האירועים האחרונים מובילים את הדיין הרב יהודה גליק לדיון מחודש בסוגיית היחס ההלכתי לחוקי מדינת ישראל. זאת בעקבות מה שהוא מגדיר כ"חילון הפרהסיה הישראלית במדינת ישראל", בעיקר כאשר היא מגיעה ללא סמכות דמוקרטית.
הרב גליק מסביר כי בימים האחרונים נראה שקיימת תופעה בה החלטה של בית המשפט שאינו נבחר או של ציבור חילוני קיצוני היא זו המנסה לקבוע עובדות בפרהסיה הציבורית "ללא הסכמה רחבה דרך המוסדות הדמוקרטיים המקובלים. הדבר הזה גורם לדעתי לכך שהחוק לא לגיטימי לפי ההלכה. כלומר שלא ניתן לצאת מראש מתוך תפיסה שכל חוק קיים או כזה שייחקק בעתיד בישראל, חל עליו הכלל של דינא דמלכותא דינא. הדבר הזה נוגע גם למי שרוצים לשמור על המצוות מתוך חירות". הדברים רלוונטיים לשומרי מצוות שעובדים במערכת האכיפה והמשפט "לא בהכרח הם יכולים לסמוך על כך שאם החוק והנהלים במקום העבודה אומרים שצריכים לפעול בצורה מסוימת, לא ניתן לקבוע באופן ברור שהדבר נכון גם לפי ההלכה".
על מנת לוודא את הדברים מציע הרב גליק מפגש עם רבני ארגונים כדוגמת השב"כ והמשטרה, על מנת לבחון שאכן לרבני הארגונים יש חופש פסיקה ושיפוט, מה שרק במידה והוא קיים התוקף ההלכתי של פסיקותיהם קיים גם הוא.
לשאלתנו אם מוראה של מלכות אינו מהווה עילה הלכתית שמצדיקה את קבלת הפסיקה בכל מקרה, האם מוראה של מלכות גם אם היא חורגת מגדרי ההלכה, אינה בעלת תוקף על מנת שיתאפשר לחיות יחדיו, על כך משיב הרב גליק ואומר כי הבעיה היא דווקא היעדר סמכות ואכיפה שלטונית של הממלכה, דווקא היעדר מורא מלכות מול קבוצה הנוטלת לידיה את החוק, קובעת את גדריו, ועושה זאת ללא סמכות. לו הייתה הממלכה מטילה את מוראה ואת אכיפתה מולם, וזאת מתוקף סמכותה הדמוקרטית, היה בכך כדי להוות אותו בסיס מתחייב לחיים משותפים במדינה אחת. ""יש אלפי אנשים בתל אביב שנמצאים בחרדות, מפריעים להם באורח החיים הרגיל, ונראה שהמלכות לא מפעילה את כוחה, וזה נובע מתוך פחדים ודמיונות מכך שהמדינה תפסיק להיות דמוקרטית וליבראלית, דברים שאין להם אחיזה במציאות".
הרב גליק מדגיש כי כאשר הופכים את הליבראליזם לתפיסה הקובעת את גבולותיה של היהדות, הרי שלפנינו "גישה קיצונית ומתנשאת שעל פי ההלכה לא נוכל לקבל אותה".
בדבריו מדגיש הרב גליק כי "אין כאן קריאה שלא לקיים את החוק. אני רק אומר שאני לא יכול להניח מראש שהחוק יכסה מבחינה מוסרית מצפונית ודתית ומאפשר להגיד שכיוון שיש כאן מישהו ברשויות המדינה שחושב שכך צריך לעשות, זה גם מה שנכון לעשות מבחינה דתית".
"במהלך עבודתי כדיין היו מי שאמרו לי שיש עורכי דין שומרי מצוות שחושבים שבית המשפט העליון הוא סמכות הלכתית ותורנית טובה יותר מאשר בית הדין הרבני", מספר הרב גליק ומוסיף סיוע לדבריו: "השופט ברק בעצמו סיפר על עו"ד וינרוט ז"ל שכשהוא הציע לו להיות שופט בעליון אבל וינרוט השיב לו שמצפונית ודתית הוא לא יכול לעשות זאת, כי זה מנוגד לערכים שלו. יעקב וינרוט ז"ל היה מוגדר כחרדי, מנגד יש דתיים לאומיים שלא רואים בעיה בדבר הזה, וזו הבעיה. המצב שאנחנו נמצאים מולו מציף את הצורך להתייחס לדבר".
בעקבות כל זאת מעלה הרב גליק שוב את הצעתו גם לכנס את זקני רבני הציונות הדתית לדיון מקיף אודות סמכויותיהן ההלכתיות של רשויות המדינה, ובמקביל לקיים דיון עם רבני גורמי האכיפה והמשפט על מנת לוודא שהם אכן פועלים מתוך עצמאות שיפוטית, מה שמקנה להחלטותיהם והכרעותיהם תוקף הלכתי.