פרופ' חיים שקד ודודו סעדה
פרופ' חיים שקד ודודו סעדהצילום: בשבע

דודו סעדה מארח את פרופ' חיים שקד נשיא המכללה האקדמית חמדת הדרום - המכללה הדתית לחינוך בשדות נגב בנתיבות.

"העיר נתיבות נמצאת עכשיו בקו הראשון לעזה - 9 ק"מ מגבול הרצועה. הקמפוס שלנו שוקק חיים כרגע, אבל לא בסטודנטים ולא בעובדי המכללה - אלא מאות חיילי צה"ל שוהים בקמפוס".

על מערכת החינוך בצל המלחמה אומר שקד: "משרד החינוך הפיק לקחים מהקורונה ומנסה להחזיר את מערכת החינוך לפעולה כמה שיותר מהר. שיגרה בכלל, ובתוכם מסגרת לימודית - זה דבר שמחזק את הילדים, אז אני כן בעד לקיים כרגע לימודים אבל בצורה קצת אחרת. לא פשוט היום לתלמידים. אני חושב שטווח הקשב יותר קצר אז צריך לחלק את הזמן ליחידות למידה קצרות יותר. משרד החינוך מבין שאחת המשימות כרגע זה לקלוט תלמידים ממשפחות שהתפנו מהצפון וגם מהדרום. נפתחו הרבה מאוד מוסדות חינוך בתוך בתי המלון בהם שוהים המפונים. בתי הספר שנמצאים בתוך המלונות מנסים לייצר איזושהי נורמליות בתוך הלא נורמלי".

"מערכת החינוך כולה מופעלת חלקית כי עובדי הוראה רבים מגויסים ויש מחסור במורים. אני חושב שמערכת החינוך צריכה להקצות הרבה יותר משאבים בשביל לתת מענה רגשי לתלמידים. החזרה למוסדות החינוך תהיה עם מטענים רגשיים כבדים מאוד שיצטרכו לטפל בהם. חייבים לתת לילדים את האינפורמציה האמיתית. כולם צריכים לקבל הסבר על מה שקורה גם בגילאים מאוד צעירים. הילדים קולטים את מה שקורה וחייבים לתווך להם את המציאות כל אחד בהתאם לגילו ולהבנתו. גם ילד עם קרוב משפחה שנהרג או שנחטף - לא לטייח או להגיד משהו לא נכון, אלא להסביר כל אחד לפי רמתו".

"הילדים הגדולים שעומדים לקראת גיוס זה סיפור אחר. ילדי י"א-י"ב פתאום רואים שלהתגייס לצבא זה להיכנס למלחמה ולהיכנס לעזה ולסכן את החיים, והם רואים גם שיש כאלה שמאבדים חיים. אבל אני חושב שבאופן אולי קצת אבסורדי, זה דווקא מחזק אצלם את הציונות ואת המוטיבציה לתרום, הנכונות לתת מעצמם. יש הרבה יותר תלמידים שזה מחזק אצלם את הרצון להתגייס לשירות משמעותי".

"דיברתי עם סטודנטית להוראה שאיבדה חלק ממשפחתה ומתקשה לתפקד כמורה. הצעתי לה לשתף את התלמידים: 'אנחנו עוברים ימים מאוד לא פשוטים. אני באופן אישי עוברת אתגרים מורכבים, אבל הכוח שלנו כעם להתמודד עם הסיטואציה הזאת - הוא דווקא בכמה שאפשר לקיים חיים כסדרם בימים האלה. אז בואו ניתן מקום לקושי - אבל לא ניתן לעצמנו להתפרק'. אתה לוקח את הסיפור הנוראי הזה והופך אותו לאיזה שהוא אתגר. ואתה אומר - נראה להם שאנחנו יכולים גם במצבים קשים להמשיך ולתפקד. זה נותן כוח וגם נותן לה משמעות להתמודדות שלה ולזה שהיא בכלל נכנסת לכיתה בימים כאלה. אני חושב שאם מערכת החינוך תדע להיות רלוונטית גם לקשיים הרגשיים של הילדים וגם לפחדים - אז מקצוע ההוראה יהיה אטרקטיבי למבוגרים שמחפשים להיות משמעותיים עבור ילדים".