אריאל זילבר הוא אחד הזמרים והיוצרים האהובים עלי, ולא רק עלי. שיריו היפים מלווים אותנו כבר עשרות שנים, והפכו לחלק מהפסקול של המדינה.
זילבר חוגג בימים אלה את יום הולדתו ה־80 ולשם כך יצא לסיבוב הופעות מיוחד שבו הוא מארח אמנים. אלא שסערה שמתחוללת סביבו מעיבה על החגיגות.
הזמר המפורסם החליט לתרום לקמפיין המונים למען שחרורו של עמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח בני משפחת דוואבשה בפיגוע הנורא בכפר דומא. זילבר אמר שהוא חושב שבן אוליאל חף מפשע. הדברים פורסמו בכלי התקשורת, ובעקבות כך החליטו האמנים שלום חנוך, אביב גפן וארקדי דוכין לבטל את הופעתם לצידו. גם שניים מנגניו הקבועים של זילבר הודיעו אתמול כי הם פורשים מלהקת הליווי שלו.
מבחינת מרבית כלי התקשורת והאמנים שביטלו את הופעתם, תרומתו של זילבר למען שחרורו של בן אוליאל הופכת אותו לתימהוני, לקיצוני ואפילו למשיחי (יש לא מעט שרואים בזילבר כזה מאז חזר בתשובה).
עכשיו בואו נעשה משחק קטן ונחליף את בן אוליאל ברומן זדורוב, למשל. הרי אם זילבר היה אומר שהוא חושב שזדורוב חף מפשע, אף אחד לא היה מרים גבה, ואף אמן לא היה מבטל את הופעתו.
מאז רצח תאיר ראדה, אנשים רבים נרתמו לסייע לזדורוב להוכיח את חפותו. הם גייסו כספים וזעקו בשמו כי גם הפרקליטות וגם בתי המשפט טעו בעניינו.
עורכי דין מהשורה הראשונה, ביניהם אביגדור פלדמן וירום הלוי, נרתמו להביא לזיכויו. גם סגן ראש השב"כ לשעבר, יצחק אילן ז"ל, נרתם למען שחרורו, וקבע כי זדורוב מסר לחוקרי המשטרה הודאת שווא. אף אחד לא חשב על אותם אנשים שהם תימהוניים, הזויים וכו'. אם כך, מדוע זה לגיטימי לחשוב שהפרקליטות ובית המשפט טעו כאשר אדם הורשע ברצח ילדה יהודייה, וזה לא לגיטימי לחשוב כך כאשר אדם הורשע ברצח לאומני? המעשה שבוצע בכפר דומא הוא מזעזע, כמו גם המעשה שבוצע בשירותים של בית הספר נופי גולן בקצרין, אך במדינה דמוקרטית מותר לחשוב שאדם חף מפשע נמצא מאחורי סורג ובריח.
יש חוט מקשר בין זדורוב לבין בן אוליאל. בשני המקרים לא נמצאו ראיות פורנזיות נגד הנאשמים. בשני המקרים הם הורשעו לאחר שמסרו הודאה ושחזרו את המעשה. שניהם חזרו בהם מההודאה לאחר מכן. בן אוליאל, בניגוד לזדורוב, נחקר על ידי השב"כ. הופעלו נגדו בחקירה מה שמכונה "אמצעים מיוחדים", ולטענתו הוא הודה לאחר שעבר עינויים.
בעבר, כאשר לא היה דנ"א, הודאה היתה מלכת הראיות. כיום, בזמנים של טכנולוגיה מפותחת וכמובן דנ"א, הרשעה על סמך הודאה בלבד יכולה ליצור ספק. בעניין זה אני ממליץ לכם בחום לצפות בסדרה התיעודית "פרויקט החפות" בנטפליקס. תראו שם כיצד אנשים הודו ברצח, ידעו למסור פרטי מידע מוכמנים (מידע שרק מבצע המעשה והחוקרים יודעים) ואף ידעו לשחזר את המעשה. במשך שנים הם זעקו לחפותם, אך איש לא הקשיב להם. כאשר בדיקות הדנ"א נכנסו לשימוש נעשתה להם בדיקה, ואז התברר כי הם אכן חפים מפשע. לא רק שהתברר שלא הם ביצעו את המעשים הנוראים, אלא שנתפסו הפושעים האמיתיים בזכות הדנ"א.
כיום, לאחר זיכויו המהדהד של זדורוב, אנו יודעים שהוא מסר הודאת שווא וכי "הפרטים המוכמנים" שידע נשתלו בראשו על ידי חוקרי המשטרה. אני לא בא לטעון כאן כי בן אוליאל לא ביצע את הפיגוע, אלא שלגיטימי לחשוב שנעשתה טעות בעניינו, כפי שהיה לגיטימי לחשוב כך לגבי זדורוב.
ועוד מילה לשלום חנוך, אביב גפן וארקדי דוכין: למה לערב בין דעות אישיות ופוליטיקה לבין מוזיקה? זילבר לא הצדיק את המעשה הנורא בדומא, הוא רק הביע את דעתו שבן אוליאל לא ביצע את המעשה.
זה לגיטימי וזוהי זכותו. כנראה הלחץ התקשורתי עשה את שלו. חבל.
המאמר פורסם בישראל היום