כמעט בכל רובד תצטרך החברה הישראלית לשקם את עצמה ביום שאחרי המלחמה.
עם הפרופ' קובי מיכאל, איש מכון משגב ומומחה לאסטרטגיה וביטחון לאומי, המתמודד חזיתית גם עם התקשורת הזרה ושאלותיה המקוממות, שוחחנו על כמה מהאתגרים הללו.
לדבריו השיקום הישראלי צריך היה להתחיל ביום שלמחרת מתקפת הטרור ולא להמתין ליום שאחרי המלחמה. פרופ' מיכאל מדגיש כי לשיקום המיידי כמה משמעויות מכמה וכמה סיבות: "הסיבה הראשונה היא להוכיח מסוגלות של ממשלת ישראל ומדינת ישראל להתמודד עם העניין ולהחזיר את אמון האזרחים במדינה וביכולותיה. דבר שני, יש כאן צורך בסיפוק מערכת תומכת לתושבים שעברו את האירוע ולאפשר להם חזרה מהירה וקלה למי שירצו בכך".
בדבריו הוא מציין כי "לא מדובר רק ביישובי העוטף, אלא גם בשדרות שהתרוקנה מתושביה, על אופקים ונתיבות ואשקלון. החזרה לשגרה היא העדות והאינדיקציה ליכולת העמידה שלנו". בנוסף הוא מציין את המסר שצריך לעבור לחמאס ולכל השכונה האלימה שאנחנו חיים בה על ידי החזרה לשגרה והשיקום, "שידעו עם מי יש להם עסק, עם עם איתן וחברה איתנה בעלת יכולת התאוששות מהירה ביותר. ככל שהם יכו בנו אנחנו נפרוץ, הם ירו רקטות ואנחנו נבנה עוד ערים. זה צריך להיות המסר".
לטעמו "העובדה שחבל הארץ הזה עדיין בחורבנו ושיממנו והממשלה לא מסוגלת להוכיח מסוגלות זה ההישג הגדול שלהם. הם רוצים למוטט את רוח העמידה של החברה הישראלית, לגרום לנו להתייאש מהמדינה, לקחת את עצמנו וללכת מכאן, ואסור לנו לספק להם את זה".
לשאלתנו אם יש היגיון בהתמקדות בזירה הצבאית והשארת שלבי השיקום ליום שאחרי, מעבר לפן ההסברתי שגם הוא חשוב כאשר שרים ונציגים מכל רחבי העולם רואים את המקומות בהם בוצע הטבח הנורא, הוא משיב וקובע כי "אין קשר בין העשייה הביטחונית לעשייה האזרחית. הדברים צריכים להיעשות במקביל. קבינט המלחמה צריך לתת את דעתו גם על כך ולתת את הכיוון למנהלת השיקום שצריכה הייתה כבר לקום עם כל הקבלנים וחברות הבנייה ולצאת למבצע שיקום שלא היה כאן מעולם".
באשר להסברה אומר פרופ' מיכאל כי "המראות כבר צולמו ותועדו. יש כאן אפקט הסברתי, אבל הוא כאיין וכאפס לעומת האימפקט התודעתי של המשך המצב הקיים. לכן אנחנו חייבים לייצר כאן את המאזן הנכון".
עוד מספר מיכאל כי הוא עצמו נמצא בתקשורת הבינלאומית סביב השעון "וזו חזית שהופכת קשה מיום ליום", כלשונו. "העולם בדרך להתהפך עלינו בגלל שהוא מודאג מאוד מהמציאות ההומניטארית ברצועת עזה, ואני אומר להם למה אתם לא מגלים טיפת אמפתיה ועניין במצוקה ההומניטארית במדינת ישראל. יש מאות אלפים שנעקרו מבתיהם וחבל הארץ הזה נהרס ומיליוני אנשים שגרת חייהם מופרעת והם חיים תחת הטירוף הזה של הממ"דים וחייהם ניצלים רק בזכות העובדה שמדינת ישראל משקיעה את משאביה וכספיה בייצור מערכות מצילות חיים ולא מערכות קוטלות חיים כמו שעושים בצד השני. למה אתם לא מגלים עניין בדבר הזה? זה חלק מהמסר ההסברתי שאנחנו צריכים להעביר כדי להעמיד אותם בפני המציאות הזו שישראל מעולם לא חוותה".
פרופ' מיכאל מספר כי הוא שומע בתקשורת הבינלאומית שאלות שעצם העלאתן מטרידה ו"אני אומר להם שכאשר הם דואגים לאוכלוסיה הפלשתינית לוקחים בחשבון שלפחות חצי מהם תומכי חמאס שאיפשרו למודל המשופר הזה של דאעש לשגשג ולפרוח. אני מזכיר להם את האופוריה שהייתה בעזה, הזיקוקים וחלוקת ממתקים בשבת בבוקר על דם יהודי שנשפך, כשחשבו שם שזה תחילת הסוף של ישראל, זו האוכלוסייה שאתם רוצים לדאוג לה? זו האוכלוסייה שאתם מוטרדים כל כך מעתידה?".
"אנחנו משלמים מחיר דמים נורא ואיום על הזלזול המתמשך שלנו בתרבות ההסתה שהתפתחה בחברה הפלשתינית. אנחנו משלמים מחיר דמים על כך שאיפשרנו לאונר"א להמשיך להתקיים ולהזין את נרטיב השנאה והדמוניזציה של ישראל, את נרטיב האלימות והרצחנות שלומדים בבתי ספר שאונר"א, ארגון של האו"ם מנהל. פרסמתי מחקר מורחב על הארגון הזה, אבל התייחסו אלי ואל אחרים כאל הזויים. אני אומר לעיתונאים מהעולם, אתם חייבים לשאול איך התפתחה התשתית הפסיכולוגית שמאפשרת את הרצחנות המתועבת הזו? זה קרה בזכות הכסף השתיקה והסלחנות שלכם".
מוסיף פרופ' מיכאל ומספר כי גם לתקשורת הזרה הוא שב ואומר ש"המלחמה הזו היא לא מלחמה בין ישראל לחמאס, אלא קו הביצורים האחרון של מלחמת בני האור בבני החושך. אנחנו נלחמים את מלחמתכם ועל חייכם, ואתם לא מבינים זאת. אם רק תקשיבו לחמאס ותבינו שאתם היעד הבא שלהם. בראיית חמאס פריז ורומא הן היעד הבא, בעיניהם בחליפות האיסלאמית שתקום אין מקום לא ליהודים ולא לנוצרים, ודינם או להתאסלם או להישחט. אנחנו לא אומרים זאת מספיק ולא בקול רם".