באולפן ערוץ 7 מתארח צביקה מור, אביו של איתן שנחטף על ידי מחבלי החמאס לרצועת עזה, מספר על המעבר מסטטוס של אב לנעדר לאב של חטוף, לתקוות ולתחושות הקשות לנוכח הבעלות האידיאולוגית שלקח מטה המאבק על כלל משפחות החטופים כשהוא מקדם את הקמפיין לשחרור כל המחבלים תמורת כל החטופים.
על הימים העוברים עליו ועל משפחתו מספר מור כי התקופה מתחלקת לשני חלקים, החלק הראשון הוא הימים בהם איתן בנו היה בחזקת נעדר כי לא היה מענה לשאלת מצבו, ומאז יום שלישי האחרון השתנה הסטטוס של בנו כאשר פמליה הגיעה לבית המשפחה ועדכנה שאיתן נחטף.
צביקה מספר כי טרם הגעת הפמליה נאמר למשפחה שמדובר בהודעת שינוי סטטוס והחשש היה מקבלת הודעה על הנורא מכל, "חיכינו בסלון לדפיקה בדלת. בשלב כלשהו קמתי ופתחתי את הדלת כדי שלא תהיה דפיקה בדלת, ואז הגיע הקצין שמטפל בנו עם עוד פמליה והודיע לנו שאיתן חטוף בוודאות, הוא חצה את הגדר בוודאות, וזה הפלא, מודיעים לך שהבן שלך חטוף ואתה רוקד משמחה, כי הוא בחיים".
הקריאה לשחרור החטופים, אומר צביקה מור, משום מה אינה מצליחה לחלחל לאומות העולם, וזאת על אף שרשויות המדינה הציגו בפני העולם את התמונות והמראות הקשים. לתפיסתו מדובר בעוד הוכחה שעשיו שונא ליעקב. "בעולם פרוגרסיבי החלש תמיד צודק, והברבריות היא נשקו האחרון של החלש. לכן החלטתי שלמרות היכולת שלי לדבר גם ברשתות זרות, אתמקד בבית לחזק את העם שלנו, כי אני מבין שאם אני משדר חוזק עם אמירות בנויות היטב הדברים נשמעים ומחזקים".
בהתייחס לדרישה שעלה ממשפחות החטופים לשחרור כל המחבלים הכלואים תמורת כל החטופים, אומר צביקה מור שתחושתו קשה מאוד. "המטה שמאגד את המשפחות לא שאל אותי לדעתי ולא התייעץ איתי. לא היה שום פורום של אסטרטגיית המטה שאליו קראו לי להשתתף, לא הייתה שום ישיבה על דף המסרים של המטה, ולכן אנחנו מרגישים שהמטה לא מייצג אותנו, למרות שהוא גם על הגב שלנו".
לדבריו האחדות שקיוו שתהיה בין המשפחות אינה מורגשת בפועל. "רוב המשפחות נוהגות זו בזו בכבוד ובהקשבה. יש מספר משפחות שחד משמעית סותמות את הפה שלנו בקבוצה ולא מאפשרות לנו להשמיע את דעתנו, למרות שהן מגדירות את עצמן מאוד ליבראליות. נכנסנו לשם בדלת האחורית. לא הזמינו אותנו, לא אספו אותנו או את כלל המשפחות לאירוע פתיחה כלשהו למטה. אנחנו מבינים למה המשפחות המסוימות שנשלחו נשלחו דווקא הן, ואנחנו לא ויתרנו".
מוסיף מור ומספר: "עמדנו בשער פיקוד העורף ודרשנו להיכנס כי גם הילדים שלנו חטופים, ונכנסנו. באו אלינו בטענות שאנחנו שתולים של ביבי, ואני שואל מי מחליט מי נכנס בדלת הקדמית, למה אני לעולם לא אוכל להיכנס בדלת הקדמית בגלל דעותיי? אבל אמרנו שם את עמדותינו בצורה מאוד ברורה, ואמרתי את המשפט שהבן שלי חותם עליו בשתי ידיים, הוא גדל אצלי בבית ולכן אני יודע בדיוק מה הוא חשוב בסוגיה הזו, אמרתי שאם אני צריך לבחור בין אהבת בני לאהבת האומה אני בוחר באהבת האומה. זו ממש עקידת יצחק. אבל אנחנו לא במצב של בחירה או ואו אלא בגם וגם, וזו התחושה שיצאנו איתה מראש הממשלה".
"המאמץ להשבת החטופים אינו פוגע במאומה במאמצי המלחמה. לא כמו שרוצים לצייר שאו שנשיב את החטופים בעסקה שתשחרר 6000 מחבלים או שנפקיר אותם. זה לא נכון. מדינת ישראל שידעה לעשות את מבצע אנטבה לפני 47 שנים יודעת לעשות את זה באמצעים שאנחנו לא חולמים שקיימים בכלל במדינת ישראל".
מור מבהיר שלא הופתע לשמוע את הדברים מפי אנשי המטה, משום שהוא יודע שבמטה נמצאים מי שרקמו את עסקת שליט. "הם עושים הרבה דברים חיוביים. הם תומכים במשפחות, הם לקחו פיקוד", מדגיש מור וקורא למנהיגי המטה להעתיק את מיקום המטה מקפלן למקום ניטראלי. "לא יתכן שאגיע לשם וארגיש לא בנוח. חברי, אליהו ליבמן, ראש המועצה שלנו בקרית ארבע, שבנו חטוף עם בני, הגיע לשם יום אחד וחטף נאצות וקללות וגרשו אותו משם כי ראו מתנחל עם נשק. הדבר היחיד שמאפשר לי לבוא היום לקפלן בלי שיסקלו אותי הוא התמונה של הבן שלי שכתוב עליה חטוף. אם אבוא כפי שאני עכשיו, אני בסכנה. אנא העתיקו את המטה למקום ניטראלי. אחרי השנה האחרונה שהאירועים סביב קפלן גרמו לנתק ופירוד הגיע הזמן למקום ניטראלי".
דברים ברוח זו אומר צביקה מור גם לאנשי 'אחים לנשק': "אתם עושים דברים נפלאים. השלמתי איתם ציוד עבור החברים שלי בפלוגה. ראיתי מה הם מביאים, וזה לא העוגיות הנחמדות של המתנחלים אלא כוונות אופטיות לנשק, יש להם הרבה כסף, אבל למה עם ה'אחים לנשק'?".
מור חושש שהלחץ הציבורי והתקשורתי על נתניהו ישפיע כפי שהיה בעסקת שליט והוא אכן יאות לקבל את המתווה המוצע. כך היה גם בבריחה מלבנון, אומר מור. "אנחנו חוששים שהעולם הרגשני ישתלט כאן על השכל ולא יחשבו בחשיבה לאומית ולא יחשבו על הדורות הבאים. זה יהיה נוראי לעמידה שלנו מול הטרור. אם ישראל לא תעמוד מול הטרור ותילחם בו מלחמת חורמה המסר יגיע לכל העולם ולחיזבאללה". לדבריו עמידה ישראלית מול הטרור תקרין לעולם כולו שיש לישראל ערכים ודרך.
על ניהול המערכה ברצועת עזה אומר מור כי הוא סומך על הצבא ועל מוביליו כמי שרואים לנגד עיניהם את משימת שחרור החטופים, וכל אחד מהם רוצה שיירשם לזכותו המאבק למען החטופים. הוא עצמו אינו חש שהצבא מחויב להציג בפניו את תכניות המבצע ולעדכן אותו כפי שיש הדורשים "מתוך תרבות המגיע לי, שראש הממשלה ייפגש איתי היום ושר הביטחון יפגוש אותי בשמונה בבוקר כי רק אז אני פנוי...". בניגוד לגישה זו מור מדגיש את האמון המלא שהוא מעניק להנהגה ואת ההערכה שגיבוי זה נותן למנהיגות כוחות להמשיך הלאה.