ראש עיריית ירושלים, משה ליאון, מספר בראיון לערוץ 7 על הימים הקשים העוברים עליו כאשר הוא משתתף בלא מעט הלוויות של בני ערו שנפלו בקרבות בדרום או נרצחו באירועי הטבח בבוקר שמחת תורה.
ליאון מספר על ההחלטה שקיבלת על עצמו להשתתף בכל אחת מההלוויות הללו ומודה כי "לא ציפיתי למספרים כאלה. הייתי במעל שלושים הלוויות, מעל שלושים ניחומי אבלים, אני נפגש עם משפחות החטופים וזו אכן תקופה קשה ביותר. אני בשלבי סיכום של חמש שנים כראש עיר ולא הייתה לי כזו תקופה קשה שבה צריך להישאר חזק".
על תחושותיו בבוקר שמחת תורה, עת פרצה המלחמה, מספר משה ליאון כי חזר בדיוק מההליכה באזור ביתו בשש וחצי בבוקר כאשר שמע בומים אדירים בשמי ירושלים. כשניסה לברר במה מדובר נאמר לו שאולי אלו זיקוקים, אך בטלפון התברר שמדובר בצבע אדום ובהודעות רבות שהחלו להגיע לווטסאפ. על אף שאינו עונה לשיחות בשבת היה לו ברור שמשהו קורה ובשעה שבע וחצי קיבל עדכון על כניסת המחבלים ליישובי העוטף. בשעה תשע נפתח החמ"ל העירוני וכך "במקום ללכת לבית הכנסת נסעתי לעירייה ושם פתחנו את החמ"ל שעד היום הוא פתוח. אף אחד לא שיער שמדובר בסדר גודל כזה של אירוע".
"בשעה אחת הכול התהפך", אומר ליאון ומציין כי לרוב הוא רואה בעירו אי של שפיות ובשעת חירום שכזו העובדים כולם מתכנסים על מנת לדון בבעיה ולמצוא פתרונות. כבר בשעות הבוקר התקבלה ההחלטה לפתוח את המקלטים ולדאוג לכך שהם שמישים, על אף שרק בשעת צהריים הגיעה הוראה לעשות זאת.
על השקט היחסי במזרח ירושלים, מעבר לפיגוע בו נדקרה שוטרת מג"ב למוות, אומר ליאון כי "לא כל הערבים הם חמאס, בטח לא תושבי ירושלים. יש בירושלים חמאס, אבל הוא קטן מאוד. מה שאנחנו עושים בכל השנים האחרונות הוא להקטין את כוחם מאוד. שאר תושבי ירושלים רוצים לחיות בשקט ומתנגדים לאלימות ומעוניינים בפרנסה. יחד עם ההיגיון הזה ויחד עם מחוז ירושלים של המשטרה אנחנו לא מאפשרים הפרות סדר וגילויי שמחה. עוצרים את תחיית הפרות הסדר והמשטרה נוקטת ביד קשה מאוד".
לירושלים מגיעים גם מפוני הישובים בעוטף עזה, וליאון מספר כי כבר ביום ראשון שלאחר שמחת תורה היה ברור שהעיר תקלוט מפונים ומתפנים, חלקם הגיעו גם בכוחות עצמם כמו אנשי המושב יכיני. המשמעות עבורו היא תוספת של עשרים אלף תושבים ו"הדבר הראשון שאתה חושב עליו הוא לחבק אותם ולטפל בהם".
"בכל מלון היה לנו נציג פסיכולוג ועובדת סוציאלית כדי לדבר ולשוחח איתם. אני עצמי הגעתי למלונות ושוחחתי איתם. הם היו במצב נפשי קשה מאוד", אומר ליאון ומספר כי 15 אלף מהם נמצאים בבתי המלון והשאר במסגרות אחרות ברחבי העיר. "הם עברו אירוע קשה מאוד. הם ראו בעיניהם את המחבלים הללו", הוא מדגיש ומציין את הצורך לדאוג לשילובם של ילדי המפונים במערכת החינוך העירונית ולשם כך הוקמו כיתות לימוד גם בתוך בתי המלון עצמם לבד מתלמידים המשתלבים במערכת החינוך הקיימת בעיר. כאלף השתלבו במערכת זו.
כמי שכיהן בעברו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה המכיר את השיקולים הכלכליים השונים מתייחס ליאון גם להתמודדות עם האתגר הכלכלי. "ההוצאות הביטחוניות הן כבדות מאוד. אנחנו בגירעון תקציבי שהדורות הבאים ישלמו עליו, אבל כדי שנזכה לשלם את הגירעון הזה אנחנו צריכים להוציא כסף, וכמו שמוציאים הוצאות ביטחוניות צריך לעודד את הכלכלה לחזור לשגרה. ללא הפסקת הלחימה קשה יהיה לחזור לשגרה, אבל זה אפשר".
כיצד ניתן לעשות זאת? מספר ליאון מניסיונו שלו. הוא מספר על כינוס בעלי העסקים והבקשה מהם שיפתחו את העסקים שלהם, את בתי הקפה והמסעדות גם אם הרחובות ריקים, "תהיו מנהיגים בירושלים על מנת שאחרי יומיים שלושה אנשים יצאו החוצה כדי לחיות, ואכן עברתי כעת ברחוב יפו והרחוב מלא. אנחנו צריכים להפעיל את הכלכלה ובמקום שזה לא מתאפשר צריך להזרים כספים לאותם עסקים כדי שהם יוכלו רגיל כשנחזור לשגרה. כדי שנוכל להחזיר את הגירעון התקציבי נצטרך לשלם מס הכנסה מהכנסות, וללא תפקוד של העסקים זה לא יוכל לקרות".
ליאון מעדיף שלא לייעץ לראש הממשלה כיצד לנהוג במשבר הזה, דווקא משום שהוא סבור שמדובר במשבר משמעותי שיש להתייחס אליו ברצינות הראויה. עם זאת הוא מדגיש שחשוב להקשיב למצוקת בעלי העסקים שגם הם תורמים, עושים מילואים ומבקשים להתפרנס ולא לסחוט את קופת המדינה. "צריך לשבת איתם ולשמוע מה הם רוצים ולא להיות בירוקרטיים. זה בדיוק הזמן שלא לנהוג בבירוקרטיה מיותרת. לכל היותר תבזבז עוד מיליארד שקל אבל גרמת לבסיס לכלכלה כדי שהיא תוכל לחזור כפי שהיא הייתה לפני המלחמה".
לקראת תום הדברים מזכיר ליאון את עמידתו שלך עם ישראל לאורך כל שנותיו בגאון על אף המשברים הגדולים שחווה עד למצבו כעת במדינת ישראל. לטעמו יש להתמקד ולחשוב גם על עברו של העם וגם על עתידו המבטיח. "אבל בשביל כל זה אנחנו צריכים להיות מאוחדים. אני לא רוצה לחשוב על התקופה שקדמה למלחמה. בלי לומר מי אשם ומי לא, כל אחד מאיתנו הרגיש שמשהו לא בסדר כשהפכנו אויבים זה לזה. ביחד ננצח לא רק את האויב, אלא גם את המצב הקשה שאנחנו בתוכו".