ש"ץ
אני חושב על שליחי הציבור של הימים הנוראים, איזו אחריות עצומה מוטלת להם על הכתפיים. איך אפשר לעמוד בראש השנה כשליח של כל הציבור? אני, שבשל החיוב של שנת האבל לא מצליח להתרכז כראוי כשליח ציבור בסתם יום של חול, משתומם איך אפשר להחזיק את גודל האחריות, את המנגינות המיוחדות של הימים הנוראים ואת היכולת סתם כך להתכוון במילים. אין לי מושג איך הם מצליחים לעשות את זה.
וכאילו לא די בכך, בא רבי נחמן ומעמיס על כתפי שליחי הציבור עוד משימה, אולי הקשה מכולן: רבי נחמן כותב שעל שליח הציבור מוטל לעשות ניגונים. עד כאן אין כל חדש. אלא שאת הניגונים צריך הש"ץ לשזור מכל הנקודות הטובות של כל הציבור. זה כבר הרבה יותר מאתגר, תודו. להצליח לראות את כולם בטוב, את נקודת היתרון של כל אחד, לחבר את כל הטוב הזה ביחד ולנגן את זה בתפילה מול ארון הקודש.
ובמחשבה שנייה, זה הדבר הבסיסי ביותר בשביל שליח ציבור, יותר מהזקן המגודל והקול הנעים. אולי אפילו יותר מיראת השמיים ובוודאי מהיותו למעלה מבן שלושים שנה. הרי בלי לראות בטוב כל אחד מן הציבור, איך הוא יכול להיות שליח שלהם? זה כמו סנגור שבכל טיעון וטיעון מזדהה עם עמדת הקטגור. מי רוצה סנגור כזה?
ציבור
ואולי זה מורכב עוד יותר, כי כשאנחנו חושבים על איסוף הנקודות הטובות של כל אחד מן הציבור, איכשהו אנחנו מדמיינים את בית הכנסת שלנו ואת הציבור שלנו. אבל שמתי לב שאף תפילה בראש השנה איננה נוגעת לבית כנסת מסוים ואפילו לא מגזר מסוים. כל התפילות הן בעד כל קהל ישראל. עכשיו המלאכה מסתבכת - לאסוף את נקודות הטוב מכל הציבורים, מכל חלקי העם, לבוא באמת בשם כולם. צריך באמת לבחור שליח ציבור מוכשר.
וקללותיה
ובאותו עניין, חשבתי שהשנה כשאומר "תכלה שנה וקללותיה" לא אחשוב על קורונה ורעידות אדמה ולא על מחלות ומלחמות. אחשוב הכי פשוט: שנפסיק לקלל זה את זה, שנחדל מן הקללות.
נשוי
אחד התנאים לשליח ציבור בימים הנוראים הוא שיהיה בעל משפחה, נשוי, רצוי עם ילדים. זה הגיוני לגמרי, כי מי שבא להתפלל בשם הכלל צריך להרגיש גם בחייו הפרטיים איזו תחושה של אחריות כללית.
והנה לנו גם אחד מאתגרי החגים, אחד הקשוחים שבהם - קשה להיות רווק או רווקה. זה קשה כל השנה וזה מתחדד ומתעצם בחגים. עכשיו זה רשמי: בלי להיות בעל משפחה אתה לא עונה לקריטריון של שליח ציבור, בהתאם לעיקרון שלפיו כהן גדול חייב להיות נשוי בבואו לבקש כפרה. וזה מורגש בשולחן החג המשפחתי כשאתה בא לבד ואחיך מגיעים משופעים באישה וילדים. אפילו הישועה המיוחסת לראש השנה היא עקרות שנפקדות, משמע שאת אתגר הרווקות כבר צלחו.
והצער הזה צריך לגעת שוב ושוב בלב כולנו ולעורר אותנו לתפילה ועשייה. בראש השנה מוכרעים גורלות גדולים, בהם חיים, בנים ומזונות. ואם בבנים עסקינן, בדרך לשם מוכרע גם גורלם של רווקים ורווקות.
תפילה להקמת בית
לפני כמה שבועות פנו אליי בבקשה לחבר תפילה להקמת בית שתיאמר בבתי הכנסת בראש השנה. תחילה דחיתי את הרעיון כי מי אני לכתוב תפילה, ומה משמעותה של תפילה כזו שלא נכתבת על ידי הרבנות הראשית לישראל? אחר כך כתבתי וביקשתי שיראו לתלמידי חכמים גדולים לפני פרסומה. כיוון שכך נעשה, אני מביא כאן את התפילה, אולי תביא ברכה. מי שחפץ בה שלא בתוך נייר עיתון יכול לכתוב למייל שלי ואשלח לו:
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, בורא כל הנשמות, היודע סוד זיווגם, המכריז עליהם ארבעים יום קודם יצירתם. אתה, שקראך יעקב אבינו "בית", עשה בשעה הקדושה של פתיחת הספרים, שעת פקידת עקרות והתרת אסורים, ביום הרת עולם, למען בניך ובנותיך המבקשים לשבת בית (ובתוכם לפלוני/ת בן/בת פלוני).
אתה שאיווית בית לשבתך, אנא התמלא רחמים על מבקשי זיווגם והביאם לביתם ברינה ושמחת עולם על ראשם. אתה שהעידות "לא טוב היות האדם לבדו", אנא זמן להם מהרה עצם מעצמם, בשר מבשרם, עזר כנגדם הראוי להם על פי שורש נשמתם. התמלא עליהם ברחמים והאר פניך עליהם. ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. ובנה ביתם כדי שתשרה שכינה ביניהם. אהבת עולם תביא להם, ושמחם בבניין שלם ברוב רחמיך. אמן.
שנ"ץ
בדרך להפגנה בירושלים הסתכלתי בלוחות המודעות. מודעות על שיעורים וזמני תפילות בראש השנה לצד פנייה לסייע לנזקקים לקראת החג, ובמרכז הלוח מודעה שצדה את עיני: "בן אדם מה לך נרדם. סליחות בכל יום בשעה 13:00, ולאחר מכן תפילת מנחה ב־13:35. במדרש משה, רחוב קוסובסקי 10". לראשונה בחיי קלטתי ש"מה לך נרדם" מדבר בכלל על שנ"ץ.
שנה טובה
שנה טובה לכם, קוראים יקרים. תודה על הקריאה וההתייחסות לאורך השנה כולה. בתפילה לשנה של אהבת חינם והרמת קרן ישראל בעולם.
לתגובות: [email protected]
***