פיוטי הסליחות הפכו עם השנים לטקסטים מכוננים בתרבות היהודית ואמנים רבים מצאו עצמם יוצרים יצירות אישיות השואבות מהפיוטים ומבטאות את רוח הסליחות וההתבוננות הפנימית.
בשנים האחרונות אותן יצירות אישיות קיבלו את המקום המגיע להם בקדמת הבמה, ויחד עם פיוטי הסליחות המקוריים הם מהווים חלק בלתי נפרד ממופעי הסליחות השונים שהתקיימו בשבועות האחרונים בכל רחבי הארץ.
בשבועיים הקרובים נקדיש את פינה זו לאותם מופעים ולאנשים ולנשים שעומדים מאחוריהם, והיום - אילנה עדני, שמופיעה על במות עוד מימיה באולפנה, אז היא נלחמה כמעט לבדה לשיר וליצור מוסיקה טובה לנשים בדרך ההלכה.
"היום התחום של הופעות לנשים בלבד הוא תחום מאוד פורח", היא משתפת, "אבל כשאני התחלתי זה היה חסר סיכוי כמעט. אז במהלך השנים עבדתי בתחומים משיקים כמו תקשורת, קולנוע, הפקה וכו' במקביל לעשייה המוסיקלית, אך תמיד הרגשתי סוג של החמצה. שלא זה מה שבאמת באתי לעשות בעולם הזה".
עדני, "עשתה תשובה" כלשונה, ולפני עשור החליטה להקדיש את חייה למוזיקה. "רציתי לגעת בנשמות בעזרת המתנה שנתן לי השם - הקול שלי שזה כל כולי וחוש היצירה הכתיבה, ההלחנה וההפקה שבי".
הראיון הזה מתקיים בעיצומם של ימי הרחמים והסליחות, שכאמור בשנים האחרונות הפכו לכר פורה למופעי הסליחות למיניהם, ועדני בטוחה שגם פה יש בשורה גדולה שמיוחדת למופעי הסליחות לנשים.
"מופע סליחות לנשים הוא מיוחד במינו", מסבירה עדני, "היות והוא היחיד שמחבר את הנשים לתפילות בימים אלו, כשהן עוצרות לרגע מהמרתון היום יומי. בשונה מתפילות החג בהן רובן סביב הילדים והנכדים, במופע יש להן שעה וחצי של חיבור אמיתי לימים אלו, לחשבון נפש פרטי וכללי".
"בנוסף, הקהל הנשי לרוב הוא מגוון מאוד, דתיות, חילוניות, חרדיות, מסורתיות, נשים, נערות ואפילו ילדות מגיעות, ופתאום במופע לכולן יש שפה משותפת, שפת הלב. שרק המנגינה מצליחה לאחד. ופתאום מה שנשמע רחוק מעזרת הנשים נמצא קרוב מתמיד על במה מושקעת ומקצועית שחודרת אל הלב".
הקשר האישי שלה לסליחות התחיל עוד בילדות, כשהייתה מתלווה לאביה לסליחות ולתפילות בבית הכנסת. "עד גיל מצוות הייתי ממש מרותקת לשירת החזן בסמוך להיכל, זה תמיד צמרר אותי וחיבר אותי למשהו מאוד פנימי ועמוק בלב. גם הפיוטים, זה שיא התפילה המוסיקלית בעיניי. אין חיבור יותר חזק ממוסיקה לאמונה, היא פורטת על מיתרים שמגיעים ישירות לכסא המלכות".
"תמיד חלמתי גם אני לשיר סליחות, פיוטים ולפתוח את לב העולם לאבא מלך העולם, במיוחד בימים מיוחדים אלו של אלול" היא משתפת, "וברוך ה' בשנים האחרונות זכיתי להגשים את החלום הזה".
"יש לי כל כך הרבה חוויות ממופעי אלול וסליחות אלו", היא נזכרת, "התאורה תמיד קצת מסתירה, אבל גם דרכה אני מצליחה לראות דמעות, נשים פשוט דומעות ושרות יחד איתי, השירה של כולן הרבה פעמים נשמעת זעקה. פשוט זעקה אמיתית מהלב שתהיה שנה טובה ומתוקה. כולן מתמודדות, כל אחת והאתגרים בחייה, וכאן במופע שכזה הכל פתאום צף".
"מופע לנשים זה לב אחד ענק, ולפעמים גם הלב שלי מתפוצץ והדמעות זולגות ומורחות את האיפור. זה משהו שקשה להסביר במילים" היא מעידה.
ובכל זאת, כשאני מבקש ממנה לבחור חוויה אחת שזכורה לה במיוחד, היא בוחרת במופע מתקופה לא רחוקה אבל שנדמה כי חלף ממנה נצח – אלול שלפני הקורונה. "הייתי אז בסבב הופעות לקהילה היהודית בצרפת, ואחת הנשים בקהל שכל כך התרגשה פנתה אלי בסוף המופע בדמעות ממש שאתפלל על הבת שלה, שיוצאת עם ערבי ומתכוונת לבסס את הקשר".
"זה כמובן ריסק אותי, המחשבה על התבוללות כל כך קשה בימים אלו וזו ממש שואה "שקטה". זה ישב לי בלב כמה חודשים, ופתאום בשיא הקורונה אני מקבלת הודעה עם סרטון של מישהי שמדליקה נרות שבת עם השיר שלי "ברכת הבנות" ברקע".
"האמא שלחה לי הודעה כל כך מרגשת שבאות ערב היא שלחה את השיר הזה לבת שלה, ושמה לב שמשהו מתעורר אצלה בחזרה ליהדות. בתוך חודשי הקורונה היא התחילה להדליק נרות שבת ולהתפלל כשהשיר שלי ברקע, וכמה חודשים אחרי הבנתי שהיא נפרדה מהחבר הערבי והכירה יהודי והם בדרך לחופה. ב"ה. אין יותר מרגש מלדעת ששיר שלך נכנס ללב והיית שליחה טובה לעוד נשמה יהודית שחוזרת לאבא, זה חזק ברמות שקשה לתאר".