פיוטי הסליחות הפכו עם השנים לטקסטים מכוננים בתרבות היהודית ואמנים רבים מצאו עצמם יוצרים יצירות אישיות השואבות מהפיוטים ומבטאות את רוח הסליחות וההתבוננות הפנימית. בשנים האחרונות אותן יצירות אישיות קיבלו את המקום המגיע להם בקדמת הבמה, ויחד עם פיוטי הסליחות המקוריים הם מהווים חלק בלתי נפרד ממופעי הסליחות השונים שהתקיימו בשבועות האחרונים בכל רחבי הארץ. בשבועיים האחרונים הקדשנו את פינה זו לאותם מופעים ולאנשים ולנשים שעומדים מאחוריהם, והיום, לסיכום הפינה, כינסנו חבורה של יוצרות ושאלנו אותם שתי שאלות: מה זה אלול בשבילם ומה הופך מופע רגיל למופע סליחות. "אלול בשבילי זה זמן של התכנסות וחיבור לעצמי, לשורש נשמתי", אומרת נעמה דרדיק. "אני מאמינה שתשובה מזמנת בירור פנימי של חזרה למקור הטוב שבתוכי. אלול זה זמן של התנקות מקליפות הזמן, של התחדשות ברצונות, בקשות ותפילות לשנה שתבוא". על הייחודיות של מופעי הסליחות מסביר דרדיק שבמופעי הסליחות היא יותר משתדלת שהקהל יעבור מסע אישי של דיוק התפילות לשנה הקרובה דרך שני העולמות מהם היא מגיעה - עולם המוזיקה ועולם הכתיבה. "הופעות אלו ייחודיות בכך שהן משלבות תרגילי כתיבה והתבוננות פנימית, יחד עם שירי נשמה ופיוטים ברוח התקופה". על השאלה הראשונה עונה ליעד אלון כי "אלול בשבילי הוא בראש ובראשונה התכווננות למשהו חדש, זמן לחשבון נפש. אני מנסה לסכם לעצמי את השנה שהייתה וללמוד ממנה, ולתכנן איפה ובמה אשתפר בשנה הבאה". "במופעי אלול אני אוהבת לשלב חדש עם ישן, גם שירים מסורתיים וגם שירים חדשים מטובי יוצרנו ולהתחבר מהמקום הזה. היה לי חשוב לשיר במופע גם שירים מקוריים שלי, זו הזדמנות בשבילי להביע את התחושות מנקודת המבט האישית שלי". "בהופעת אלול האחרונה בה שרתי אותו ניגשה אליי אחר כך אחת הנשים ואמרה לי 'השיר גרם לי לבכות, לעצום עיניים ופשוט להיות אני עם ה', להתחבר'. זה כל מה שיכולתי לבקש. שנזכה להתחבר, להתקדם, להאיר. שנה טובה לכולם". "את הפסקול של חודש אלול הכרתי היטב מגיל צעיר, כשהייתי הולכת לסליחות בישיבה הסמוכה לביתנו", מספרת יעל קבסה. "עברתי בין המניינים הספרדי והתימני, אבל במניין האשכנזי כמעט ולא ביקרתי, היה לי נוח יותר עם הניחוח המזרחי...". "במניין התימני היה שליח-ציבור שפתח לבבות בתפילה מלב שבור. עד היום אני זוכרת את קולו נחנק מדמעות כשהוא היה מפייט את 'לך אלי', פיוט שאהוב עליי במיוחד. לאורך כל הפיוט הארוך הוא היה בוכה בשברון לב, ואף אחד בקהל לא יכול היה להישאר אדיש. הייתי מציצה מבעד למחיצה ורואה את הגב שלו רוטט מבכי בלי הפסקה. המראות והצלילים האלו נצרבו עמוק בליבי, ומאז כשאני שומעת פיוטי סליחות זה מיד זורק אותי לתחושה של צעידה בשעת ליל מאוחרת לבית הכנסת". "כשבגרתי התרחקתי מהסביבה הדתית, יצאתי למסע משל עצמי. רציתי לחפש לברר ולמצוא את הדרך הפרטית שלי ולא סתם להמשיך את הדרך שגדלתי בה בלי לבחור באמת. פסקול של סליחות נשאר באותה מנגינה, אבל המושג תשובה קיבל פנים חדשות ומשמעויות עמוקות הרבה יותר שלא מתנקזות רק למתחם בתי הכנסת והתפילה". תשובה היא מהלך שחובק את כל רבדי החיים, היא תנועה בלתי פוסקת ונמצאת בעולמות החול לא פחות מאשר ההקשרים הדתיים של ימי התשובה. לכן במופע שלי אני מכניסה מלכתחילה שירי חול, ויצירה מקורית שמפגישה אותנו עם תשובה דרך היומיום שלנו". אוריה כהן, זמרת ויוצרת צעירה מחריש שהייתה מועמדת בשנה האחרונה לזמרת השנה במצעד השנתי של 'כאן מורשת', בוחרת להתחיל משיר שהיא מספרת שמאוד יקר לליבה - "אוחילה לאל". "יש שם שורה - 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך'. רבי נחמן אומר שצריך להתפלל על התפילה, להתפלל שאצליח להתפלל, שאצליח להתכוון, שאצליח לפתוח את הלב, שאצליח להיות נוכחת. זה מרגש אותי כל פעם מחדש כשאני אומרת את זה בהופעות, ואז שרים את השורה הזאת בכוונה". "כי כולנו רוצים לעבוד את ה', כולנו רוצים לחזור בתשובה. אחת המטרות שלי במופע היא לחזור באמת. לא כמו רובוט כי הגיע א' אלול אז נתחיל לזמר את אוחילה לאל, אלא לעורר את הרצון, לעורר את הלב, לעורר את עצמי, ולהכנס פנימה". אוריה, שגדלה בבית מוסיקלי דתי, למדה מילדות מוסיקה ותיאטרון במוסדות חילוניים. "היה לי מאד חשוב להתמקצע וללמוד את אמנויות הבמה ברמה גבוה. לאחר שסיימתי כיתה י"ב החלטתי שאני מפסיקה להופיע בפני גברים, ואני מקדשת את התחום הזה לה' יתברך. וכך התחילו ההופעות אלול שלי". "אני מניחה בהופעות את הלב שלי על השולחן, את הרצונות, ההתמודדויות, והשאיפות בעבודת ה', זה כנה ואמיתי, וקרוב. בד"כ אני מספרת בהופעות שרק ברגע שחזרתי לעצמי פנימה, ודיברתי עם עצמי, חזרתי לה'. ברגע שהתחלתי לדבר עם עצמי ולאהוב את עצמי, גיליתי את אהבתי לה' יתברך, זו בשורה חשובה בדור שלנו. משם גם הגיעה ההחלטה לשיר רק בפני נשים, מתוך מקום שלם, ברצון ואהבה". ואיך אפשר לסיים פינה שכזו עם כל כך הרבה יוצרות בלי השאלה המתבקשת - האם יש משהו שונה בהופעות לנשים בלבד? אוריה משוכנעת שכן. "רובנו עסוקות במירוץ החיים, ויש צמא מאד גדול שמשהו יכניס אותנו לאוירת אלול, וידליק את הכפתור" היא מסבירה, "וכשזה קורה בצורה אמיתית, מרגשת ומקצועית, זה שלם וטוב".