כידוע על כול העברות שבתורה - אפשר לחזור בתשובה. יש מצבים שבהם מעכבים את תשובתו של החוטא ויש שאין מספקים בידו לעשות תשובה, אבל אם החוטא למרות הכול שב - תשובתו מתקבלת.
גילוי עריות שפיכות דמים ועבודה זרה - על הכול ניתן לשוב. יש רק מציאות אחת שעליה אומרים חז"ל : "כל המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו" (שבת קיט ע"ב ).
בשבוע האחרון פרסם הרב מדן מכתב שבו הוא כתב: "להערכתי יש בתלונות יסודות המחייבים בדיקה עמוקה של מעשיו של הרב. קיימת אפשרות למיטב שיפוטי די מבוססת, שעל הרב יהיה לתת את הדין על מעשיו ללא משוא פנים לתורה כדי לרפא במשהו את הפצעים הפתוחים ושותתי הדם של המתלוננים".
אם התלונות מבוססות - מהו ביסוסם? מדוע הרב מדן לא מפרטן? את האמת מבררים רק בבית דין בנוכחות שני הצדדים. והטרנד החדש: "אני מאמין לה" אינו אפשרי לתלמיד חכם. לעניות דעתי עד שהרב מדן לא יפרט על מה הוא מבסס את חשדו - דבריו הנם הוצאת שם רע- העבירה החמורה ביותר מכול איסורי הדיבור.
לאן הגענו? שתלמיד חכם ינקוט עמדה בהתבססו על טענותיהם של אנשים הזויים, בעלי רקע פסיכיאטרי? וכי לא עומדת לרב טאו חזקת החפות כמו לכול אדם אחר בישראל? איך הוא מעז לכתוב שהרב טאו גרם למתלוננים 'פצעים פתוחים ושותתי הדם." זו אכן עלילת דם.
אני מכיר את הרב טאו שליט"א עשרות שנים. ומעיד אני עליו שהוא אחד האנשים הצנועים והטהורים ביותר שפגשתי בחיי. מהאנשים שחיים היום הוא אחד הבודדים שניתן לומר עליו 'אדם קדוש'. כולו כלל ישראלי ואוהב ישראל. אך כיוון שהוא לוחם אמיץ ובלתי מתפשר בהשתלטות של כוחות הכאוס העולמי על החברה הישראלית, שליחי הפרוגרס ארגנו נגדו עלילת דם. עלילה שניתן היה לרקום על כול אדם בעולם.
בתחילת קמפיין ההסתה המאורגן, שמנוהל על ידי איזה "צוות ניהול המאבק" השתתפו גם כמה רבנים שהאמינו לטענות שוא אלו עד אותו היום שבו נחמה תאנה ו'קבוצת התמיכה' התימהונית שלה טענו שהרב טאו הוא שליח של ד"ר מנגלה מאושוויץ וחבר האס אס ורוצח סדרתי.
אחרי הריאיון ההזוי הזה גם שונאי נפשו של הרב טאו פרשו ממרוץ ההכפשות והפסיקו לתמוך בתלונות המפלצתיות שלהם. והנה פתאום מופיע אדם חכם, ראש ישיבה, וקובע שתלונותיהם מבוססות?! על סמך מה?! וכי אין איסור מדאורייתא להאמין למוציא שם רע? העובדה שמתלוננת בוכה אינה מוכיחה את צדקת דבריה.
אני פונה לכול האנשים הטועים, רודפי נפשו של הרב הצדיק והקדוש: 'חזרו בכם! תקנו מעשיכם ושובו לה'. אולי ירחם. עוד לא מאוחר. נכון, אין רפואה לחטא הנורא של ביזוי תלמיד חכם, אבל כפרה אולי תהיה. חוסו על נפשותיכם ושובו אל ה'.
והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית.