עיר בורחת מבשורה

קרובת משפחה שלנו גרה ביפו. נדמה כי מכל הפרשנויות ששמעתי על מה שאירע ביום הכיפורים בתל אביב , הפרשנות שלה הכי קולעת.

בתפילת מנחה של יום הכיפורים קראנו בספר יונה, על יונה הנביא שנצטווה לנבא על נינווה ולהודיע לתושביה שעירם עתידה להיחרב בתוך 40 יום!

אני מניחה שגם המפגינים שהפריעו לתפילות יום הכיפורים בכיכר מכירים את השיר של להקת פיקוד מרכז : "קום לך אל נינווה העיר הגדולה..."

יונה מסרב לנבא על נינוה ומנסה לברוח מה' :"ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וירד יפו וימצא אניה באה תרשישה".

מה הסיפור שלו? למה קוראים את זה בהפטרה של יום כיפור?

לדעת חכמינו ז"ל יונה סירב ללכת לנבא על נינווה ממניעים לאומיים. הוא ידע שאנשי נינווה יחזרו בתשובה בקלי קלות, וחשש שיהיה בכך קטרוג גדול על עם ישראל שבניגוד לאנשי נינווה הם מקשים את עורפם. יהא אשר יהא המניע יונה ממאן למלא את ייעודו ושליחותו.

ואכן כך קרה. לאחר שהדג הקיא את יונה אל היבשה הוא הלך ברחובות נינווה והכריז: "עוד ארבעים יום נינווה נהפכת". וראו זה פלא לא רק שהוא לא הושתק ולא הואשם ב"הדתה", ושום זמבורה לא החרישה את מסריו, הרי שלהיפך : "ויאמינו אנשי נינווה באלקים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם". מראש העיר ועד לאחרון האזרחים.

והתנ"ך מספר: "וירא האלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלקים על הרעה אשר דיבר לעשות להם ולא עשה."

מסרים רבים טמונים בסיפור המופלא של יונה. אולם נדמה כי המסר העכשווי הרלבנטי ביותר הוא הפירוש הפשוט והמוכר, שכשם שיונה לא יכול לברוח משליחותו וייעודו , כך עם ישראל לא יכול לברוח מעצמיותו.

גם הזמבורות היותר מרעישות לא יצליחו להשתיק את הקול היהודי המפכה בליבותיהם של אותם מוסתים עצמם, שהפרו את תפילות יום הכיפורים.

יותר ממה שהזמבורות באו להפריע לתפילות, הן באו להחריש את "הקול היהודי". ולא את קולם של אותם מאות שגורשו מכיכר העיר, ב"אלימות ליבראלית", אלא את אותו קול ואותו רגש יהודי המפעם בליבותיהם של כל אחד ואחד מאותם ה"מפגינים" עצמם. עוצמת ההתנגדות והדציבלים הגבוהים רק מלמדים על הניסיון לברוח מהבשורה.