בזמן מלחמת "חרבות ברזל" אנו עדים לתופעה של חרדים רבים המבקשים להתגייס לצבא מתוך תחושה של שותפות גורל, ומדובר בכ-ל-3,000 צעירים שעברו את המסלול החרדי הרגיל של דחייה או פטור משירות. בקהילה החרדית נשמעת התנגדות קשה לתופעה, ומאידך, נשמעים קולות המצדדים בה. אף שמדובר במצב חירום, שספק אם יש בו להעיד על הכלל, מדובר בתופעה פנים-קהילתית חדשה שדורשת בירור.
מאז הקמת המדינה עומדת סוגיית הגיוס של חרדים לצבא במוקד ויכוח מתמשך בין הקהילה החרדית לבין החברה הישראלית. הקהילה החרדית מתנגדת נחרצות לגיוס בני הישיבות. המתנגדים הקולניים ביותר הם אנשי העדה החרדית ובעשור האחרון גם אנשי הפלג הירושלמי, אשר הקימו התאגדויות וארגונים, הפגנות ועצרות מחאה למניעת גיוס חרדים המכונה בפיהם "גזירת הגיוס".
סוגיית הגיוס לצבא היא מהותית בקהילה החרדית, ועל כן ההתנגדות לה היא עקבית ונוקשה. הסוגיה מכילה בתוכה כמה מעיקרי היסוד של הקהילה החרדית: ההיבדלות מהחילון והתבצרות מהשפעות של גורמים חוץ־קהילתיים, אנטי־ציונות ותפיסה כי אנו עדיין בגלות, עיקרון 'חברת הלומדים' השם על נס את לימוד התורה כערך עליון בקהילה, לפיו הגברים אמורים להקדיש את כל חייהם ללימוד התורה, וכן עיקרון הציות ל'דעת תורה'.עם זאת, לאורך השנים קמו יוזמות שונות של גיוס חרדים, כמו הקמת 'נצח יהודה' המאגד מספר מסלולי גיוס חרדים לצה"ל ומסלולי שירות בגדודי לוחמה ייעודיים. יוזמות אלה ספגו ביקורת קשה מצד הקהילה החרדית שמתנגדת לרעיון. במאמר אבקש להתבונן בתופעה מן הזווית של ההנהגה הרבנית החרדית העכשווית.
החרדיות הוותיקה והנהגתה הרבנית
בסוף המאה השמונה־עשרה החלה להתפתח באירופה תנועת ההשכלה היהודית. היהדות האורתודוקסית הוקיעה אותה והגיבה לה בשני אופנים עיקריים: תגובה אחת המזוהה עם החת"ם סופר, שרווחה בעיקר בהונגריה וגליציה, ודגלה בהיבדלות, הסתגרות, שמרנות והתנגדות לשינויים ברוח 'חדש אסור מן התורה'. התגובה השנייה, המזוהה עם הרש"ר הירש, שרווחה בעיקר במערב אירופה ובמרכזה, דגלה בשיטת 'תורה עם דרך ארץ' ופיתחה את הזרם הניאו־אורתודוקסי. בישראל, ממשיכה הקהילה החרדית את דרכו של החת"ם סופר ומתנהלת כקהילה דתית־שמרנית מתבדלת. התנועה האורתודוקסית החרדית התבססה והתחזקה, כאמור, לאור תנועת ההשכלה, אך המשיכה להתמודד לאחר מכן מול החילון, ומאוחר יותר כנגד הציונות. הזרמים החרדיים השמרנים דוחים את הציונות מכל וכל, והמתונים יותר מתנהלים לצידה באופן פרקטי, אך מתנגדים לה אידיאולוגית. בספרו "הקץ המגולה ומדינת היהודים" מתאר פרופ' אביעזר רביצקי את יחסה של התיאולוגיה החרדית להקמת מדינה כ'לא אירוע', כלומר, הגלות ממשיכה גם כאן, בארץ ישראל.
הקהילה החרדית מתפקדת כחברה היררכית וסמכותנית. בראשה עומדים גדולי הדור, אשר בני הקהילה מצייתים להם. דמותו של גדול הדור כדמות שאין עליה עוררין, הייתה בשיא כוחה בתקופת הזוהר של הקהילה ושל הנהגתה, משנות השבעים, בתקופת הנהגתם הריכוזית של הרב שך (2001-1898) והרב עובדיה יוסף (2013-1920) ועד לפטירתם. אחרי תקופה זו חלה היחלשות בכוחה של ההנהגה הרבנית ועוצמתה. חילופי הדורות המהירים בהנהגה החרדית תורמים אף הם לחוסר יציבות והיחלשות ההנהגה. מצב זה מוביל לפריחה של מנהיגות מוניציפלית ואזרחית, ותחילת כינונן של התארגנויות דתיות־רוחניות חדשות הן מהצד השמרני והן מהצד המתון יותר של הקהילה.
החרדיות החדשה־המודרנית והנהגתה הרבנית
בעשרים השנים האחרונות ישנה היסדקות בחומות ההיבדלות וההסתגרות של ה'גטו' החרדי, ומתרחשים בקהילה, ובעיקר בשוליה, תהליכי שינוי מהותיים של השתלבות בחיים המודרניים ובתרבות הישראלית. עקב כך הולכים ומתרחבים שוליה של הקהילה, אזורים שמתקיימות בהם חריגות מדפוסי ההתנהלות החרדית הקלאסיים. תופעת השוליים המתרחבות והחרדים המאמצים אורח חיים מודרני הוגדרה במחקרם החלוצי של זיכרמן וכהנר ב-2012 כ'חרדיות מודרנית'.
בשל גידולה המספרי של החרדיות המודרנית, ובשל אופייה הייחודי והמתרחב היא זקוקה להנהגה רבנית ורוחנית משלה, המותאמת לצרכיה. כך, במקביל להיחלשות כוח ההנהגה החרדית הוותיקה, ישנם ניצנים של הנהגה רבנית-רוחנית לקהילות של חרדים מודרנים שהולכת וצומחות. הנהגה זו כוללת אנשים פורצי דרך, מגוון של פוסקי הלכה, רבני קהילות, הוגים ואנשי חינוך. בינם לבינם השקפותיהם לא תמיד זהות, ולפעמים אף מנוגדות. רבנים אלה פועלים מתוך מודעות ואקטיביזם בקרב החרדים המודרנים, הם מהווים מודל למנהיגות אלטרנטיבית חרדית, וניתן לראותם כמנהיגי העתיד של החרדיות המודרנית. לרבנים אלה, חלקם בעלי השכלה כללית רחבה, לעתים אקדמית מתקדמת וידע נרחב בפילוסופיה והגות, יש דעות מגוונות בנושאים שעומדים במחלוקת בין הקהלים החרדים והחברה הישראלית. הם סופגים לא פעם ביקורת מהחרדיות הוותיקה.
מנהיגות וותיקה וחדשה וסוגית הגיוס
עמדתה של המנהיגות הרבנית החרדית הוותיקה כלפי גיוס בני הישיבות הייתה ועודנה התנגדות חריפה, בגישת 'חדש אסור מן התורה'. גם במצב החירום הנוכחי מורים ראשי הישיבות החרדיות הוותיקות להמשיך את סדרי הלימוד הקבועים. לא מדובר בהתעלמות מוחלטת ממצב החירום, אלא בתודעה שטופחה לאורך השנים כי 'תורה מגנא ומצלא', אמונה בכוחו של לימוד התורה להגן על עם ישראל בשגרה ובעת צרה. ועל כן, המנהיגות החרדית הוותיקה מורה לצעירים ללמוד במשנה מרץ על מנת להוסיף זכויות לעם ישראל בשעה קשה זו. תוך טיפוח התחושה בקרב בחורי הישיבות כי הם מגינים על העם והארץ באמצעות תורתם. בעקבות כך קמו יוזמות שונות לשלוח פינוקים לבחורי הישיבות כהוקרה על מסירותם ועידודם כ'לוחמים' אלטרנטיביים, זאת לאור ההתגייסות האזרחית הנרחבת למשלוחים של כל טוב לחיילים בחזית.
את המנהיגות הרבנית החרדית החדשה ניתן לאפיין כניסיון לחזור לשיטת 'תורה עם דרך ארץ'. היא שואפת, בניגוד לתנועת ההסתגרות, לשלב נאמנות הלכתית והקפדה על דרך היהדות המסורתית לצד השתלבות בתרבות הכללית. החידוש שבהנהגה החרדית החדשה מתבטא בהיבטים שונים, גם אידיאולוגיים, וביניהם אי-דחייתה של המדינה, ואידיאל של מעורבות בה ונשיאה בנטל. התנהלותה של הנהגה זו, כפי שניתן לאפיין אותה בשבועיים האחרונים, כוללת מתן הנחיות פוזיטיביות גם במישור האזרחי, ולא רק במישור הדתי־רוחני. דוגמא בולטת לכך היא בהתנהלותו של הרב דוד לייבל יליד צרפת המתגורר בירושלים, מייסד וראש מתיבתא 'תורה ודעת' ורשת 'אחות תורה' לחרדים עובדים ומשפחותיהם. כבר במוצאי שמחת תורה, עת היוודע בקרב שומרי השבת ממדי מתקפת הטרור שביצע החמאס, הוציא הרב לייבל מכתב בו הוא מנחה את הציבור החרדי להירתם להתנדבות ולהשתתף במאמץ הלאומי מתוך אחריות אזרחית. המכתב הופץ באופן כמעט ויראלי ברשתות חברתיות, וסטטוסים של חרדים הוצפו בו. בשבוע הראשון למלחמה נתן הרב שני שיעורים בהם יצא בקריאה פוזיטיבית, כחובה דתית ומוסרית, להתגייס בעורף ככל האפשר, גברים ונשים "המאסות צריכים להתנדב בכל דבר שנצרך עכשיו, וזו השליחות שלנו, גם על פי הלכה, גם על פי מוסר, וגם על פי היגיון".
הרב לייבל מעודד לא רק להתנדבות בעורף, הוא מביע בקול את דעתו ביחס להתגייסות בחזית: "כל הדיבורים של גיוס ומכסות, זה בזמן שלום. בזמן מלחמת מצווה, אין פטור לאף אחד וכולם חייבים להתגייס, ככה כתוב בכמה גמרות, כולל חתן מחדרו וכלה מחופתה ואין שום פטור". עם זאת, "אנחנו לא התאָמַנו ולא יודעים להחזיק נשק, אז אנחנו צריכים להתגייס בצורה אחרת". וכאן משווה הרב לייבל, כמו רבני החרדיות הוותיקה, את לימוד התורה של בחורי ישיבות להתגייסות, אך ההשוואה שלו מתייחסת ישירות לפעילות הצבאית: "כולם חייבים להתגייס ולחזור לכוללים ולישיבות. וכמו שחיילים לא אוכלים ולא ישנים, כך גם צריך להראות הלימוד שלנו. הם קורעים את עצמם ואנחנו צריכים לקרוע את עצמנו [...] זה צריך להיות בהשוואה לחיילים עצמם, הרי זה מה שאנחנו אומרים כל הזמן, החיילים משרתים פה ואנחנו משרתים בלימוד התורה. אז בבקשה, שאלו לא תהיינה מילים נבובות, צריך לשרת שמונה־עשרה שעות בלי שינה, זה אני מדבר על חבורת הלומדים".
המסר של הרב לייבל להתגייסות ונשיאה בעול הוא חד, ברור ועקבי לאורך השבועיים האחרונים. הוא מנחה את שומעיו לאקטיביות גם ברמה האזרחית. ואכן, תלמידי ישיבתו נרתמו להתנדבות בתפקידי עורף שונים מהימים הראשונים של המלחמה, והשתתפו בלוויות וניחומי אבלים. ברוח זו הקימה רשת אחות תורה שבנשיאותו חמ"ל להתנדבות וסיוע בחזית ובעורף. הרב לייבל בעצמו מהווה דוגמה אישית בביקוריו הרבים בשטח, בבסיסים צבאיים, בבתי חולים ובבתי אבלים.
בהצהרת הכוונות של החמ"ל חושף הרב לייבל את החזון המנהיגותי שלו לביסוס קהילה חרדית בעלת תודעה אזרחית, מעורבת ומשתתפת: "הקמת החמ"ל וההתגייסות של הציבור החרדי לעניין היא הוכחה ניצחת כי החברה החרדית חלק בלתי נפרד מהעם [...] החזון שלנו הוא להיות אזרחים חרדים הנאמנים לערכי התורה ודקדוק מצוותיה, קלה כחמורה, ובד בבד להיות שבט משבטי ישראל ולשאת בחובות כמו בזכויות של כל אזרח. נמשיך לפעול במרץ לחיזוק העורף הישראלי".
הרב רפאל קרויזר, ראש בית מדרש 'למען דעת', אשר זוכה לתמיכה רחבה של קהילות חרדים מודרניים וחותר לקידומן, התבטא במסר חד וברור אף יותר מקודמו, כבר במוצאי החג, תוך הנעת בני הישיבות לפעולה.: "ביום שמחת תורה, נפל דבר בישראל, וכל מי שיש לו לב מרגיש לא יכול לעמוד מנגד. הפער בין הרוקדים ומפזזים בכל עוז בבתי המדרשות, ובין המחרפים נפשם למות במלחמה ובהצלת הכלל הוא דבר שאין הדעת סובלתו [...] אלפי בחורי ישיבות הגודשים הופעות של נפתלי קמפה או מתגייסים להצלחת רשימה פוליטית בבחירות לעירייה, חייבים! חייבים! מוסרית, ערכית, רוחנית ותורנית, להתייצב למען עמנו ולשאת במשא העם בכתף [...] עשרות אלפי הישיבישערס' צריכים לדרוש מההנהגה שלהם, רבניהם וראשי הישיבות, שהם רוצים, חפצים ומשתוקקים לשאת במשא העם ולהיות חלק מהמגינים על ארצם ומולדתם כנגד בני עוולה הקמים עלינו לכלותנו. נצטווינו 'לא תעמוד על דם רעך'". דברים דומים אמר למחרת בשידור רדיו.
זמן המשבר כחלון הזדמנות לקידום שינויים
מצבי משבר הם מקדמים נוחים ליצירת שינויים מהותיים בחברה. מנהיגים שניחנו בהחלטיות, דבקות במטרה, קור רוח ויציבות רגשית עשויים, לצד המענה הנקודתי, לחפש בעת הזו פתרונות חברתיים ארוכי־טווח. אלה מנתבים את המשבר להאצת שינויים שבזמני שגרה מורכב יותר להובילם. נראה כי המנהיגות הרבנית החרדית החדשה זיהתה את הפוטנציאל במצב הנוכחי ומנתבת את אופייה של התקופה להטמיע את ערכי השינוי בהם היא דוגלת. כך הבהיר הרב לייבל לתלמידיו: "צריכים לראות קצת יותר רחב. הדור משתנה. המצב משתנה וצריכים להגיב לזה. גם מי שלא רוצה, גם מי שחושב שזה לא, זה המצב וחייבים לחשוב עליו. דווקא עכשיו אני מדבר על זה. דווקא עכשיו צריכים לעשות חשבון נפש". גם הרב קרויזר, שסוגית הנשיאה בנטל נגד עיניו מוצא לנכון להעביר את המסר שלו דווקא בשעת המשבר, וכך פתח את דבריו: "למרות שאנחנו בזמן לחימה, אבל דווקא בגלל זה. הגיע הזמן לומר את האמת".
הפער בין המנהיגות הוותיקה למנהיגות החדשה הוא פער מהותי ואידיאולוגי. ולא בכדי החרדיות הוותיקה רואה בחדשה איום, ואף טורחת להוקיע אותה. התהוותה של המנהיגות החדשה מעידה על קומה נוספת בהתבססותה של החרדיות המודרנית.
הפער בין שתי צורות המנהיגות שמתבטא בסוגית הגיוס משקף לא רק שינוי פרקטי, אלא שינוי מהותי. המנהיגות החרדית החדשה מציעה מודל חרדיות חדש. מבחינתה, האיום שחשה הקהילה החרדית באירופה ובשנותיה הראשונות בארץ כבר אינו מהותי, ועל כן אין צורך להיאחז בטכניקות ההתבדלות המחמירות והאידיאולוגיות שהתאימו לזמנן. כעת, לפי אותם מנהיגים, הוכשר הזמן לקיים חיים משותפים. לא עוד התבצרות בגטו החרדי, אלא שותפות ומעורבות עם כלל ישראל.
נראה אם כן, כי התגייסותם מרצון של חרדים לצבא היא חלק ממערכת יחסי גומלין בין הציבור החרדי-מודרני לבין ההנהגה החדשה שלו. הנהגה שמזהה את הצרכים המשתנים, ויש לה אומץ להביע בקול את עמדתה למרות שזו אינה עולה בקנה אחד עם ההנהגה הרבנית הוותיקה. המנהיגות החדשה היא תופעה חדשה, כיצד היא תתפתח ומה תהיינה השפעותיה – ימים יגידו.
תהילה גאדו היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה, במרכז לחברה משותפת, התוכנית לחרדים בישראל, ודוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית