בעל מלחמות

1. ה' הוא בעל מלחמות. כל המלחמות.

תעשו ניסוי, תערכו מחקר, מיום שנבראו שמים וארץ ועד עתה לא הייתה מלחמה שהיה מי שידע מדוע היא פרצה. ולא אני לא מדבר על החכמים בדיעבד, היודעים לדבר בקול המשוח בשמן הידענות ולמנות עשר סיבות לפרוץ כל מערכה.

אני מדבר על מי שידע להסביר מדוע בדיוק אז ולא בזמן אחר בו גם התקיימו בדיוק כל אותן הסיבות. ה' הוא בעל המלחמות והן אחת מדרכיו להנהיג את העולם.

2. לאחר שיקרה מה שיקרה, ובעזרת ה' שיקרה טוב, תוקם ועדת חקירה (שכמעט אפשר להתפוצץ מהמחשבה שגם בראשה יועמדו שופטי עליון בדימוס, בזמן שהם באמת ראויים לשבת בה על כיסא הנאשמים), יתנהלו דיונים באמצעי התקשורת ורבים יסחפו אחר חיפוש אשמים ולוקחי אחריות.

זה טבעי וכך ראוי, למצוא כשלים מבחינה צבאית ולתקן עבור ההמשך. אלא שיש ועדת חקירה אחת נוספת אותה ראוי להקים, ועדת חקירה בה נחשב חשבונו של עולם, חשבון נפש על תפיסות, אמונות ושאיפות.

3. כל כך מגוחך לקרוא את החדשות של לפני שלושה שבועות, לראות במה היינו עסוקים, מה טלטל אותנו ומה היה נראה לנו חשוב ומרכז העניינים. קרה דבר. נעקרנו. לא רק פיזית מהיישובים, אליהם אנחנו כבר מצפים מאוד לשוב (שומעים שם בצבא?!), כי אם גם נפשית – "ונפשי נבהלה מאוד", ורוחנית – בכל מה שקשור לתפיסתנו את המציאות.

העקירה הזו היא סערת רגשות, אולי יותר נכון התפוצצות רגשות. כמעט בלי מילים, בלי יכולת לתפוס ולעכל, עם מעט מאוד דעת ושכל להבין מה עובר עלינו. פשוט נעקרנו. אבל השאלה איפה נזרע ומה יצמח מכל העקירה הזאת איננה שייכת לתחום הרגש, כי אם תלויה מאוד בדעת.

4. שלושים שנות שטיפת מוח על 'מזרח תיכון חדש' ושיחות עם 'פרטנרים' שונים ומשונים, רצחניים ואכזריים, חייבות לבוא אל קיצן. שטיפת המוח הזו הייתה כל כך כוללת ועוצמתית, שפחות מאירוע מטלטל ומזעזע כמו זה שחווינו, לא היה מספיק כדי לעשות לנו ניקוי מוח ורביזיה מכל מה שהורגלנו לחשוב ולדבר.

קשה לשים את האצבע על הנקודה המדויקת, אבל ודאי שאחד מהעקרונות הבולטים ביותר בשטיפת המוח הייתה הקונספציה שבסוף הכסף יענה את הכול, ואם תוכל להבטיח חיים שלווים, נוחים ושבעים לשני הצדדים, סיימת את ה'סכסוך'.

5. הרדיפה אחר חיי נוחות ושלווה טִמטמה אותנו בשניים:

ראשית, היא גרמה לנו לחשוב כאילו זה מה שמעסיק ומטריד את אויבינו הרצחניים, כאילו עבור זה הם לוחמים, או לפחות לחשוב שניתן לשחד אותם בחיי שלווה על מנת לגרום להם להרגיע קצת את תאוותם הדתית לרצוח ולכבוש. התכחשנו לכך שהם אנשים דתיים, סירבנו להאמין שיש להם אידיאולוגיה וחשבנו שנוכל לחנך אותם לרצות מה שרוצה כל אדם פשוט בעולם המערבי. חשבנו שאין דת, חשבנו שאין לאום והיינו משוכנעים שתכף ממש גם הפרימיטיביים שסביבנו יקלטו שבכל זה כבר אין שום טעם.

שנית, אותה רדיפה אחרי נוחות ושלווה עיוורה אותנו מלראות כיצד בזמן בו אנחנו עסוקים במעבר ממכונית יוקרה אחת למכונית יוקרה אחרת, בשעה בה אנחנו מרגישים סיפוק מחופשה משפחתית בהולנד וסקי באלפים השוויצרים, אויבינו מצחצחים חרבות, אלפי חרבות, ועושים הכנות ליום ההריגה הגדול. במשקפות המשוכללות שלנו לא ראינו מרצחים אכזריים, כיוון שהן היו אטומות מהתרשמות והתפעלות מעוד ועוד נהנתנות, חומרנות, רדיפת שלווה וחיי תענוגות. ראינו הכול, רק לא העלינו בדעתנו השְׂבעה, הדשנה והשלווה, שדבר כזה באמת יכול לקרות. אם אותנו מעניינת רק חומרנות, בטח גם אותם, חשבנו.

6. ועכשיו נעקרנו. נעקרנו פיזית, נפשית ורוחנית. אבל העקירה הזו בינתיים נמצאת אך ורק בעולם הרגשי שלנו.

תכף ממש, לא יאמן כמה מהר זה יקרה, הרגשות ישקעו ומה שכל כך הסעיר, הקפיץ, המריץ וקרע אותנו נפשית לגזרים, ידעך, יחלש וכמעט לא ישאיר כאן זכר. ואחרי כל זה, איפה נישתל? מה יצמח מכל זה? זה מאוד תלוי בנו.

7. כבר שבועיים שאנו מסיימים כל תפילה בפרקי תהילים בתוכם דברי דוד המלך ע"ה השואל: "למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק. יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד" – על מה הם כל כך קוצפים? מה בנו מדליק מקפיץ ומעורר אצלם שנאה כלפינו.

ותשובתו: "על ה' ועל משיחו". הקצף, השנאה והמלחמה באים כנגד אמונת ישראל וכנגד מלכות ישראל. לא רווחה כלכלית ולא חיי שלווה יכולים אפילו לגרד את מה שרוצים מאיתנו הגויים. המלחמה אליה הם יצאו איננה מלחמה כנגד חזון 'מדינת כל אזרחיה', ודאי שלא, זוהי מלחמה נגד אמונת ישראל ומלכות ישראל.

8. זו גם התשובה לה אנו קרואים בימים הללו. חזרה לאמונת ישראל, לא רק זו שבלב ובשאיפות, כי אם זו שבמעשה המצוות עד לאחרונה שבהן.

חזרה לאמונת ישראל, שכמה שאנו מנסים לנתק אותה ממדינתנו, לומר שאנחנו כבר לא, ו'הנה אנחנו כמו כולם', היא נשארת איתנה בלב ולא עוזבת אותנו. וחזרה למלכות ישראל, להתיישבות בכל חלקי ארצנו, גם בחבל עזה, שאנחנו לבושתנו ויתרנו עליו, אבל הוא כבר שבע עשרה שנה לא מוותר עלינו. במהרה בימינו.