במסגרת כנס 'מאוסלו לריבונות' של תנועת הריבונות וערוץ 7 התארח באולפן השגריר לשעבר יורם אטינגר, מומחה ליחסי ארצות הברית וישראל ולמזרח התיכון, והסביר מדוע לדעתו גם היום חלק מקובעי המדיניות בישראל תקועים בהנחות היסוד שהונחו באוסלו והתבררו כמוטעות.
"עדיין יש ניצחון להרהורי הלב על פני המציאות. אנחנו מנסים לחזור להסכמי אוסלו מתוך הנחה, מוטעית לחלוטין, שהצלחה פיננסית ודיפלומטית לפלסטינים תגרום להם להיות מתונים יותר. מתעלמים מהעובדה שכמו אצל האיראנים - גם אצל הפלסטינים - ההטבות הכלכליות לא משפיעות על החזון. הפלסטינים תומכים בחזון ביטול קיומה של מדינת ישראל, בניגוד למצרים, ירדן או סעודיה. מחשבה שהטבות ישפיעו על החזון הזה קיימת אולי במציאות אלטרנטיבית", מסביר אטינגר.
הוא מתייחס לדיווחים לפיהם ישראל מוכנה להסכים להקפאת בנייה ולעיכוב החלת ריבונות במסגרת הסכם נורמליזציה עם סעודיה.
"הגורם המרכזי שהביא את סעודיה לשיח על נורמליזציה עם ישראל הוא כוח ההרתעה הישראלי. כל נסיגה של ישראל מיהודה ושומרון, בין אם זו בצורת הקפאה ובין אם יציאה משטח או חיזוק מעמד הרשות הפלסטינית, תהיה פגיעה בתדמית ההרתעה של ישראל. כשישראל עמדה מול לחץ אמריקני כמו ב-2015 בהסכם הגרעין - הדבר העלה את קרננו בעיני הסעודים - כי הם הבינו שזו בעלת ברית שמוכנה להיאבק על הנושאים החשובים לה. ישראל שתשנה כיוון, תתחיל להיענות ללחץ האמריקני ותתחיל לוותר לפלסטינים זו ישראל שתהיה פחות שימושית עבור סעודיה", מדגיש אטינגר.
לדעתו, "כל מי שדן בהסכם עם סעודיה, חייב להבין שלא מדובר בסביבה מערבית, אלא במזרח התיכון הגועש הידוע בחוסר יציבותו ובהפכפכות שלו. כל מי שחותם על הסכם במזרח התיכון חייב להבין - עם כל התקוות - שהם ארעיים כי המשטרה עולים לשלטון בכוח הזרוע ולא בכוח הבוחר. אפשר לראות את המהפכות שהתרחשו במצרים, בלוב ובאיראן. ישנה אשליה ששלום הוא נדבך מרכזי בביטחון - אבל היא לא רלוונטית למזרח התיכון".
"אין ספק שהסכמים חשובים מאוד אבל לא כנדבך לביטחון המדינה - אלא כפריחה של המדינה - ודאי שלא על חשבון הביטחון. כשמדובר על הסכם עם סעודיה, בין אם נועד להרחבת הקשרים ובין אם לשלום מלא, חשוב שנבין שסעודיה לא עושה את הדברים האלה מתוך הערכה לישראל אלא מונחית על ידי האינטרסים שלה שהראשון בהם הוא קיום המשטר מול איומים קיומיים", הוא מוסיף. "כשיורש העצר הוא האדם הקובע כיום, הוא לא בוטח בארה"ב בשל השינויים הדרמטיים ביחסה לסעודיה, הוא ער לכך שהאחים המוסלמים ואיראן הם האיום עליו. לדעתו, כוח ההרתעה הישראלי הוא נכס לסעודיה. הוא גם מודע לכך שהחזון שלו להפוך את סעודיה לכוח עולמי, כלכלי, טכנולוגי וביטחוני, תלוי יותר מדי בנפט וגז טבעי. הוא רוצה לגוון את הכלכלה שלו ואין לו בעל ברית טוב יותר מישראל שמביאה את העולם הטכנולוגי שלה".
אטינגר מוסיף כי "הסכם עם ישראל הוא צורך חיוני ביותר עבור סעודיה לקידום החזון שלו. כאשר מדובר על הסכם עם ישראל, הוא לא מותנה בנושא הפלסטיני, מכיוון שעבור הסעודים - בניגוד למערב ובניגוד ליותר מדי גורמים בישראל - הם ערים להתנהלות הפלסטינית במישור הבין-ערבי שכוללת חתרנות, טרור, כפיות טובה ובוגדנות".
לדעתו - הסכמה לדחיי מוגבלת של החלת ריבונות - יכולה להיעשות רק כשהממשלה נחושה שבינתיים בשטח יקודמו צעדים אחרים שמשמעותם הכנה לריבונות. "זה שאתה דוחה החלה רשמית של ריבונות בחצי שנה, בשנה או בארבע שנים, זה לא שולל את חיזוק ריבונות על ידי הגברת הבנייה, הגברת הנוכחות, חיזוק התשתיות ביהודה ושומרון. אלו צעדים שמעבירים מסר - אנחנו אמנם מוכנים לדחות מהלך כולל כדי לקיים את ההסכם עם סעודיה - אבל במעשים בשטח אנחנו בהחלט מתמידים בחתירה לריבונות. הפער בין המלל למעש מבהיר לנו את העמדה של סעודיה. הרי סעודיה לא חוסכת מהפלסטינים מלל מחבק ותומך אבל אף פעם לא פעלה עבורם באופן משמעותי מבחינה צבאית, מדינית או פיננסית".
ומה כדאי לעשות מול האמריקנים שדוחפים את ישראל לעשות צעדים מול הפלסטינים? "חייבים להבין נקודה מאוד מרכזית בהוויה האמריקאית. זה שמזכיר מדינה הוא הארכיטקט המרכזי של מדיניות ביידן ורואה בסוגיה הפלסטינית את לב המזרח התיכון ולב הפעילות הדיפלומטית שלו, זה לא אומר שארה"ב חושבת כך. בניגוד לישראל, בארה"ב יש שתי רשויות - הרשות המבצעת והמחוקקת - שמובילות באופן משותף את מדיניות החוץ והביטחון".
"ישראל לצערי רואה ברשות המחוקקת שהיא מאוד ידידותית לישראל, בניגוד למחלקת המדינה, נהג משנה. מי שרואה בקונגרס נהג משנה, לא מעניק רק סטירת לחי לדמוקרטיה האמריקנית, אלא פוגע בצורה קשה באינטרסים שלנו".
"צריך להבין ששליטת ישראל ברכסי יהודה ושומרון היא נכס לאינטרסים האמריקנים, מהווה צמצום של אי היציבות השורשית של המזרח התיכון, ומספקת הגנה למשטר ההאשמי הפרו-אמריקאי בירדן. לעומת זאת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון היא דלק למדורת אי יציבות של המזרח התיכון ורווח לאיראנים, לרוסים ולסינים", מסכם אטינגר.