לוחמי צה"ל שהגיעו לאזור הישוב שנחרב "נצרים" הופתעו לגלות כי נבנה על בית הכנסת גלגל ענק, חלק מלונה פארק שנבנה בשטח.
לערוץ 7 נודע כי כל שטח הלונה פארק לרבות גלגל הענק נהרס על ידי הכוחות.
בית הכנסת של נצרים נבנה ונחנך בשנת 2001, זמן קצר אחרי פרוץ מלחמת אוסלו. בי"ח באב תשס"ה, ביום עקירת היישוב, התכנסו כל תושבי נצרים בבית-הכנסת, עם עשרות אנשים שהגיעו מבחוץ: הרב חיים דרוקמן, ראובן רוזנבלט, הרב יעקב לבנון מישיבת הר המור, חנן פורת, ועוד רבים.
הגיעו גם מפקדים מהעבר, ששירתו באיזור, כמו דורון אלמוג שהיה גם מפקד האוגדה וגם אלוף הפיקוד והגיע מפקד החטיבה לשעבר אל"מ יואל סטריק.
הגיע יוני, לימים מפקד יחידת הכלבנים ששנים לפני כן שירת בנצרים כסמג"ד. מלכתחילה לא תיכנן לבוא, אבל באותו בוקר, כשנסע ברכב ושמע את אליהו אוזן מדבר ברדיו, ביצע במקום פניית פרסה והגיע לנצרים.
זה היה מעמד שהיה בו עצב עצום, והיה סוחט מבחינה נפשית. בקול שבור קראו פרקי תהילים. ואח"כ שירה שקטה, והרבה בכי. תוך כדי. ודברי חיזוק מצד הרבנים. הרב טוויל אמר: "אנחנו לא יוצאים מפה מרוסקים. אין לנו את הפריווילגיה להתרסק. אנחנו באמצע הדרך. לא בסוף הדרך. עם כל השבר, אנחנו יוצאים חזקים. את מה ששברו – שברו, את מה שלא שברו – אנחנו נדאג שלא יישבר. תהיו זקופים".
והדברים נכנסו ללבבות. שיכנעו אותם לא לתת לצער ולייאוש לכבוש ולדכא. שניים מהתושבים, דב המאיר ושלומי בויגנמן, עלו על הגג, ופירקו את המנורה, מעשה ידיהם של דב המאיר ואחיו. עם המנורה הזו יצאו לירושלים, כמשדרים מסר כפול: יש פה מהלך של חורבן וגלות כמו בימי טיטוס, אבל – וזה האבל הגדול – אנחנו לא הולכים לרומא. אנחנו הולכים לירושלים.
באותו לילה נערך מפגן כוח המוני ברחובות ירושלים. אלפים הצטרפו למסע תושבי נצרים עם המנורה ברחובות ירושלים, עד לכותל המערבי.
שלושה שבועות אח"כ, בח' באלול תשס"ה יצא החייל הישראלי האחרון מהרצועה. מחסום כיסופים נסגר באופן סופי. באותו לילה בערו כל בתי הכנסת של יישובי חבל עזה. הפורעים הפלשתינים הסתערו על המבנים הריקים, והציתו אותם בהתלהבות. כולם עלו בלהבות.
המפורסם בהם היה בית הכנסת של נצרים. תמונות אש הלהבה האדומה על רקע שחור הלילה תיוותר לנצח כאחת התמונות שסימלו יותר מכל את חורבן ההתיישבות היהודית ברצועה.