הסתיימו החגים, כולנו ציפינו שלאחר כל התפילות, הטקסים והסימנים נגיע סוף סוף לשלב שבו נוכל להגשים את התפילות שלנו.
לצערנו הזמן המיוחל הגיע יחד עם מציאות חדשה וכואבת מאוד. המציאות הפכה פניה למציאות חסרת וודאות, מאתגרת וגם זמנית, שאליה אנו צריכים להתרגל בעל כורחנו. אף אחד לא שיער או דמיין שמציאות כזו תתהפך עלינו.
מבקשי הזוגיות מתמודדים עם התמודדות נוספת וחדשה.
קיפאון בהיכרויות חדשות, חרדה לשלום מישהו או מישהי שהם יוצאים איתו או יצאו וכמובן חוויית הבדידות המוכרת והכואבת שמתעצמת יותר עם המצב.
כך, שהחלומות, התפילות למציאת זוגיות במעין הקפאה, כאילו ירדו לטמיון.
אז מה עושים ??
1. כאן ועכשיו, הצמדות לעובדות.
המצב של כל אחד מתקיים בזמן הווה, בעכשיו. החיים שלנו הם העכשיו בלבד. לא מה עלול להיות ולא מה היה. קרה אסון קשה ביותר בתולדות מדינת ישראל, ב"ה הוא הסתיים ועכשיו יצאנו להגן על עצמינו. מה יהיה בעתיד אנחנו לא יודעים. ולכן, מה שחשוב הוא להיצמד להווה. זה נכון לכל תקופת המלחמה ולכל אחד ואחת. אני יודעת שהרבה רווקות חוששות לחיי מישהו שיוצאות איתו או מצפות לצאת. המחשבות המחרידות הן טבעיות, אך, לא נותנות לנו כוח ולא מקדמות אותנו. יש מעין חשש שלא יהיה חלילה עם מי להתחתן, זאת כמובן מחשבה קטסטרופלית, במצבי חרדה המוח הולך גם לאזורים כאילו.
אך, הן אינן נכונות! אני דווקא סוברת שלאחר המלחמה הרבה גברים יהיו מעוניינים עוד יותר להקים בית. אז רק סבלנות ולנסות לא לסבול ממה שעוד לא קרה.
שוב, קרה אסון, אך, יש גם דמיונות ותסריטים רעים שב"ה לא קרו! ולכן חשוב להיצמד לעובדות כמה שאפשר. אנחנו יכולים.ות לסבול ממש ולבזבז הרבה אנרגיה גם על דברים שלא קרו באמת ובתקווה ותפילה שלא יקרו. אני מזמינה כל אחד ואחת להפוך את הדאגות לתפילות. כשעולה חרדה לשים לב שהיא אינה אמיתית והיא חרדה על העתיד, אז אפשר רגע לנשום, לזהות אותה ,לצמוח ולשלוח כוחות בתפילה. שהחרדות יהפכו לתפילות.
המציאות היא זמנית.
אנחנו אומנם לא יודעים כמה זמן זה יקח , אך המצב אינו לתמיד.
יהיו עוד זמנים לדייטים והגברים ישובו. נכון שיש קיפאון ורצינו שדברים יתקדמו, זה לא לתמיד ככה.
למוח שלנו יש נטייה להכליל ולחשוב שמה שעכשיו הוא שיהיה, בכוחנו להיות במודעות וללמד אותו שזהו מצב זמני. שוב, לקחת נשימה ולזכור שזהו מצב זמני.
2. יציאה למרחבי עשיה.
התחושה של החוסר אונים, במיוחד של מי שאינו בשדה הקרב, היא קשה ומשתקת. אני מציעה להתייחס אל התחושות של החוסר אונים ולהפוך אותם לעשיה. לחשוב כיצד אפשר להיות אקטיביים ולעשות! לעשות טוב לעצמינו, למעגל הקרוב שלנו והן למעגל הרחב והגדול יותר.
המלחמה כרגע היא בין החושך לאור וכדאי לחפש איפה אפשר להוסיף כוח ואור למערכה , פשוט להוסיף טוב. יש לך זמן, אפשר ליפול לקושי ואפשר לקחת את הקושי, את אנרגיית הכאב ולהפנות אותה לעשיה. בהקשר של הדייטים אני גם חושבת על היום שאחרי, הבחור יחזור מן המלחמה ובעת פגישה הידיעה שגם הבחורה היתה תומכת לחימה בעורף יכול לתת לו מכנה משותף ותחושת שייכות במפגש.
מה את תוכלי לספר לו על התקופה שלך? איפה תספרי שאת היית?
בנוסף מי יודע את מי תפגשי בעת עשיית החסד? בקיצור, יאללה לעבודה 😊 .
3. מותר להרגיש.
כל רגש הוא לגיטימי, הימים אינם פשוטים, הרגשות מציפים ויש גם כאלה שמגיבים הפוך, לא מרגישים והם בניתוק. כולנו עברנו טראומה , ועדיין במערכה שעוד לא הסתיימה. חשוב לי לחזק ולומר שכל רגש, כל דפוס התנהגות שעולה הוא לגיטימי והגיוני. אתם נורמליים! כולנו נורמליים!
לשלוח לו כוחות, תפילות, מחשבות טובות, כבר אמרנו . נכון?!
4. להמעיט במסכים.
כולם אומרים את זה, אני רק רוצה לתת לכם משימה לשים לב איזה סוג יום יש לכם כשאתם צמודים למסך ואיזה סוג יום, כשהגבלתם את עצמכם.
איך השינה ואיך מצב הרוח... חשוב להיות מעודכנים כי יש השלכות למה שקורה סביבנו, אבל יותר מפעמיים ביום זה כבר מזיק.
בשורות טובות ושנה טובה!
תמר לנגר דרורי, עו"ס קלינית, מטפלת זוגית ומשפחתית ובעלת עסק להרצאות, "בדרך לבית".
מחפשים זוגיות ועדיין לא בפרויקט 252? כנסו עכשיו במבצע חודש ראשון ב-5 שקלים בלבד! לפרטים והרשמה >>