"גדלתי בבית מוזיקלי, כבר בגיל ארבע וחצי ניגנתי. הפסנתר היה משחק מהנה בשבילי, אבל לא נהניתי ללמוד עם מורות, היה לי כנראה סוג קל של דיסלקציה לקריאת תווים... סבלתי בשיעורים אז לימדתי את עצמי לנגן מתוך שמיעה מוזיקלית", מספרת המוזיקאית אודהליה ברלין לאורית איזק.
"היו לי כל כך הרבה חלומות, אבל לא היה לי אף מודל של איך אפשר להגשים אותם. לא היתה לי דרך סלולה להגשים את החלום המוזיקלי שלי, אז פרצתי דרך חדשה".
"כשהתחלתי - הייתי גם האומן, גם העובד במה, וגם הנהג... לאט לאט פגשתי מוזיקאיות שהיו גם בצמתים זהים והתחלנו לנגן יחד באירועים והרקדות. אחרי כמה שנים הבנו שאנחנו רוצות ליצור מוזיקה נשית. אני חושבת שהמוזיקה שלי והדברים שאני עושה דרכה יכולים להגיע להמון לבבות וזה לא צריך להיות קהל דתי. אני רואה איך זה נוגע לאנשים שהם לא מהעולם שלנו כי בסוף שמדברים בשפת הלב - הלב מבין".
טיפ ליוצרת הדתית המתחילה: "לכל אחת יש את הדרך שלה. אני נמנעת מהרשתות החברתיות הן מכניסות אותי לקטנות מוחין. כאילו מכניס אותי לעולמות ההשוואה שהם בעיני עולמות לא קיימים. בעולמו של הקב"ה יש מקום לכולם, צריך לדעת שכל אחת שמצליחה, אז זה נראה כאילו זה במקומי אבל זה לא נכון.. זו עבודה פנימית, יש מקום לכולם".
'אוחילה' – מופע כינוס תפילה, התוועדות נשית, הכנה של הלב רוחנית ומוזיקלית לקראת יום הכיפורים. לפני 15 שנה לא היו מופעי סליחות מוזיקליים. עצם המחשבה לקחת את השירים של הסליחות ולהפוך אותם למופע זה גם משהו שהוא פרץ ולא רק את הדרך הנשית. הוא פרץ באופן כללי והתרחב, והיום יש המון מופעי סליחות. צריכים את המוזיקה כדי לעורר את הלב".
האזינו לנו בספוטיפיי ובגוגל פודקאסט
האזנה נעימה.