התרגיל היה פשוט:
אם השפן יגיע עם כובע יאמר האריה שזה חוסר כבוד שלא הוריד את הכובע בפני מלך החיות ויכה אותו נמרצות ואם השפן יגיע בלי כובע יגיד האריה שזה חוסר כבוד להופיע בפני מלך החיות בגילוי ראש וגם אז- יפליא בו את מכותיו.
השפן המסכן ספג מכות כהוגן והלך לדרכו. כעבור זמן כשהשיעמום שוב גבר על האריה הוא החליט לחבוט שוב בשפן המסכן. השיטה היתה דומה, רק הפעם החליט האריה שיבקש סיגריה.
אם יציע השפן סיגריה עם פילטר, יכה אותו האריה על שהעז להציע סיגריה עלובה וכמובן שיחבוט בו, ואם יציע בלי פילטר תעלה חמתו על שהציע סיגריה לא בריאה ויכה את השפן.
אלא שהפעם הגיע השפן מוכן, אחר שהאריה קרא "תביא סיגריה, יא שפן!" הוציא השפן שתי חפיסות סיגריות ושאל: "מה אתה מעדיף אדוני המלך סיגריה עם או בלי פילטר?" "למה אתה בלי כובע?", שאל האריה וכיסח את השפן.
ממש כמו האריה בבדיחה, כך יושבת תקשורת הבהלה ערב ערב ושופכת את קיטונות הביקורת שלה בלי קשר לשאלה מה עושים אלא מי עושה. ומבחינתה העיקר- להחטיף.
כך במשך שבועות יוצאת התקשורת בקמפיין מזעזע שחייבים להפסיק את "הכספים הקואליציוניים".
לאחר שבוע מסתבר שארגון זק"א שעושה מלאכת קודש חי מכספים קואליציוניים (הזיה בפני עצמה) ושהוא תקוע ללא כסף. כך גם תנועות וארגוני הנוער, כפרי הסטודנטים, המכינות הקדם צבאיות והשירות הלאומי, ועוד ועוד.
ואז צועקים בתקשורת בזעזוע איך יכול להיות שלזק"א אין כסף, איך יכול להיות שבדיוק בתקופה הזו כשכולם כל כך צריכים את תנועות הנוער וכשחניכי המכינות הקדם צבאיות מתנדבים בחקלאות ובעבודה עם המפונים, איך יכול להיות שדווקא עכשיו אין להם כסף. ומתעלמת לגמרי מהעובדה הפשוטה שזו היתה הדרישה שלה.
ואז משחררים חלק קטן מהכספים הקואליציוניים, כי זה מה שנכון ואמיתי, והאריה מחטיף איך יכול להיות שבזמן מלחמה ממשיכים עם הכספים הקואליציוניים.
ולשיטת האריה של התקשורת יש כל-כך הרבה דוגמאות מהשבועות האחרונים:
מביאים מתווה פיצוי. התקשורת צווחת: "הוא קטן מידי וקמצני". מגדילים את המתווה: "נעשה באופן חפוז ובזבזני".
הפיצוי חל עד 7 ק"מ.
התקשורת: למה לא עוד 20 ק"מ?
מגדילים ל20 ק"מ,
התקשורת: למה לא עד 40 ק"מ,
מגדילים ל40 ק"מ,
ההגדלה נעשה ללא עבודה מקצועית וללא שיח עם אנשי המקצוע.
נמשיך,
התקשורת: נותנים מלא כסף לחרדים.
החרדים: אנחנו מוותרים על תקציבי האברכים ועל 70% מהכספים הקואליציוניים בחינוך היקר לנו מכל.
התקשורת: אבל עדיין יש כסף קואליציוני.
זק"א: זה הכסף שלנו. וחוזר חלילה.
הקמפיין שמתחולל בשבועות הוא יוצא דופן בניתוק ובחוסר האחריות הלאומי שלו. בזמן של אחדות גדולה בחזית ובעורף, בזמן של שותפות גורל שנמצאת בכל מקום.
בזמן הזה בדיוק מספר קטן של אנשים לא מוכנים לשחרר את השאיפות הפוליטיות האישיות שאגב לא זכו לתמיכת רוב הציבור בבחירות האחרונות ועסוקים בלגרום לכעס ולסכסוך אוכלוסיות כדי ליצור תחושה "שאין ממשלה", שהכל פוליטיקה.
בזמן שרוב העם עסוק בשותפות סביב האוייב שמבחוץ, הם עסוקים לסמן אוייב דמיוני מבפנים ולפגוע בו בלי רחמים. נציג הציבור שרתום ללחימה ולהתנדבות, שקבר את טובי בניו ושרץ לתוך הטבח להציל אחים מכל הגוונים, כלפיו הם יורים חיצי רעל מכוערים, הכל כדי לתפוס אחרי המלחמה את הגה השלטון.
אל מול הקטנות הפוליטית של תקשורת השמאל, אמש פרסם שר האוצר תכנית חשובה שמייצרת תקציב חדש לגמרי לתקופת המלחמה.
באחדות מיוחדת הצליח שר האוצר להביא למצב שבו כולם מוותרים על מה שחשוב להם, מוותרים על מה שיקר להם, וכל זה מתוך הבנה עמוקה שזה הזמן לאחדות ולתיעדוף מאמצי המלחמה והשיקום. לפיקוח נפש שדוחה כל דבר אחר.
ועכשיו גם, ואולי בעיקר, היריבים הפוליטיים של שר האוצר צריכים להחליט איך אנחנו רוצים להיות? כמו האריה שמכה ללא רחם בלי קשר למה שבאמת קורה? או כמו עם ישראל שהולך יחד בשותפות בחזית אחידה ובאהבה, עם או בלי כובע.