פרעות יום הכיפורים וחג הסוכות הן רק הפרומו לדבר הגדול. הציבור הפורע, המנותק- בועט כעת בקטנות- אולי כדי שתהיה לו נחיתה רכה יותר בעתיד הקרוב.
הרי במהרה ייבנה המקדש, ומעניין מה יגידו ה'ליברליים הפרוגרסיביים' על המרחב הציבורי בירושלים ברגל. 'והשב כוהנים לעבודתם' רבבות עולים עם בכבשים , אוהלים נפרשים במרחב הציבורי, ניחוחות ריח הקרבן מרחפות באוויר, שירי הלל מושרים בזמבורות וברמקולים ענקיים ברוב עם- ברבבות עם, בניצוחו של ישראל זעירא. חלום הבלהות של כל ליברל פרוגרסיבי.
האמת היא שגם לי יש קצת היסוסים לגבי חלק מהתסריט. אני מדמיינת את האיש שלי סוחב כבש לבית המקדש ברגל, אני משתרכת אחריו עם כל הצאן, ואנחנו עטים על הבשר המעושן - ממש מנגל משפחתי- 'על האש' עסיסי.
יש האומרים [מה שמניח את דעתי], שכאשר ייבנה המקדש בקרוב בימינו, הקרבנות יעברו המרה לטקסי תפילה. מן חזרה לחזון הצמחונות של הרב קוק. אך רוב הפוסקים אומרים שחלק מעיקרי אמונה שלנו הוא שנאמין שבדיוק כך יהיה, שריבונו של עולם 'לא יוותר' על הקרבנות שלנו, לעולות ולזבחים יש מקום חשוב בעבודת ה' הנצחית אותנו לעמדה נפשית בה נוכל לחוש איך הקרבן באמת מעלה אותנו לקרבת ה' מיוחדת. חלקן הוא חלק קיומי בעבודת ה'.
אם כך, חשוב שהפרוגרס הליברל המצוי יתחיל להתכונן - הרי כל האותות כבר ניתנו. ירושלים לובשת חג. רבבות אלפי ישראל פוקדים את שריד בית מקדשנו, כבר מחודש אלול במעמדי הסליחות ענקיים שפקקו את העיר, מאות ואלפי שיעורי תורה התקיימו בהושענה רבה לנשים גברים וטף.
פה נמצאת ההתרחשות הלאומית האותנטית. העם רוצה קודש. העם רוצה מקדש. וגם ירושלים מתכוננת. הכניסה לעיר מצפה לחבק רבבות עולי רגל, בנייני רבי קומות נבנים בקצב מסחרר, ויהפכו לבתי מלון זמניים לעולים לרגל. רכבות מהירות חותכות את תל אביב ומגיעות תוך כחצי שעה לירושלים ,הרכבל בדרך, והרכבת קלה שפרושה ברחבי ירושלים לכל ארכה ורוחבה. אולי יסופקו גם רחפנים פרטיים למי שירצה לנוע במחלקה הראשונה למקדש. הקדמה הטכנולוגית עומדת לרשותנו, וכך תוקם מערכת שלמה של בשר מתורבת כדי לספק את הצורך בבשר בקר להקרבת הקרבנות. את חכמת הרפואה המודרנית ניתן יהיה לגייס לטובת טהרת הנשים שעולות לרגל. אז אני כבר מסודרת. אפתח לי מרפאת נשים 'טהורה' ליד העזרה...
כך ברגלים, כאשר הקרבנות הם כלליים. אבל זה לא ייגמר בזה. יהיו גם קרבנות יחיד. בעידן בו יש ביטוי לאינדיבידואל, ל'אני', לכמיהת הלב הפרטית, בוודאי שנרצה להוסיף מעבר, לקחת חלק גדול יותר בעבודת ה' היקרה הזו שבבית מקדשנו האחד והיחיד. אז יהיו גם קרבנות יחיד ונדרים – קרבנות שנביא מיזמתנו. לכתחילה עדיף שנביא את הקרבן מיד ברגל הראשון המתקרב . אבל אם לא הספקנו. הזמן חלף, והשגרה לחצה. ואנחנו פספסנו ,ואולי גם ברגל השני לא עלינו, אז מגיע הרגל השלישי וכבר לא ניתן לאחר. 'לא תאחר לשלמו'. התורה נותנת כאן גמישות מסוימת, מאפשרת לאדם להתעכב עד הרגל השלישי. קבלנו 'הארכת זמן' , ופגה תוקפה. 'שלוש רגלים תחוג לי בשנה', וברגל השלישי השנה מסתיימת. אז נעלה למקדש מתוך שמחה וטוב לבב..
אז הנה זה בא. שימו חגורות. ומילה אחת לאחים ה'פרוגרסיביים-ליברליים' שלנו- אני מציעה לקחת נשימה ארוכה ולהצטרף לחגיגה. IF YOU CANT BEAT THEM-JOIN THEM