שמואל שטח
שמואל שטחצילום: נעם פיינר

אחת לכמה זמן מתפרסם מחקר המראה שיש יתרונות רפואיים בשתיית יין. כל בר דעת מבין שאין בכך כדי לגרום לנו לשתות בקבוק שלם בכל ארוחה, משום שלצד היתרונות יש חסרונות ומחירים. בהשאלה, מדי כמה זמן מצטטים מחקר כלשהו אשר מראה על היתרונות שיש בהפרדה מגדרית, או מציגים לנו את אותו תיכון חילוני לבנות בירושלים ובזכותו מנסים לשכנע אותנו שאפילו חילונים מאמינים בה. ואכן ד"ר חנה קטן סקרה בשבוע שעבר במדורה החשוב רווחים שעשויים לבוא לבנות כתוצאה מהפרדה.

לכאורה, על פי דברים אלו היינו מצפים לראות יתרון למוסדות הבנות בחמ"ד, אלא שהמציאות אינה כזו. פילוח נתוני המיצ"ב של החינוך הדתי לפי מידת ההפרדה מראה באופן מובהק, שוב ושוב לאורך שנים, שהממ"דים המעורבים נמצאים למעלה במרבית מדדי האקלים וההישגים, וזאת למרות היותם מאכלסים אחוז גדול יותר של תלמידים מרקע חברתי־כלכלי נמוך. בבתי ספר יסודיים של בנות בלבד יש פחות דיווחים על אלימות, שלא כמו במוסדות הבנים שנמצאים בראש טבלאות האלימות. ועדיין, בכל שאר מדדי האקלים כמו יחס חיובי לבית הספר, יחסי קרבה ואכפתיות בין תלמידים ועוד, מוסדות הבנות נמצאים למטה וכן גם במרבית מדדי ההישגים. גם אם נטען שהדבר נובע מכך שאלו בתי ספר תורניים אשר משקיעים פחות שעות בלימודי החול, הרי שגם בשאלות שבחנו את מידת האהבה למקצוע, מדד שאינו קשור למספר השעות, בתי ספר אלו הגיעו לתחתית. בחינוך העל־יסודי, כאשר מפלחים את הישגי כלל הבנות בתיכונים הנפרדים, קשה לראות הצטיינות שגוברת על בנות שלומדות במסגרות מעורבות מקבילות.

לעומת המחקרים המצדדים בהפרדה יש מחקרים רבים המציגים מסקנה הפוכה. חלק מן הביקורת על המחקרים שצידדו בהפרדה הייתה על כך שהם מתמקדים בהישגים הלימודיים ואינם מתייחסים להשלכות החברתיות והאישיות וליכולת ההתמודדות של התלמידה אחרי התיכון, בעולם המעורב. מחקרים נוספים מראים כי המעבר לחינוך חד־מיני אולי צמצם בעיות מסוימות, אך יצר כיתות בנים שמאופיינות בבעיות משמעת חמורות ושחיקת מורים גבוהה, בעוד שכיתות הבנות אומנם רגועות יותר, אך חלה בהן ירידה ביצירתיות ובחדשנות.

חלק גדול מן המחקרים נעשה במוסד מעורב, שבו אותה מורה, עם אותה תוכנית לימודים, לוקחת הצידה את התלמידות לכמה שעות בהפרדה. זה אינו דומה לבית ספר שבו לומדות רק בנות, דבר שבדרך כלל מביא לירידה בציפיות הלימודיות ולהסללה מטה. ובכל מקרה, רובם המוחלט של המחקרים הללו עוסק במתבגרים שלומדים בחינוך העל־יסודי. הכיצד משכנעים בעזרתם להפריד לחלוטין כבר מכיתה א'?

כמובן שאין נתונים או מחקרים על רמה דתית ולימודי קודש, וכל מחנך שעשה סיור בחופי הכנרת הבעייתיים יודע שהוא ימצא שם את בוגרי כל המוסדות, מעורבים ונפרדים יחדיו. בהיבט הרוחני אבקש לטעון שבמיוחד בימינו, חינוך לצניעות יבוא בצורה נכונה יותר מתוך מסגרת חינוכית מעורבת. אפשר לדון ברווחי ההפרדה, אך בואו נשאיר זאת לגיל התיכון. בגיל היסודי אנו חייבים לאפשר לבנינו ולבנותינו ללמוד כיצד להתמודד עם מציאות העולם, ואין טוב מזה מאשר בגיל שבו המתח המיני עדיין לא קיים.

מי שמאמין בנחיצות ההפרדה מכיתה א' מצד ההלכה, הרי שמאמר זה אינו מיועד אליו, על אף שדעתי ודעת רבותיי אינה כן. בכל מקרה אקשה כלפיו שאם כולנו עובדים במקומות עבודה שבהם יש גם נשים וגם גברים, מדוע ילדים מתחת לגיל מצווה אינם יכולים להיות באותה כיתה עם מורה? אם זה אכן אסור, מן הראוי היה קודם להפריד את עולם המבוגרים.

לפני כמה עשרות שנים החל טרנד מהיר שבו חשבו הורים שההפרדה תחזק את עולמם הרוחני של ילדינו ואף תביא אותם להישגים טובים יותר. במבט לאחור חייבים להודות שאין פתרון קסם, ועל מנת להבטיח את חינוכם של ילדינו לתורה כנראה שעלינו לעמול. הפרדה מוחלטת, בוודאי כשהיא מתחילה בכיתה א', אינה פתרון.

***