בעקבות אירועי הטבח בבוקר שמחת תורה יותר ויותר ישראליים שחשו עצמם חילוניים המבקשים להתנתק מיהדותם טוענים לחיבור עמוק ומחודש לזהותם כיהודים.
מי שטוען כבר מימיה הראשונים של המלחמה שמדובר במלחמה על הזהות היהודית הוא חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין. ביקשנו לבדוק אתו מה בעצם הקשר בין המלחמה ליהדות.
"מי שעשה את הקשר הכי מדויק והכי מובהק הוא האויב העזתי המכונה חמאס כשהוא קרא לזה מהרגע הראשון 'מבול אל אקצה'. הם אומרים שהכול נעוץ שם בהר הבית. אני מכנה זאת כמלחמת המקדש. מחכים לראות מה הבשורה שתצא, בשורת המוות המוסלמי או בשורת החיים היהודיים", אומר פייגלין.
"קרה כאן משהו מופלא. 12 יום מבדילים בין מלחמת האחים הנוראה שחווינו ביום כיפור, מלחמת המחיצות וכו', לבין סטירת הלחי המצלצלת שחטפנו בשמחת תורה והפכה את הכיוון במאה שמונים מעלות, ורואים איך עם ישראל בתפארתו ובחיבור שלו לזהות שלו. זה מרנין ומשובב נפש".
אולי מדובר בתופעה קצרת מועד של התפכחות שעוד תעבור ומי שכעת מתחבר לזהותו יתנתק ממנה בעתיד? "בהחלט יכול להיות ואני לא יודע, אבל ראיתי סרטון של גדוד צנחנים לפני שנכנסים לעזה, עומדים ב-ח' גדודית וצועקים שמע ישראל ופסוקים כולם יחד. אני זוכר את מלחמת ששת הימים ואת מלחמת יום כיפור ואני לא זוכר דבר כזה. אולי אפשר להשוות את זה להתרוממות הרוח של הצנחנים בכותל עם ההתעוררות הרוחנית תנ"כית. האם כל זה ישוב לסורו רגע אחרי? אולי, אבל מה שיקבע הוא המנהיגות".
לטעמו של פייגלין, לו יצליח הציבור האמוני להציב מנהיגות אמונית שתמקד ותמרכז את הכוחות הללו שמתגלים כעת, החשש הזה לא יקרה.
על דבריו אלה אנחנו שואלים אם יתכן ודווקא תפיסת המנהיגות היהודית תרתיע את מי שכעת מתחילים לפנות לעבר זהותם היהודית והם יבחרו לסגת מהדרך החדשה שבה הם צועדים.
פייגלין משיב ומציין שיחות שהוא מקיים עם אנשי שמאל קיצוני ובהם הוא מבהיר שאין לו ציפיות מהם ואין די בהבנה שמתעוררת אצלם כעת שערכיהם לא מותאמים למציאות. ההבנה הזו אינה מנחמת אותו. לדבריו במובן המעשי דרכם לא הייתה טובה וטועה אלא דרך רעה וכל עוד הם לא יבינו זאת הם ישובו לסורם: "אני מבין שקשה להם ואין לי ציפיות ואין לי כעס על כך, אבל בלי קשר אם הם יישארו שם או לא, מה שחשוב הוא שהציבור האמוני יחרוט בזכרונו את הנקודה היהודית שמתגלה כעת כמעט בכל שדרות האוכלוסייה ונבין שזה שם, ושיש עם מי לעבוד וסגולת ישראל מתגלית בתפארתה, לא רק בשדה הקרב ובאחדות הגדולה, אלא גם בחיפוש הזהות היהודית. הלוואי שסגולת ישראל הזו הייתה פוגשת מנהיגות שעם ישראל ראוי לה והיא ראויה לעם המדהים הזה".
בדבריו מדגיש פייגלין שאין בדבריו כדי לעודד ארגוני הגברת זהות יהודית, על אף הכבוד הרב שהוא רוחש לארגונים הללו. "לא על זה אני מדבר. אני מדבר על מנהיגות פוליטית שמחוברת לבשורת ישראל, לנצח ישראל ולרעיון היהודי, לסיבה הבסיסית שבגינה עם ישראל קיים ושב לארצו. זה לא "מיגונית יהודית" ולא מקלט בטוח. את זה למדנו כעת, כי אם העניין הוא מקלט בטוח זו העסקה הכי מטופשת כי אנחנו במקום הכי פחות בטוח ואם נתבולל ונתאזרח במקום אחר, ובא לכל אינדיבידואל גואל. יש סיבה למה אנחנו יהודים ויש לנו בשורה לבשר ומשימה אוניברסאלית של תיקון עולם במלכות שדי".
"כשאני מדבר על זה אני לא מדבר על כך שאבוא לאדם חילוני או אדם בשמאל ואזמין אותו לשמור שבת, אלא על שינוי כל הקורדינטות, להבין למה אנחנו כאן בכלל, למה להיות יהודי ולמה צריך מדינה יהודית ומתוך אילו ערכים ומתוך איזו בשורה אנחנו שואבים את לגיטימצית הקיום שלנו כאן. את זה הם מבינים. הם מבינים שאי אפשר עוד להישען על מה שהיה ואתה, האדם האמוני, צריך להציג את האלטרנטיבה".
עוד שאלנו את פייגלין אם משמעות הדברים היא ששוב ושוב הזהות האמונית תהיה מושתתת על שנאת הגוי. האם שוב יהודים יבינו שלא ניתן להימלט מיהדותם בגלל ההיטלר התורן או החמאס התורן שיזכיר להם זאת, והשאלה מקבלת משנה תוקף מאחר ויתכן שכאשר האיום ייעלם גם הזהות תיעלם אתו.
"נרצה או לא נרצה, אלו תמיד הפרעואים ההיטלרים והחמאסניקים שעושים לנו את זה. כך היה בהיסטוריה", משיב פייגלין, "בהחלט יש ריטואל היסטורי שכשאין איום חוזרים לסורנו, אבל צריך לנצל את הרגעים הללו שבהם הביטחון העצמי שניתן לחיות ככל המים, להיות ישראלי במקום יהודי, כפי שהסביר רון פונדק את סיבת אוסלו להפוך את היהודי לישראלי, והישראליזציה היא זו שהביאה את המראות בקיבוץ בארי. כל אחד מנרצחי בארי הם קרבנות השלום לא רק של פרס אלא גם של בגין. כל חומרי הנפץ, הרובים ומטולי ה-RPG נכנסו בגלל הסכם השלום עם מצרים".
"כדי להיות ישראלים ואזרחים ככל העמים, ולא יהודים שנמצאים כאן בשביל בשורה, כדי לברוח מזהותנו אנחנו מקריבים את הקורבנות הללו. מישהו צריך להציג את האמת הזו מול הקיבוצניק. אם אתה רוצה להיות נורמאלי זו התוצאה. אין לך לאן לברוח מהזהות היהודית שלך. רצית להיות ישראלי במקום יהודי, כך זה נראה. ומהנקודה הזו תציע אלטרנטיבה ותדליק זיק חיובי של בשורת חירות, שלום וחיים. במקום החושך המוסלמי אתה שייך לבשורת החיים שתצא מציון. אני לא אומר לו לאכול כשר ולקיים מצוות, אבל שיבין למה הוא שייך ומה הבשורה שצריכה להנהיג אותך".
פייגלין מחריף את דבריו ומבקר ברוח זו גם את הצבת נתניהו, כמודל אישיותי, בראש בשורת הימין והציבור הדתי: "אם הציבור האמוני ימשיך לתחזק את הרעיון הישראלי במקום הרעיון היהודי, כלומר לדחוף שוב את ביבי כמנהיג, את האימאימא של הישראליות רק מימין ולא משמאל, כל זה גורם לאיש השמאל לשנוא אותך בצדק, כי לא הבאת לו את הבשורה הגדולה שעליה דיברנו, ובמקום זה אתה תוקף אותו בלי להציע שום אלטרנטיבה יסודית ובשורה אמיתית. תפסיק לדחוף לו את ביבי ותדחף לו את עצמך, את הבשורה שלך, אבל אנחנו ציבור שבורח מבשורה ומפחדים מהצל האידיאולוגי של עצמנו ומשאירים את רעיונות המנהיגות היהודית כהלכתא דמשיחא ובסוף בורחים לביבי, אז מה אנחנו רוצים מהשמאל? אנחנו שואלים אם הם התפכחו, אבל האם אנחנו התפכחנו, או שנמשיך לרוץ אחרי ביבי כלשהו או בנט שמתנהג כמו ביבי?"