עולם התורה הציוני - שיא של כל הזמנים

בישיבת ההסדר 'אפיקי דעת' בשדרות פתחו את חודש אלול עם יותר מ־170 בחורים בשיעור א'.

"שתי הקומות של בית המדרש מלאות, וזה מדהים. הגידול הזה הוא המענה שלנו למה ששומעים ברדיו. הרבה מסירות נפש של אנשים שאומרים חשקה נפשנו ללמוד תורה ולהידבק באידיאלים גדולים", אומר בהתרגשות הרב דוד פנדל, ראש הישיבה.

"אתה פותח חדשות ומאזין לחדשות, אבל זאת לא המציאות היחידה, יש עוד מציאות מקבילה. בתי מדרש מתרבים כמותית ואיכותית. הרבה חבר'ה באים בשמחה, וזה מחייב אותנו להמתיק את התורה, אחריות עצומה. אני פתחתי את הזמן בשיחה שהחלק הראשון שלה עסק בשאלה מה האחריות של ראש ישיבה. אנחנו הרבנים רואים את ההצבעה של החבר'ה ברגליים, וזה מחייב אותנו להרבה מסירות נפש להעביר את התורה בצורה הכי משמחת ומחברת".

רוצים ללמוד ולהתחבר

הסיפור של ישיבת שדרות הוא רק חלק מגידול מטאורי בעולם הישיבות הציוני־דתי, גידול שהוא בלי כל ספק הרבה מעבר לגידול היחסי בציבור. ישיבות גבוהות עם יותר מ־100 תלמידים בשיעור א' הן לא עניין נדיר במיוחד, כך לדוגמה בישיבת מרכז הרב (130), שבי חברון (130), בית אל (110), מצפה רמון (יותר מ־100), הר המור (82), מעלה אליהו (81), ברוכין (80) ועלי (70). "אין לי הסבר רציונלי. הדור הצעיר מרגיש צימאון, מרגיש ריקנות, שיש לו מה להתמלא", אומר הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב וחבר מועצת הרבנות הראשית. "לכל אדם יש ניסיונות, אבל בדור הזה יש ניסיונות מסוג אחר ושונה, והבחורים מרגישים שהם צריכים להתמלא. גם בישיבות ההסדר אני שומע על רבים שלא רוצים להתגייס אחרי שנה וחצי אלא להתמלא עוד יותר לפני שהם מתגייסים. נשמות בריאות, אין ספק. הייתה לי שיחה במרכז הארץ עם ר"מים בישיבות תיכוניות, ואחד הר"מים אמר שם ביטוי יפה מאוד: נאמר בדור שלנו 'היזהרו בבני עשירים שמהם תצא תורה'. חז"ל כותבים 'אל תזלזלו בבני עניים', אבל היום בדור שלנו צריך שמכולם תצא תורה. כולם בני תורה שרוצים ללמוד ולהתחבר".

הרב שפירא מדגיש כי המספרים כשלעצמם הם לא הדבר המשמעותי. "הרב מגנס ואני ערכנו דיונים שלמים על העובדה שמספר המבקשים גדול יותר ממה שראינו שאנחנו יכולים לקלוט: איפה לעצור? מה המשמעות של לעצור מישהו שרוצה ללמוד? היה לי קשה מאוד, כי אם מישהו נבחן והוא רוצה מאוד, שייך מאוד ויכול לגדול מאוד, זה לא רק העניין המספרי, זו האחריות על בחור צעיר שרוצה ללמוד ולבנות עוד קומה באישיות שלו. והרי כל אדם לא בונה רק את עצמו, אלא כל המשפחה והחברה נבנות מזה, והוא משמש מצפן, לא רק לעצמו".

הרב שפירא מספר על ראש ישיבה בארצות הברית שהגיע למסור שיעור, וכנראה לא הגיעו הרבה תלמידים לשיעורו, אבל הוא מסר את השיעור בהתלהבות כאילו האולם היה מלא מפה לפה. "שאלו אותו אחרי השיעור על פשר הדבר, והוא ענה: מה אתם חושבים, שאני מלמד רק לפני מי שנמצא כאן בעולם הזה? אלא לפני אלו שנוכחים בשיעור וגם אלו שילמדו בעתיד. השיעור שאני נותן עכשיו הוא לא רק להווה, אלא דברים שיילמדו לאנשים אחרים".

לבסוף מדגיש הרב שפירא כי בהחלטות כאלו כלפי קבלת בחורים צריך "תשובה ברוב יועץ, מתייעצים ומתפללים שתהיה סייעתא דשמיא. הצלחנו להשיג תלמידים בדיוק לפי מספר המקומות שהיינו צריכים. לא רק מיטות, אלא אצלנו לא מקבלים תלמידים אם לא מצמידים חברותא מבוגרת לאלול ולאחר כך, כך מאז הרב מרדכי פרום ועד היום. צריך לדאוג שילמדו תורה".

הנתונים בישיבות ההסדר גבוהים באופן מרשים. בשנת תשפ"ד פתחו שיעור א' בישיבות ההסדר 2,587 תלמידים, לעומת שנת תשפ"ג שבה פתחו שיעור א' בכלל ישיבות ההסדר 2,296 תלמידים. ישיבת כרם ביבנה רשמה השנה עלייה קלה, ומספר הבחורים בשיעור א' מגיע לכ־100. ישיבת הכותל פתחה את שיעור א' עם מספר דומה, כ־100 בחורים, מתוכם כ־50 תלמידים חדשים מישיבות תיכוניות מרחבי הארץ וכ־50 תלמידים בני חו"ל. בישיבת הר עציון פתחו את הזמן עם כ־86 תלמידים בשיעור א', נוסף לעוד כמה עשרות בני חו"ל. גם בישיבות הסדר נוספות הנתונים מרשימים מאוד. כך למשל בישיבת מעלות (89), הגולן (82), כוכב יעקב (78), מעלה אדומים (72), קרני שומרון (יותר מ־70), עתניאל (יותר מ־70), אורות שאול (70), אולגה (70), עכו (65), שעלבים (65), ירוחם (61), רמת גן (קרוב ל־60), קריית שמונה (58), איתמר (מעל 50), טפחות (49), קריית גת (48), נווה דקלים (48), אלון מורה (46), לב לדעת (46), אור עציון (44), צפת (40), נוף הגליל (37), בית שאן (32), אבינועם (32) וחולון (30). מרבית הישיבות הללו הגיעו לקצה גבול יכולת הקבלה. ישנן ישיבות שמספרי התלמידים בשיעור א' בהן קטנים יותר, אך גם הן חוו עלייה ניכרת. ישנם גם מוסדות חדשים. בהרצליה וביד בנימין נפתחו ישיבות חדשות, ובחוות משואות יצחק נפתחה מכינת 'ידיו אמונה'.

"התלמידים שבאים אליי הם לא מהישיבות הקטנות אלא מכלל הציונית הדתית, נוער נפלא. מספר הבחורים שהולכים לישיבות עלה, וזה יוצר מרחב גדול יותר", מספר הרב יואל מנוביץ', ראש ישיבת הגולן וחבר הנהלת איגוד ישיבות ההסדר. "פעם היה ברור למי שהולך לישיבה שהוא הולך למרכז הרב או כרם ביבנה, היום יש המון סוגים של ישיבות והמון דגשים בישיבות. יש כאלו עם צדדים של מדרש, תנ"ך וניגון, הם מאפשרים למגוון רחב מאוד של תלמידים להגיע. הבוגר שונה מאוד מישיבת קצה אחת לישיבה אחרת, ואני רואה בכך ברכה גדולה". כל זה, אומר הרב מנוביץ', לא מובן מאליו בדור של התמודדויות. "אנחנו רואים בדור הזה התמודדויות שלא היו בדורות קודמים. נגישות לעולם המדיה שבו בקלות יכולים לגעת בכל העולמות ומגמות אידיאולוגיות מאוד של לייטים. אין ספק שעם ישראל מתקדם, יש יותר דברים טובים מדברים מדאיגים, רואים זאת בהרבה תחומים. למשל במוזיקה, לא עובר יום באלול תשפ"ג שלא משמיעים בו שיר מהסליחות, כי כל יוצר כותב על הסליחות או הפיוטים, והביטוי והמבוע לזה בא לידי ביטוי".

פרמטר עיקרי נוסף המשפיע על התקדמות עולם התורה הוא ההורים. "שיעורי תורה ולומדי הדף יומי הם בכמות שלא הייתה. בחור שאבא שלו אומנם לא למד בישיבה אבל לומד דף יומי - זה נכנס לו בוורידים שהוא הולך לישיבה, ממילא נוצר ריבוי של לומדי תורה ואהבת תורה". הרב מנוביץ' מתייחס גם לזווית האישית של הישיבה שלו בחיספין. "התחלנו כ־230 תלמידים ואברכים, מתוכם 82 שיעור א', לא כולל עוד 23 חבר'ה בתוכנית ממריאים לבחורים בעלי צרכים מיוחדים. לא שאין לי מיטות, אלא שבאמת אני חושב שבאופי ובסגנון של הישיבה שלנו, שרוצה להגיע לכל תלמיד ולגעת בו, למשפחתיות יש הרבה מקום. אין דבר כזה שאני לא מכיר תלמידים. יש כאלו שיגידו שהעיקר שתהיה עוצמה אדירה בבית מדרש, וזה שווה יותר מהיחס האישי. כנראה גם הם צודקים וגם אני צודק".

לסיום מדגיש הרב מנוביץ' כי אין מדובר רק בסיפור ציוני־דתי. "התודעה הכללית של מדינת ישראל השתנתה. גם בחור חילוני מתלבט היום אם ללכת לשנת שירות או מכינה, למרות הדיבורים על סרבנות, ריקנות וירידה מהארץ. השמיניסטים שלנו ערכיים, והנתונים בצבא מלמדים שיש עלייה מדהימה בביקוש למכינות ולשנת שירות בציבור החילוני. יש אווירה כללית שאחרי שמסיימים שמינית, לא אצה הדרך, יש מקום לתפיסות ערכיות ולבניית האישיות. בנקודה הפנימית יש כמיהה לעולם פנימי עמוק. וממילא בציבור שלנו יש עוד יותר אהבת תורה ולומדי תורה".

"פלא שעולם התורה לא גדל עוד קודם"

לא רק בעולם הישיבות חל גידול מבורך, גם בעולם המכינות. במכינת עצם החלו כ־180 תלמידים בשנה א'. סה"כ יותר מ־400 תלמידים לומדים במוסדות בראשות הרב רפי פרץ, ורק לפני שנתיים היו פחות מ־300. גם מוסדות בני דוד בעלי נמצאים בנקודת שיא: כ־150 בחורים בשיעור א' במכינה, ובצירוף שיעור ב' יש כ־280.

הרב זלמן מלמד, ראש ישיבת בית אל, נשאל על הצמיחה בעולם התורה הציוני־דתי, והוא משיב שהשאלה צריכה להיות כיצד זה לא קרה עד עתה. "ישיבות שעוסקות בתורת ארץ ישראל זו דרך גדולה מאוד, דרך שכוללת בתוכה את אהבת כל עם ישראל, ארץ ישראל, אהבת התורה בכל שלמותה. היה קשה לתפוס דרך גדולה כזאת, אבל אחרי שמורנו ורבנו הרב צבי יהודה סלל את הדרך, ובעקבות כך הדרך נסללה גם על ידי התלמידים, היא מושכת. זו תורה גדולה של ארץ ישראל, תורה גדולה של התקופה, ואין כל כך פלא שנמשכים אליה, הפלא הוא שלא נמשכים אליה יותר, הפלא הוא שעולם התורה הזה לא גדל עוד קודם. הדרך הזאת תלך ותגדל בעזרת ה' ותוביל את כל עולם התורה. זו מגמה שהולכת ונמשכת". ישיבת בית אל בראשותו של הרב מלמד שברה את שיא כל הזמנים שלה, עם יותר מ־110 תלמידים חדשים בישיבה בשיעור א'. מגמה זו נמשכת מהשנים הקודמות. כמו כן נוספו עשרות מקומות בבית המדרש. "נוספו לנו שני ר"מים השנה, ובכל שנה נוסף עוד שיעור. בכל שנה בשיעורים המבוגרים נשארים יותר ויותר תלמידים, וממילא נוספים שיעורים ורמים. הישיבה ברוך ה' הולכת ומתרחבת בכל המובנים, בעיון, בבקיאות, הכול מתרחב ברוך ה'".

הרב מלמד מבקש להסתכל על חצי הכוס המלאה דווקא בזמנים אלו. "מה שקורה היום בעם ישראל הוא בירור דרך. כל הדרכים מתחדדות ואחר כך הן יתחברו, לצימאון של תורה, לאהבת ארץ ישראל, למידות טובות, לרצון להיות מוסרי, להיות הגון, להיות ישר", מסביר הרב את הקשר בין הגידול בעולם הישיבות למגמות הכלליות שקורות בעם ישראל בתקופה האחרונה. "מתחדד מאוד הבירור מהי סגולת ישראל, מה עניינה של המדינה, מה התפקיד של עם ישראל, הבירור הזה הולך ומעמיק. אומנם דרך מחלוקות גדולות, אבל הן יביאו להתקדמות גדולה מאוד. בסוף זה יביא להעמקה חדשה ולהבנה חדשה מהו התפקיד של עם ישראל. ולמרות כל חילוקי הדעות והגוונים - היסוד שלנו משותף וחזק יותר מכל ההבדלים".

בתוך כך יש לציין כי חלק גדול מהצמיחה בעולם התורה הציוני־דתי מתרחש הודות לראשי הישיבות התיכוניות ולר"מים בישיבות התיכוניות וכן למורים בתיכונים אשר פועלים רבות להובלת התלמידים למוסדות ההמשך התורניים. לאורך השנים הגיעו תלמידים לישיבות ההסדר ולישיבות הגבוהות מהישיבות התיכוניות התורניות בעיקר, אך אחת הסיבות העיקריות לעלייה המטאורית במספר התלמידים היא הגידול במספר התלמידים שבוחרים במסלול זה מקרב הישיבות התיכוניות האזוריות והתיכונים הדתיים. את המגמה הזאת מובילים הרבנים בשטח.

הרב מתנאל פרנקל, ר"מ בישיבה התיכונית מטה בנימין, אשר כיהן בשנה החולפת כר"מ שמינית, מספר: "אני זוכר שנכנסתי לכיתה בתחילת השביעית, וכמה תלמידים דיברו על מכינה מסוימת שנציגים מטעמה הגיעו אז לדבר עם השמינית. אני אמרתי להם: בכיתה כזאת טובה צריכים ללכת לישיבות הסדר או לישיבות גבוהות. התלמידים צחקקו: 'מה פתאום?! אני מתגייס או מקסימום הולך למכינה'. בפועל יותר מ־90 אחוזים הלכו השנה לישיבות גבוהות או הסדר. זה לא קורה במקרה, מדובר על תהליך שאנחנו מובילים בישיבה, שכולל הרבה פרויקטים של אהבת תורה וחיבור לעולם הישיבות".

הרב פרנקל מביא לדוגמה את פרויקט סיירת השחר, שבמסגרתו נפגשים עם רבנים וראשי ישיבות. "נפגשנו עם הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, והרב חיים אביהוא שוורץ, ועוד הרבה דמויות גדולות מאוד שחיברו את החבר'ה לעולם של תורה. נוסף על כך הוספנו שבתות ישיבה, דבר שגרם לתלמידים להתאהב בתורה ומשך אותם לעולם הישיבה. כמו כן, בישיבה יש פרויקט 'אברכים בשמינית'. הגיעו אברכים מישיבת בית אל ולמדו עם השמיניסטים בחבורות לימוד, תוך שהם מדברים איתם על העולם שלהם כאברכים. אחד מרבני הישיבות הגבוהות סיפר לי בהתרגשות שהוא רואה הרבה תלמידים שלנו שמשתלבים יפה, ושמגיעים רבים מהם, דבר שלא קרה בעבר. פעם הגיעו אליהם רק מישיבות תורניות במיוחד, ועכשיו הוא שמח לראות שמגיעים בחורים טובים ממגוון ישיבות רחב. הגידול הזה הוא תהליך ארוך, וזוהי זכות אדירה לכולם להיות שותפים בברכה הזאת".

***