תעודות ישנות ולשם כך נעזר בחבר ישראלי שהכיר את ראש מחלקת השיקום בספריה הלאומית. "הם אמרו לשים את הכול במקום קר. אמרתי שאין לנו כאן חשמל. אמרו לי לעשות מה שאני יכול. ייבשנו קצת ואחר כך שמנו בארגזי אלומיניום שראש האופוזיציה העיראקית מצא וקנה. ייבשנו ככל האפשר, אבל לא יכולנו לייבש הכול. ייבוש של קלף ועור הופך את הקלף לקשה ואי אפשר לגלגל את ספר התורה. הייתי צריך להניח את ספר התורה על האדמה כדי לייבש אותו, אבל לא שמים ספר תורה על הרצפה, ורבנים מהארץ יעצו לי עם מה שמותר ומה שאסור. הם אמרו שמדובר בהצלה שהיא פיקוח נפש ושלא אדאג לכך".
ד"ר רוד מספר כי הפריט הקדום ביותר שנמצא בארכיב היה משנת 1540 לערך ומדובר בספר שהודפס בבית דפוס בונציה. מרבית המסמכים, התעודות והספרים היו מהמאה ה-19 וה-20. על האופן שבו התגלגלו המסמכים עד לאותו ארכיב בבניין המודיעין העיראקי מספר ד"ר רוד על מפגש שהיה לו כחמישה חודשים לאחר האירוע. אישה עיראקית ניגשה אליו והזכירה לו מפגש קודם ביניהם, בכנס בציריך בו השתתפו בצעירותם. האישה סיפרה כי בשנת 1984 היא הייתה נוכחת בבית הכנסת האחרון שהמשיך לתפקד בפרוור של בגדד לאחר עזיבה של יהודים את המדינה, כאשר שתי משאיות עצרו בקרבת מקום ומהם ירדו חיילים שלקחו את כל התעודות וספרי הקודש שהיו במקום. לאחר שליהודים שעזבו את המדינה הותר לקחת רק מזוודה אחת, נותרו מאחוריהם בעל כורחם מסמכים תעודות וספרים רבים שנבזזו על ידי אנשיו של סדאם חוסיין.
ולשם מה היה זקוק העריץ העיראקי במסמכי הקהילה היהודית וספריה? "החזק במזרח התיכון רוצה להראות מי הריבון מול החלש, וכשהוא לוקח את הארכיון זה אומר ליהודים שהוא הבוס. זה קורה הרבה במזרח התיכון", אומר ד"ר רוד.
הפריטים הרבים שנאספו מאותם ימי הצלה במרתף הבניין המופצץ הועברו למחלקת השיקום של הארכיון הלאומי של ארה"ב, שם הם יובשו והועברו הלאה למערכת הארכיון היהודי של הממשל הפדראלי של ארה"ב ליד וושינגטון. הגורמים הרלוונטיים צילמו את עמודי הספרים והמסמכים באיכות גבוהה מאוד והעלו את המידע לאינטרנט. כיום אנשי המרכז למורשת יהדות בבל חוקרים את הצילומים ומפיקים מהם מידע וחידושים באופן כמעט יומיומי.
כ-2700 פריטים הועברו לוושינגטון בדרך זו. 27 הוצגו בתערוכה. ד"ר רוד מספר: "בשנות השלושים הממשלה העיראקית סירבה לאפשר ליהודים ללמוד בבתי ספר ויהודי עשיר פתח בית ספר ליהודים, ושם התחילו ללמוד. יש בין הפריטים שחולצו גם תמונות מבית הספר, תעודות מבית הספר. חבר שהיה בעיראק עד גיל 16. הוא ומשפחתו ברחו לאזור הכורדי ומשם יצאו מאזור עיראק בלי להביא איתם שום תעודות כדי שלא יידעו שהם בורחים. גם הוא למד באותו בית ספר שהקים אותו איש עשיר. כיום הוא חי בישראל ובלונדון. הוא הגיע לתערוכה בוושינגטון וראה את התעודה היחידה שנבחרה להיות מוצגת שם. הוא זיהה את התמונה והתעודה שלו ובכה כמו ילד קטן, 'זה החיים שלי, זה אני'".
ד"ר רוד משוכנע שהמשך חקר הממצאים מהארכיון שחולץ יניבו עוד אירועים מרגשים רבים שכאלה, מעבר לגילויים אודות רכוש שהותירו יהודים מאחור כשעזבו את עיראק במאה הקודמת.
מנכ"לית מרכז מורשת יהדות בבל, עליזה דיין חממה, מוסרת לקראת הרצאתו של ד"ר רוד: "אנחנו שמחים מאוד לארח את ד"ר רוד וכמובן מודים לו בשם כל הקהילה על פועלו לשימור מפעלם התורני האדיר של יהודי עיראק. אין מילים ואומדן לחשיבות הגדולה של החומרים. מתוך אותו ארכיב שעלה לאינטרנט הצלחנו להדפיס מחדש ספרים אבודים של הרב יוסף חיים, וכן להשיג נתונים חשובים למכון המחקר שלנו".