פרופ' אייל זיסר, מומחה למזרח התיכון ומי שחקר לעומק את שכנותיה של ישראל מצפון, מתייחס בראיון לערוץ 7 להתמודדות הביטחונית מול החיזבאללה ולמעורבותה של איראן בזירה הצפונית.
כבר בפתח הדברים מקפיד פרופ' זיסר לסייג את דבריו ולציין ש"אחרי השביעי באוקטובר העיניים צריכות להיות פקוחות וכשאנחנו מתלבטים או שאין לנו תשובה, עדיף שיהיו חיילים על הגבול".
ולאחר זאת, אומר פרופ' זיסר כי אכן כעת הלחימה ממוקדת בגבול הדרום ושם צה"ל משקיע את מאמציו, בעוד "בצפון יש לחימה ואש אבל נראה שגם חיזבאללה לא מעוניין במלחמה כוללת. אם הוא היה מעוניין בכך הוא היה עושה את זה בשני הימים הראשונים למלחמה".
להבנתו והערכתו של פרופ' זיסר חיזבאללה "רואה מה קורה בעזה, זוכר את מה שקרה לו ב-2006, אין לו מה להרוויח ממלחמה כוללת כי לבנון תהפוך לעזה, ועם כל זאת צריך להיזהר", שב ואומר זיסר.
לדבריו אלה מוסיף פרופ' זיסר נתון משמעותי ולפיו ההנחה שלחיזבאללה אין רצון להיגרר למלחמה כוללת החזיקה מעמד מזה למעלה מ-16 שנה, בעוד הניסיון להרגיע ולקבוע שלחמאס אין אינטרס להיכנס למלחמה ושמדובר בארגון מורתע שמבקש לעסוק בענייניה האזרחיים של רצועת עזה, הניסיון הזה כשל שוב ושוב אחת לשנה או שנתיים לנגד עינינו "ולא למדנו את הלקח. מהרגע הראשון זה לא עבד מול חמאס ואני לא מבין למה לא הבנו את זה. עם חיזבאללה בינתיים זה עובד, אבל עדיף שיהיו חיילים על הגבול".
"אמנם אף אחד לא חבר שלנו, אבל החמאס הוא ארגון מקומי פלשתיני שקשור לאיו"ש בעוד חיזבאללה הוא ארגון לבנוני עם אינטרסים אחרים והסתכלות אחרת. עם חיזבאללה למדנו איך להתנהג ועם חמאס עשינו פעם אחר פעם את הטעות הזו", אומר זיסר וכשאנו שואלים על חימום הגזרה בידי חיזבאללה למרות הכול, הוא משיב שאכן "החיזבאללה לא ידיד של ישראל וזה מדגדג לו על קצות האצבעות והוא יודע שאפשר להרוג חייל או שניים מבלי להיגרר למלחמה. אין אצלו רצון לשלום אלא לחפש את הצעדים שהוא יכול לעשות בלי להיגרר למלחמה. מצד שני הוא לא רוצה לספוג ביקורת בעולם הערבי שאומר שעזה בוערת ואתה, איש ההתנגדות, לא עושה דבר. יש על חיזבאללה לחץ שלא להיראות כמשתף פעולה עם ישראל, שעושה כאילו הוא יורה על הגבול, לא פוגע בעוד ישראל עושה מה שהיא רוצה בעזה. המעמד הזה לא נוחה לו".
עוד נשאל פרופ' זיסר אודות המעורבות האיראנית בזירה המתחממת. הדברים באים לידי ביטוי גם באימון ומימון מחבלי החמאס טרם מתקפת בוקר שמחת תורה. עד כה דובר על תנועת מלקחיים איראנית מצפון ומדרום, והנה לכאורה זרוע אחת תקפה את ישראל בעוד הזרוע האחרת, הצפונית, אינה מקבלת הנחיה להיכנס לזירה. מה פשר החלוקה הזו בין צפון לדרום?
פרופ' זיסר מזכיר כי איראן שותפה כפי שגם קטאר שותפה ומימנה את האירוע, קטאר היא זו שמפקדת החמאס נמצאת בשטחה. לטעמו של זיסר הניסיון לקבוע שאיראן היא שנתנה את ההוראה לביצוע מתקפת החמאס הוא ניסיון לעשות לעצמנו הנחה לנוכח הכישלון המודיעיני שקדם למתקפה. זאת על אף שברור שאיראן מרוצה מתוצאות התקיפה וסייעה ותמכה לו.
"לכל גורם יש את האינטרסים שלו ואני לא בטוח שאיראן היא זו שאמרה בבוקר השביעי לאוקטובר בשש בבוקר לתקוף ושהתכנית המבצעית מאושרת. להבנתי זה אירוע של חמאס", אומר זיסר ובהתייחס לשימוש שעושה איראן בחיזבאללה לנוכח התמורות שסביבה עם הגעת האמריקאים לזירה, המעורבות הרוסית וההתגייסות האירופית, הוא מציין כי "איראן צריכה לקחת בחשבון שזה לא רק ישראל, אלא גם אמריקאים עם עוצמות אש שמבהירות שארה"ב לא תיתן לדבר לקרות. האינטרס האיראני הוא לא מלחמת עולם כעת. האיראנים מומחים בלהילחם נגד ישראל עד הפלשתיני האחרון או הלבנוני האחרון, אבל את חיזבאללה הם צריכים ליום שבו יהיה עימות בין ישראל או ארה"ב לבינם. לא חכם מצידם להקריב את חיזבאללה על דבר שהוא לא בסדר העדיפויות שלהם. הם יכולים לחיות בלי עזה. הם לא יכולים לחיות בלי פרויקט גרעין. טוב להם שהכול בוער, אבל אני לא רואה מה הם ירוויחו מהתערבות ישירה". על כל זאת מקפיד פרופ' זיסר לחתום את דבריו בדברי האזהרה: "הערכות לחוק ועיניים פקוחות לחוד".