30 שנים אחרי הסכמי אוסלו, פרוטוקול סודי מישיבת הממשלה בנוגע לזכות ההפגנה של הימין נגד הסכמי אוסלו, נחשף.
בפרוטוקול אמר שר הבריאות דאז חיים רמון: "הדבר האחרון קשור למאבק מול הימין. אני בהחלט חושב שצריך להקפיד על כך שלא זו בלבד שזכותם להפגין וזכותם לנקוט בכל האמצעים הלגיטימיים, אלא שהממשלה תבטיח את זכותם זו".
ראש הממשלה באותם הימים, יצחק רבין, השיב לרמון: "לא צריך להגזים".
"אני מציע להגזים. מכיוון שזה קרב על דמוקרטיה ובדמוקרטיה צריך לאפשר לאזרח להפגין באמצעים לגיטימיים, השלטון צריך לאפשר לו לעשות זאת", השיב רמון.
רבין השיב: "אבל לא הטרדות בלתי פוסקות. הבעיה היא מה זה אמצעים לגיטימיים".
שר החוץ שמעון פרס הזהיר: "אני חייב לומר שיש אפשרות שכל העסק של אש"ף יתפרק ותהיה כאן מין איראן חמאסית. גם אנחנו צריכים להיזהר. אין שום ודאות שהם יחזיקו מעמד, עם כל המרידות, עם כל הקבצנות, עם כל הלחצים וכל הדברים שישנם. אני אומר שזה דבר מאוד רציני. אני פשוט לא רואה אלטרנטיבה ברחוב הערבי, עם כל החסרונות שיש לך, טובה יותר מהקואליציה הנוכחית שקיימת".
לפרוטוקול הישיבה המלא לחצו כאן
בפרוטוקול מופיע כי התוצאה הסופית להצבעה הייתה: מבין 18 חברי הממשלה, 16 הצביעו בעד אישור הסכמי אוסלו ושניים נמנעו - אריה דרעי (ש"ס) ושמעון שטרית (העבודה).
רבין אמר בפתח דבריו: "זה הסכם לא פשוט. כל הסכם אוטונומיה היה מורכב בתוקף הנסיבות, לא במלל שלו, אלא איך מתרגמים אותו בשטח, במציאות סבוכה. יש גם ניסוחים לא סימפטיים, אבל מוכרחים לראות את כל המרכיבים השונים בראייה הרבה יותר כוללת".
"יש את הנושא הפלסטיני, שברור שמדובר בהסדר ביניים וברור שהפעם המשא ומתן לא היה עם המשלחת, כי המשלחת היא רק פסאדה - פסאדה לפאקסים וטלפונים לטוניס. אין לה שום כוח עצמאי. במשך שנה קיוויתי שייצא מהם משהו. אין ברירה. הגעתי למסקנה שאיתם בלבד אי אפשר להצליח. בעצם, המו"מ בוושינגטון הפך להיות משא ומתן עם האמריקנים כמתווכים. הנייר האמריקאי הראשון, הנייר האמריקאי השני - בעצם זה היה נייר שהפך להיות בסיס למשא-ומתן עם הפלסטינים - ולא השיג שום דבר... היה ברור שטוניס, ובמיוחד ערפאת, אם לא יהיה מעורב במשא ומתן, הוא לא יאפשר שום התקדמות. כוח הווטו שלו הוכח מעל כל ספק. כוח ה-DELIVERY - רק העתיד יוכיח".
דרעי פנה לחבריו לממשלה ממרצ ואמר להם: "ברור שבשבילכם זה הישג. סוף-סוף הצדקתם את הישארותכם בממשלה. אבל אתם יודעים ששלום לא עושים רק בין שני צדדים, צריך שגם העם יהיה איתך. אז אולי באמת אנשי מרצ מרוצים... אבל חלק (אחר) מהציבור חשוב לא פחות".