כבשנים עברו, גם השנה סיימנו לקרוא את התורה, מי עוד בבית הכנסת, מי בביתו ביחידות, ומי כבר בצבא.
ויש ר"ל שלא הספיקו כלל לסיים, בגלל מרצחי החמס ימ"ש, מרצחים שקטעו באחת את רצון הבורא לעכב בעוד יום אחד את בניו. אומר הפסוק במשלי לא, כה: 'עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון'. מפרש הגר"א 'עוז'- הוא בר"ה ויוה"כ, ו'הדר' בסוכות פרי עץ הדר, 'ותשחק ליום אחרון'- זה שמיני עצרת. לרבים וטובים הי"ד היה שמיני עצרת זה גם יומם האחרון עלי אדמות.
החילונו בקריאת פרשת בראשית, 'והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום'. אכן בבת אחת, היה בארץ תוהו ובוהו, מבוכה ומבולקה. על הפסוק 'אולי יש חמישים צדיקים' שבבראשית י"ח, אומר הזוהר (ח"א דף קד, ב) שחמישים הפרשות שבתורה הם כנגד חמישים שערי בינה. אומר הגר"א: 'חמישים פרשות של תורה, חמישה ספרים הם בתורה, ובכל אחד ואחד נכללים עשרה חלקים'. כנראה כך היה בתחילה.
חמישים הוא כידוע המספר הגבוה והשלם של שערי בינה כמובא בתלמוד (נדרים ל"ח) חמישים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם ניתנו למשה חסר אחת, חוץ משער אחד, שנאמר 'ותחסרהו מעט מאלקים' (תהלים, ח'). גם שערי הקדושה הם חמישים; התורה ניתנה ביום החמישים לצאתם ממצרים, לאחר ספירת ארבעים ותשעה ימים שבמהלכם יצאו בני ישראל מארבעים ותשעה שערי טומאה שנדבקו בהם במצרים כדי להיכנס לשערי הקדושה. דומה כי למרצחי החמס לא שער בינה ולא שער קדושה אחד, אלא חמישים שערי טומאה ואכזריות שלא ברא השטן.
אך מספר החמישים, כמו היובל, מסמל יובל למלחמת יום הכיפורים אשר מבחינות רבות דומה למה שאנו חוזרים וחווים בימינו אלה, כפי שאבקש להבהיר. הסתכל באורייתא וברא עלמא, הסתכל בתוכנית האלוקית, בתורה, וברא את העולם. בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. ומי היא אותה ראשית? אומרים חז"ל: זוהי האומה הישראלית! ישראל שבשבילם נבראו שמים וארץ.
'והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום'. כבר ביום הראשון, כשברא אלוקים את השמים ואת הארץ, ברא עימם ארבעה כלים שהם בחינת חושך על פני תהום – כפי שאומרים חז"ל בבראשית רבה, תוהו – זו מלכות בבל. ובוהו - זו מלכות מדי. וחושך - זו מלכות יוון. על פני תהום - זו מלכות אדום הרשעה. כל אלה יציקו לישראל, כדי לחסנם ולחזקם כעם סגולה, כעם המסוגל להגיע ליעד הגדול של המלכת ה' על העולם כולו. ובהמשך נברא גם ישמעאל, המוכיח חדשים לבקרים, שברכתו היא 'והוא יהיה לפרא אדם'. פרא כשם עצם. אדם כשם תואר בלבד, חית אדם.
אך מיד עם בריאת אותן ארבע מלכויות, ארבע מכות, 'רוח אלוקים ממשיכה תדיר לרחף על פני המים ובורא ה' את הרפואה למכה - 'וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר' וכפי שאנו אומרים בברכת קריאת שמע: 'יוצר אור ובורא חושך'. אומר ריש לקיש במסכת מגילה דף יג: אין הקב"ה מכה את ישראל, אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה שנאמר על הפסוק 'כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם'. לכן, כנגד התוהו, הבוהו, החושך והתהום, נברא מיד גם האור, בחינת הקדמת תרופה למכה. כך גם נאמר בסליחות בה"ב ביום שני הקרוב - הַלּוֹבֵשׁ צְדָקָה וְלוֹ כַּמְעִיל עֲטוּיָה. וּמִמַּכָּה עַצְמָהּ מְתַקֵּן רְטִיָה!
מיגור המכה ורפואתה טמון בכח התשובה. אף בריאה זו, כמו התורה, נבראה קודם שנברא העולם.
האור נברא כבר ביום הראשון, אך המאורות באו לידי ביטוי ממשי בתלייתם ברקיע רק ביום הרביעי. התרופה קדמה ונבראה כבר ביום הראשון אך תבוא לידי ביטוי ביום הרביעי. אומר בעל ה'כלי יקר' רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, לפני כארבע מאות שנה, פירוש יקר, כלשונו. כתוב בפרשה זו חמש פעמים לשון 'אור' וביום הרביעי כתוב חמש פעמים לשון 'מאור' בתוספת מ"ם. ויש בזה כוונה נפלאה והיא, שהרי מצינו שחז"ל אמרו במסכת מגילה עמ' יב, אור שנברא ביום ראשון נגנז לעתיד לבוא, ויש מי שאומר, שמדובר באותן מאורות ביום הראשון וביום הרביעי, אלא שמהמאורות שנבראו ביום ראשון, נתלו ברקיע רק ביום הרביעי.
ולכאורה, נראים שני מדרשים אלו כסותרים זה את זה. אך האמת אינה כן כי הכל מודים שאור של יום ראשון, היה אור גדול ונגנז, ואילו המאורות שנתלו ביום הרביעי, אינן עצם האור, אלא קבלו אורם מניצוץ אור העליון שנברא ביום ראשון. לכן הזכיר ביום הראשן, לשון אור כי הוא היה עצם האור, אבל במאורות של יום רביעי בכל פעם שהזכיר אור, כתוב 'מאור' בתוספת מ"ם, להורות שקבלו אורם מן אור אחר הגדול מהם, כהוראת המ"ם. לפי זה אין המדרשים סותרים זה את זה, כי האור הראשון נגנז לצדיקים, והמאורות של היום הרביעי, קבלו ניצוץ מהאור הראשון, ואם כן, ודאי שהן הן המאורות, כי החלק כלול בהכל.
נמצאנו למדים שהמכה תפקידה להאיץ את התשובה, לזרז את השיבה של עם סגולה לעושה מעשה בראשית, אך הרפואה למכה כבר קיימת ובעז"ה, תבוא לידי ביטוי בקרוב.
כך אירע ערב מלחמת יום כיפור, לפני יובל שנים. היה זה ערב בחירות. עם ישראל כדרכו ב'קודש', היה מפורד באופן קוטבי. או אז לקינו אפוא בסנוורים על ידי מחלת הקונספציה, 'הכל רק תרגיל'... בשתיים בצהריים בעיצומו של היום הקדוש, ניחתה עלינו מכה קשה, איומה ואנושה, מלחמת יום הכיפורים על 2685 חלליה. הארץ הייתה באחת 'לתוהו ובוהו וחושך על פני תהום'. הכל חששו שהתהום כבר פעורה מתחת רגלינו עד כדי כך שהמעוות לא יוכל לתקון.
שר הבטחון דאז משה דיין, חשש מפני חורבן הבית השלישי... המלחמה החלה בעיצומו של היום הקדוש ביותר לישראל בו כידוע מתאחדים כל שלשת הרבדים, האדם, המקום והזמן - האדם הקדוש ביותר, הלוא הוא הכהן הגדול, עם המקום הקדוש ביותר הלוא הוא קודש הקודשים בית-המקדש, בזמן הקדוש ביותר הלא הוא יום הכיפורים. אך בעקבות המכה, מיד שבה האומה בתשובה גם בין אדם לחברו, והתאחדה על כל גווניה ודעותיה, והשיבה מלחמה שערה במסירות נפש, מתוך אחוות לוחמים מופלאה, כאיש אחד בלב אחד. או אז בהיות בני העם היושב בציון מאוחדים, באה הרפואה 'ויהי אור', הרפואה שהייתה מוכנה על ידי בורא עולם מבריאת האור הגדול, הביאה למהפך, צלחנו את התעלה, ועם ישראל זכה בזכות 'המעביר בניו בין גזרי ים סוף', לתשועה גדולה.
'המעביר בניו', לא נאמר 'שהעביר בניו' בלשון עבר ולא בלשון עתיד, אלא בלשון הווה מתמשך. כי בורא עולם מעבירנו יום יום בין גזרות כאלה ואחרות לחוף מבטחים. גם בימים אלה, במלאת יובל שנים בדיוק למלחמת יום כיפור, אחר שהיינו מפורדים ומסוכסכים במשך חודשים רבים לאורך השנה החולפת, בעודנו שמחים בשמחת התורה שקדמה לעולם, שוב לקינו בסנוורים במחלת הקונצפציה, 'הכל רק בתרגיל'... וקיבלנו מאיתו יתברך מכה אנושה, שבהיבטים רבים אף חמורה ממלחמת יום כיפור, בכך שנרצחו בה אזרחים כה רבים באכזריות כה נוראה. עם קבלת המכה האיומה, כבעבר, שוב שבו, תרתי משמע, והתאחדו הכל, על דעותיהם השונות באופן קוטבי, ועתה משיבים הכל יחדיו מלחמה שערה.
נישא תפילה שגם הפעם, נזכה לראות את אותו 'ויהי אור', והרפואה, המהפך, בוא יבוא במהרה, עם ישראל ייוושע בתשועה גדולה, ובהרתעה איתנה של כל 'שבעים הפרים' הסובבים אותנו, הלוא המה אויבינו ומשניאנו, לשנים רבות נעימות וטובות, רפואה שלימה לכל הפצועים ופדיון מהיר לכל החטופים.
יהיו הדברים לרפואת יאיר-יונה בן דרורה-ציפורה-מלכה וואזנר מכרם שלום וכל שאר הפצועים במערכה.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל