המלחמה שנכפתה עלינו בהפתעה בשבת של חג שמחת תורה, על ידי המחבלים המרצחים מהחמאס, היא מלחמה של ישראל עם אויביה המרים בכמה מישורים.
כל מלחמה בין ישראל לאומות העולם מתחילה במישור הרוחני, וכפי שמסבירים שניצחונם של ישראל הוא 'לפי חרב', כוחם של ישראל מתחיל מכח הפה שעוסק בתורה, ומתפלל, והוא הנותן כח לחרב לנצח. 'לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות' (זכריה ד, ו), כשישראל חזקים ברוח, ממילא מנצחים ומכריעים את האויב בחומר.
לצערנו בבוקר חג שמחת תורה, ראינו את קיום הפסוק: 'אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר' (תהילים קכז, א). אף שהגדר בין ישראל לרצועת עזה נחשבה כאחת הגדרות המשוכללים והמפותחים בעולם, והיו התראות, ועמדות רואה יורה, ועוד, הכל נפרץ בכמה רגעים, ובזמן האמת כל המערכת המשוכללת קרסה, ומחבלים מרצחים עם טנדרים ואופנועים שעטו לכיוון היישובים היהודים בעוטף, וערי ישראל.
הטכנולוגיה חשובה, האמצעים האלקטרונים להגנה חשובים, ואין לזלזל בהם, אך אסור להישען עליהם. אסור שכל מבטחנו יהיה על דברים חומריים, כוחם של ישראל הוא ברוח, בהישענות על בורא עולם, הבוחר בעמו ישראל ומגן עליהם מכל צריהם. כשהקב"ה מסייע לישראל, הניצחון מובטח, אך אם חלילה הקב"ה מסתיר פניו, שום אמצעי חומרי לא יוכל לעכב את האויב.
ולכן ראשית לכל, התיקון הוא ברמה הרוחנית, לשוב אל ה', אל תורתו ומצוותיו. לזעוק ולהתפלל אליו, ללכת בדרכיו, כשאנו נשענים על ה', ודבקים בדרכיו, אז מתקיים 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים כח, י). אז ישראל הולכים לבטח ומנצחים כל מכשול העומד בדרכם.
ובמלחמה רוחנית זאת, צריכים אנו כיום להרבות זכויות לעם ישראל. במקביל ללוחמים בחזית הנלחמים את מלחמת הקודש המעשית למיגור האויב. בעורף אנו צריכים להרבות בזכויות לפני אבינו שבשמים, עוד לימוד תורה ועוד אמירת תהילים, ועוד מעשה חסד, עוד נתינה ועוד צדקה, עוד הארת פנים לזולת ואהבת ישראל, פחות לשון הרע, פחות כעס, פחות שנאת חינם, יותר רוגע ושמחה בבתים. כל התגברות הכי קטנה באופן רוחני, היא תרומה אדירה למערכה למען ניצחון ישראל.
וכמובן המישור הזה הוא המהותי ביותר, וכולנו תפילה שנתחזק בתורה ובאמונה, בתשובה ובמעשים טובים, באחדות ובאהבת ישראל, ונדע שה' אלוקינו הוא ההולך לפנינו להילחם מלחמותינו, והוא מסייע בידי חיילינו להכריע את אויבינו, ובשם ה' נעשה ונצליח ונכריע את אויבינו הקמים עלינו.
מישור נוסף שהוא גם חשוב, לצד המישור הרוחני, הוא המישור התודעתי. האם אנו מאמינים באמונה שלמה בצדקת דרכנו, בזכותינו על ארצנו, בזכות המוסרית להכות באויב מכת מחץ בו ובסביבתו. האם אנו מכירים בכך שחיינו וחיי חיילינו קודמים לחיי האוכלוסיה של האויב, ושאין שום מוסר וצדק בהגנה על אוכלוסיית אויב על חשבון חיילינו. אם חפצים אנו בצדק ובמוסר, עלינו להילחם באויב ובתומכיו ובסביבתו מלחמת חורמה, שלא ישכח לדורות. אם נילחם בו בפינצטה, וברחמים על הסביבה התומכת, לא נוכל להצליח להגשים את יעדינו, וגם המחיר עלול להיות כבד.
אנו נתעורר לכך, שהצדק והמוסר מחייבים אכזריות על האוכלוסיה העוינת, ואכזריות זו היא המוסר והרחמים האמיתיים. איננו מבקשים דווקא לפגוע באוכלוסיה לשם פגיעה בה, אך כדי לפגוע במחבלים הרשעים המסתתרים מאחורי האוכלוסיה העוינת, אין לנו ברירה אלא לפגוע גם באוכלוסיה העוינת התומכת, ואסור לנו לעשות חשבונות לא מוסריים של 'בלתי מעורבים' וכו', חשבונות אלו, הם כלי המלחמה של האויב המרושע, המשתמש בהם נגדנו, וצריך למגר אותם.
אילו ידעו המחבלים שאין לנו שום התחשבות באזרחים הגרים בעזה, ממילא הם היו מפסיקים להשתמש בהם כמגינים אנושיים. בל נבדיל הבדלות מלאכותיות בין המחבלים, לבין משפחותיהם, לבין תומכיהם מהאוכלוסיה, כל מי שבסביבת המחבלים מהאוכלוסיה העזתית העוינת, דינו אחת להיות מושמד. רק כך נוכל בע"ה לנצח.
ומישור נוסף בתודעה, הוא זכירת דברי המצביא שמעון המכבי שאמר: 'לא ארץ נָכריה לקחנו... כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה, ואנחנו כאשר הייתה לנו עת השיבונו את נחלת אבותינו". איננו נלחמים על ארץ זרה, אנו נלחמים על ארצנו ונחלתנו, גם חבל עזה שלנו, חבל עזה היא חלק מנחלת יהודה. וזכות גדולה ועצומה תהיה לנו אם נתקן את העוול ההיסטורי של ההתנתקות ועקירת גוש קטיף, ונשיב את כל יישובי המועצה האזורית חוף עזה (גוש קטיף) על כנם, ואף נכפיל התיישבות זו. עלינו להשיב את שלטון ישראל על חבל עזה, הערבים אשר יישארו בעזה אחרי המלחמה, שהמגמה שהם יהיו כאלו שהם שוחרי שלום ותומכי ישראל, ממילא יוכלו לגור ליד היישובים היהודים שיקומו בע"ה מחדש בחבל ארץ זה.
יש לנו הבטחה, כי ככל שנאחז ביתר גבורה ודבקות בכל נחלתנו, ממילא יהיה לנו יותר שלום וביטחון אמיתי בכל מרחבי ארצנו. ולהפך, ככל שניסוג מארצנו ונחלתנו יפחת הביטחון, וראינו זאת במציאות שלאחר שנסוגנו בהסכמי אוסלו ובהתנתקות מערינו ויישובינו, אז התחיל להתערער הביטחון בארץ והחלו פיגועי הטרור הגדולים ושפיכות הדמים.
תמיד ההתיישבות והביטחון בארץ ישראל הלכו יחד. נתחזק במערכה הרוחנית, ננצח במערכה הצבאית, וננצח בצדק, ונגשים את המשך שיבת ציון בכל חלקי הארץ כולל חבל עזה, ונתקדם במסילה העולה בית אל, אל שלמות גאולתנו ופדות נפשנו, שהיא אשר תביא גאולה אושר טובה וברכה לעולם כולו.