מצוות פדיון שבויים חשובה ביותר, ולכן אני תומך בעשיית כל מאמץ לפדות את שבויינו, כך אומר סגן שר התמ"ת מיכאל רצון לערוץ 7. עם זאת הוא מוסיף כי יש לשקול תמיד האם המחיר שישולם עבור השבויים אכן אפשרי. רצון אומר כי מדינת ישראל הפכה למדינה נסחטת, שאפשר לסחוט ממנה כמעט הכל. החזבאללה וגם ארגונים אחרים יכולים לחטוף כל אזרח ישראלי בכל מדינה שהיא, והם יכולים גם להיות בטוחים שהמדינה תיענה לדרישותיהם.
בעסקאות אלו בעבר ניזוקה המדינה, אומר רצון, ומוסיף כי אחת הדרכים למנוע נזקים היא בהכרזה כי עסקה עם החזבאללה תכלול רק מחבלי חזבאללה בתמורה לאזרחים ישראליים. אסירים אחרים, ירדנים, מצרים או מהרש"פ, לא ייכללו בעסקה שכזאת, אומר רצון.
לדבריו, בשעה שכותרות העיתונים מספרות על עליית כושר ההרתעה של צה"ל ושל מדינת ישראל המדינה נוהגת כנרדפת וכחסרת יכולת להתגונן מפני כנופיית החזבאללה.
יוסי בן אהרון, מי שהיה מנכ"ל משרד רה"מ בתקופת כהונתו של יצחק שמיר, התקופה שבה התבצעה עסקת המחבלים הידועה בשם "עסקת ג'יבריל", ובמהלכה הוחלפו שלושה חיילים מהנח"ל תמורת אלף מחבלים, כולל כאלו 'עם דם על הידיים', ורוצחים כבדים, אומר כי מי שהחליט על העסקה היה שר הביטחון דאז יצחק רבין. לדבריו, נאסראללה, אנשי ג'יבריל וכל המנהיגים של ארגוני הטרור מתייחסים בזלזול כלפי האנושיות שמפגין העם היהודי.
נכונותה של ישראל לעשות כמעט הכל כדי לפדות את שבוייה נראית בעיניהם כעמדת חולשה, של עם חסר עמוד שדרה; ככזה שיש לו כלי נשק וכוח, אך אינו יודע כיצד להשתמש בהם. לעומת זאת המחבלים מצליחים למצוא כל נקודת חולשה שמפגינה מדינת ישראל, כולל זו של הנכונות לפדות שבויים בכל מחיר, והם מנצלים זאת.
בן אהרון מציין כי בישיבה שבה הוחלט להיכנע לדרישות המחבלים לשחרר את אלף המחבלים דווח על "מחיר" השבתם של השבויים, אך איש לא התריס נגד המחיר הגבוה. בסופו של דבר, הוא אומר, למדנו על בשרנו ובמחיר שפיכת דמנו עד כמה עסקה זו הייתה מסוכנת, שכן מרבית משוחררי עסקת ג'יבריל חזרו לסורם.
בן אהרון מוסיף כי אף על פי שעסקה מעין זו אינה מאפיינת את דרכו של שמיר, מאחר שתיק הביטחון היה בידיו של יצחק רבין, שביחד עם כל מערכת הביטחון סבר כי יש להוציא עסקה זו אל הפועל, שמיר לא רצה לעורר התנגדות לעצם הרעיון. לדברי בן אהרון, אם ישראל תחזור על המשגה ותשחרר מחבלים במספר מופרז, או גם מחבלים רוצחים יהיה בכך עידוד לכל הארגונים להמשיך בחטיפות.
היהדות, אומר בן אהרון, אמנם מציבה את מצוות פדיון שבויים בפסגה אך לא בכל מחיר.
בעסקאות אלו בעבר ניזוקה המדינה, אומר רצון, ומוסיף כי אחת הדרכים למנוע נזקים היא בהכרזה כי עסקה עם החזבאללה תכלול רק מחבלי חזבאללה בתמורה לאזרחים ישראליים. אסירים אחרים, ירדנים, מצרים או מהרש"פ, לא ייכללו בעסקה שכזאת, אומר רצון.
לדבריו, בשעה שכותרות העיתונים מספרות על עליית כושר ההרתעה של צה"ל ושל מדינת ישראל המדינה נוהגת כנרדפת וכחסרת יכולת להתגונן מפני כנופיית החזבאללה.
יוסי בן אהרון, מי שהיה מנכ"ל משרד רה"מ בתקופת כהונתו של יצחק שמיר, התקופה שבה התבצעה עסקת המחבלים הידועה בשם "עסקת ג'יבריל", ובמהלכה הוחלפו שלושה חיילים מהנח"ל תמורת אלף מחבלים, כולל כאלו 'עם דם על הידיים', ורוצחים כבדים, אומר כי מי שהחליט על העסקה היה שר הביטחון דאז יצחק רבין. לדבריו, נאסראללה, אנשי ג'יבריל וכל המנהיגים של ארגוני הטרור מתייחסים בזלזול כלפי האנושיות שמפגין העם היהודי.
נכונותה של ישראל לעשות כמעט הכל כדי לפדות את שבוייה נראית בעיניהם כעמדת חולשה, של עם חסר עמוד שדרה; ככזה שיש לו כלי נשק וכוח, אך אינו יודע כיצד להשתמש בהם. לעומת זאת המחבלים מצליחים למצוא כל נקודת חולשה שמפגינה מדינת ישראל, כולל זו של הנכונות לפדות שבויים בכל מחיר, והם מנצלים זאת.
בן אהרון מציין כי בישיבה שבה הוחלט להיכנע לדרישות המחבלים לשחרר את אלף המחבלים דווח על "מחיר" השבתם של השבויים, אך איש לא התריס נגד המחיר הגבוה. בסופו של דבר, הוא אומר, למדנו על בשרנו ובמחיר שפיכת דמנו עד כמה עסקה זו הייתה מסוכנת, שכן מרבית משוחררי עסקת ג'יבריל חזרו לסורם.
בן אהרון מוסיף כי אף על פי שעסקה מעין זו אינה מאפיינת את דרכו של שמיר, מאחר שתיק הביטחון היה בידיו של יצחק רבין, שביחד עם כל מערכת הביטחון סבר כי יש להוציא עסקה זו אל הפועל, שמיר לא רצה לעורר התנגדות לעצם הרעיון. לדברי בן אהרון, אם ישראל תחזור על המשגה ותשחרר מחבלים במספר מופרז, או גם מחבלים רוצחים יהיה בכך עידוד לכל הארגונים להמשיך בחטיפות.
היהדות, אומר בן אהרון, אמנם מציבה את מצוות פדיון שבויים בפסגה אך לא בכל מחיר.