1. כשחקן\יוצר סרטים\כתב, יצא לי להגיע למסך של ערוצי טלוויזיה ישראלים; מכאן 11 ועד רשת 13, עבור דרך ערוץ 14. כמעט הגעתי גם ל'קשת' בימים בהם שודר בה 'האח הגדול'.
חשבתי שלא נותרה לי ברירה אלא ללכת שמה, אך ברגע האחרון ניצלתי.
נס משמיים השאיר אותי קרוב יותר לעצמי בביתי. כעת, אחרי שהנחתי את הנגיעה האישית בצד, אפשר להתייחס למה שקורה עכשיו בתקשורת. נדמה שכל העולם מתעסק, רוב היום, בערוץ 14.
חלק רואים בו 'בית' ואחרים משתוקקים (גם מתפללים?) - שיסגר. כך או כך, הערוץ יוצר תהודה. אך היא, לצערי הרב, הולכת (גם הפעם) למחוזות פוליטיים בלבד. אך בפועל, ערוץ 14 - הוא הרבה יותר מענייני שמאל ימין ושמאל, בלשון המעטה. כמו תמיד, הפוליטיקה הרעשנית מסיחה את הדעת מהסיפור הישראלי האנושי.
2. איני מיושבי טוויטר העושים בו לילות כימים. בעיניי, עוקצנות וציניות אינה דרך טובה, כל שכן בפומבי ועל בני אדם ספציפיים, הן מימין והן משמאל. יתכן ואני וטועה ויש הרואים בדמויות מסויימות שק שמצווה לחבוט בו. אפשר להתווכח על זה ואיני חש עמוד הוראה כדי להורות לרבים כיצד לנהוג. בהתייחס לערוץ 14, אם מניחים לרגע את הסגנון הלוחמני כלפי מה שמכונה 'שמאל' - קשה להתעלם מכך שמדובר בערוץ היחיד שמנסה, במובן מסוים, לראות את הטוב הישראלי, בלי ציניות, לצד הענקת כבוד אוטומטי לענייני הרוח היהודית; שורשים, לימוד תורה, קיום מצוות ומה שביניהם.
עניינים אלו, משום מה (?), נזנחו והוקעו באופן ישיר ועקיף ע"י ערוצי טלוויזיה, לאורך עשרות שנים והמצב התקבל, בדרך כלל, בשתיקה או בהסכמה מופלאה ש'ככה זה טלוויזיה'. רגע השיא התרחש כשאישי ציבור קראו לתוכנית בידור מסוימת שלא לשדר את עצמה בשבת - כדי שגם שומרי מצוות יוכלו לצפות בה און ליין (ולראות איך צוחקים על הקדוש והיקר להם).
3. זה לא סוד ששנים הארץ מרובה בשומרי ומכבדי מסורת (גם אם אינם מקיימים תרי"ג). ובכל זאת, הערוצים השונים בחרו לשים פס רחב על הערכים הפנימיים של הקהל הרחב הזה. ערכים חשובים ושורשיים שאי אפשר בהכרח למדוד בקלפי - זכו ללעג רב. הטלוויזיה הישראלית ידעה מורדות ומורדות. מוזר שהקובעים מה ישודר - נטו להתעלם מהמכנה המשותף השורשי-מסורתי, כשניסו למצוא, כל פעם מחדש, 'מכנה משותף רחב' - כדי למכור פרסומות ולמשוך צופים. לרוב, במקום לפקוח עיניים מסחריות חכמות, הם בחרו לרדת מאוד נמוך; הם שידרו צעקות, ריבים, העצימו את ההבל בהגזמה, הטיפו באופן ישיר ועקיף נגד הלב היהודי.
לפעמים נפלט להם תוכנית שבידרה מסורתיים, אך הם כמעט ולא תפסו אומץ לשנות את כללי המשחק הנמוך מול הקהל השבוי שבסך הכל ביקש להמשיך את הרגל הצפייה בטלוויזיה הכולל; קצת חדשות, בידור, משהו לצפות בו בלי לבחור תוכן.
4. אפשר לחלוק על אופי 'הסגנון' שמאפיין לפעמים את שידורי ערוץ 14. אך אם עוסקים בטענות על 'הרעלת השיח', מחובתנו לחזור אחורה ולשאול: מה עשתה הטלוויזיה הישראלית במשך שנים רבות לציבור המאמינים הישראלי לגווניו? שימו בצד את ענייני השמאל-ימין-שמאל ותבינו קצת יותר מה מוביל צופים לבחור 14.
האם אפשר לכמת שנים של שינמוך קהל שבוי והטמעת "ערכים" המובילים למחוזות אחרים לגמרי ממה שהקהל המסורתי מאמין בו בליבו? האם הערכים השורשים שנשטפו בזרמי ההבל המוגזם - לא קרעו מבפנים את החברה הישראלית המסורתית ואזקו אותה לחיי קונפליקט מובנים: מצד אחד בית סבא הטהור ומצד שני סגידה ל'עכשווי' המושך והנמוך? זה אולי מתרחש באופן לא מודע, אך כשמישהו עושה על הלב שלך סיבוב, רק בגלל שאתה קהל שבוי, במשך שנים, זה עשוי לעצבן מאוד. אתה רוצה את הלב שלך בחזרה ומחפש מספר אחר ללחוץ עליו בשלט.
אתה שומע מלחמות פוליטיות של שמאל-ימין-שמאל - אבל נשאר שם. אתה לא ממש אוהב ויכוחים, אבל משום מה זה מרגיש לך חוף מבטחים. כאן לא ילעגו למה שגדלת עליו ואתה מאמין בו. בחוץ מספרים לך שאתה 'סתם תומך ימין מתלהם' ואתה נסחף לויכוחי ימין ושמאל להפתעתך. רק אחרי זמן רב אתה מצליח להבין מה אתה מרגיש: שנים שלא הצלחת לנשום כל כך טוב מול הטלוויזיה.
הכותב הוא קופירייטר, מגיש ושחקן. במאי הסרטים 'מדריך למתבונן האמיץ', 'רווק עם אלוקים' וסדרת הרשת 'גלעדי ימכור אותך'.