יופייה של ההצגה החדשה שעלתה השבוע 'אביבה אהובתי', נעוץ בשני דברים. בעממיות הסיפור, שיכול לנגוע ונוגע למעשה בכל אחד מאיתנו בצורה כזו ואחרת מחד ומנגד כעין עזר כנגדו והפעם רק כעזר בבימוי, במשחק ובתפאורה.
מיד כשאתה נכנס לאולם התיאטרון אתה נחשף למראות העממיים. על חוטי ככיסה באיזו שהיא שכונת פריפריה תלויה הכביסה לעיני כל. מיד מתחברים לסיפור.
זהו סיפור על יצירה, על גניבה ספרותית, על עוצמה נשית, על החיים בפריפריה ועל הנאמנות למשפחה, בה ביום בהיר אחד קמה האמא ( שתי שחקניות מציגות בתפקיד הראשי של האמא ענת מגן סבו ורונה לי שמעון)- עקרת בית פשוטה ועמוד התווך של הבית – ומחליטה להעז ולהגשים את עצמה. האם מותר לה? האם יתאפשר לה לשים את חלומותיה לפני מצוקות הבית? והאם הכישרון שלה גדול מסך האשליות של כותבת מתחילה?
ההצגה המבוססת על הסרט המצליח בשם זה שעובד על פי ספרו הנפלא של שבי זרחין מיטיבה להביאה את הסיפור בצורה מושלמת. 120 דקות עפות ואתה נמשך לסיפור ומזדהה איתו לאורך כל ההצגה. הכל בסיפור הופך לחלק מחיינו. כך צריך להתבונן בהצגה וכל פרט מביא לסיפור ולקטע הבא.
המחזאי, ארז דריגס מספר שבתחילת העבודה על המחזה, בפגישתו הראשונה עם שמי זרחין, שעל פי סיפרו נכתבה ההצגה וכמובן בהשארת הסרט הנפלא הנושא את אותו השם, הוא אמר לו שמבחינתו "זהו סיפור על אישה שלא יודעת להציב את עצמה במרכז, לא יודעת לומר 'אני'..".
"המשפט הזה נשאר איתי", אומר ארז, "והפך עבורי למצפן בתהליך החיפוש. ראשית כל, הרעיון הזה של גיבורה, שמטבע הדברים ממוקמת עבורנו הצופים במרכז הסיפור, אך מבחינתה היא תמיד דמות משנית בסיפור של מישהו אחר, מצא חן בעיני מאוד. זו הייתה נראית לי זווית מקורית ומעניינת, והזמנה לאתגר יצירתי וכתיבתי. שנית, הוא הוביל אותי לאביבה הפרטית שלי - אמא שלי. מצחיק שלקח לי הרבה זמן לעשות את החיבור, אבל גם אימי, כמו אביבה, החלה לעסוק בכתיבה בשלב מאוחר יחסית של חייה. היה לי את הכבוד להביט בה מהצד ולהיווכח כיצד הביטוי העצמי דרך פרוזה ושירה, עוזר לה למצוא בטחון ולהפוך לגיבורה הראשית של סיפור חייה".
ארז ממשיך ומסביר את הקשר בין אביבה לקהילה "בסופו של דבר הבנתי שבמקרה של 'אביבה אהובתי', זה קשור בקהילה. תיאטרון במהותו הוא אירוע קהילתי, שם טמון כוחו: במפגש המשותף של הקהל, סביב אירוע חי הרלוונטי לכולם, ובכל מה שנוצר כתוצאה מהמפגש הזה - הדיון, הצחוק המשותף, הרגש הקולקטיבי. גם הסרט הנפלא של שמי חוגג את מושג הקהילתיות, כשהוא מציב במרכז הסיפור את כוחה של קהילה מקומית (משפחה, שכנים, עסקים מקומיים) והקשר הבלתי נפרד בינה ובין גיבורת הסיפור הוא מנוע דרמטי של ממש."
אכן. לא בכדי, כשהסרט יצא בזמנו, הוא היה הצלחה מסחררת יוצאת דופן בכל רחבי הארץ, והיווה בעצמו תופעה תרבותית קהילתית. כולנו נתחבר לסיפור. ההצגה בתיאטרון הבימה בשיתוף תיאטרון באר שבע ובבימויו של משה קפטן. אכן מתנה יפה למנכ"ל החדש של התיאטרון.