התחלה// נולד וגדל במושב הודיה הסמוך אשקלון. בכיתה ז' עבר ללמוד בפנימייה ובתיכון בויאר בירושלים. בשנת 1983 התגייס לשירות ארוך בצה"ל, עד שנת 2016. כיאה למשפחה של גולנצ'יקים, המשיך את המסורת של אביו ואף היה מפקד צוות בחה"ן גולני ומ"פ בגדוד 12.
קופץ לשכם// מגולני עבר לתפקיד מג"ד חרוב. "בתור מג"ד חרוב ביליתי שנים באיו"ש. בזמן מהומות מנהרות הכותל בשנת 1996 הייתי אחרי תפקיד סמג"ד ולפני תפקיד מג"ד, אבל קפצתי לגדוד כדי לעזור. המג"ד היה נצור בקבר יוסף בשכם והסמג"ד נתקע בכבישים החסומים של ואדי ערה. הגעתי מהחופשה ולמעשה פיקדתי על הגדוד במשך שבועיים, למרות שעוד לא נכנסתי לתפקיד המג"ד".
עזה לפניי ולפנים// בשנת 2000 מונה לתפקיד קצין אג"מ אוגדת עזה, ששכנה באותם ימים בתוך העיר. "אני מכיר את עזה לפניי ולפנים. כשהיינו שם בתחילת האינתיפאדה השנייה והתמודדנו עם טרור מהחמורים שהיו במדינת ישראל, השתמשנו בדרכים יצירתיות, החל מיצירת הפרדה מהותית בין הפלשתינים ובין התושבים הישראלים ועד יצירת מסדרונות ניטרליים ופרמטרים ביטחוניים על הצירים כדי לשמור על חיי התושבים. אני לא יכול לשכוח את היום שבו מחבלים חדרו ליישוב נצרים ורצחו יהודים בתוך בית הכנסת, מול ארון הקודש". מאז שקיבל את התפקיד עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ רעים במשך כעשור.
שומר בסין// לאחר שהועלה לדרגת אלוף משנה שירת כמפקד חטיבת הערבה, ולאחר מכן מונה למפקד מחוז דרום של פיקוד העורף. "התמודדתי בפעם הראשונה עם כל נושא הקסאמים והרקטות בשדרות וביישובי עוטף עזה. הייתי מבוני תפיסת ההתגוננות והסיוע האזרחי בעוטף עזה". משם קיבל תפקיד קצת פחות שגרתי – נספח צה"ל בסין. "גרתי בבייג'ין במשך שלוש שנים. התפקיד הזה נתן לי פרופורציות, ראייה בין־לאומית והבנה שכמו שהמעצמה הסינית שומרת על האינטרסים של העם הסיני, גם אנחנו צריכים לדאוג לאינטרסים של העם היהודי".
מהפכת הצלה// עם חזרתו מסין הועלה לדרגת תת־אלוף ומונה לתפקיד ראש מטה פיקוד העורף, תפקיד שאותו מילא עד שנת 2016, בה השתחרר מצה"ל. כעבור חצי שנה נבחר לתפקיד נציב כבאות והצלה.
סיירת כבאות// חמש שנים כיהן כנציב כבאות והצלה. "כיום התרבות המבצעית השתפרה, בניתי שם מצפן ערכי וערכי יסוד. שיפרנו את קורס הקצינים, הרחבנו את גיוס כוח האדם והתחלנו לעשות גיבושים לכבאות. הצערנו את הפיקוד, הכנסנו המון קורסים והקמנו מכללה בין־לאומית לכבאות והצלה. יש שיפור גדול, כולל כמובן היכולות הטכנולוגיות. הקמתי מחלקת מחקר ופיתוח, מחלקת רפואה וענף חוסן נפשי. המטרה הייתה לקדם את הכבאות ל־2023, זאת הייתה משימת חיי". מאז סיום הקדנציה לפני כשנה וחצי הוא מקדיש את רוב זמנו לעסקים פרטיים.
משפחה// נשוי לאורית ואב לשלושה: תומר, אלון וגיא. תומר שירת אף הוא בגולני, אלון היה בכפיר וגיא בסיירת צנחנים.
מלחמה// בשמחת תורה האחרון היה בביתו בגדרה. הבן החייל גיא, שהיה בחופשה, נסע ביום שישי עם חברים מהסיירת ומגדרה למסיבת נובה ליד רעים. בשעה שש וחצי בבוקר התחיל ירי הרקטות לעברם. גיא הציע לחברים ללכת לקיבוץ, שם היו ממ"דים. "הוא התקשר להדר, חבר ילדות שלו מהקיבוץ, ועדכן אותו שהם בדרך. הם הגיעו אליו למגורי הצעירים ונכנסו לממ"ד בדירה שלו. גיא שלא היה חמוש והדר שהיה חמוש נשארו בחוץ".
רגוע// "בשעה 7:43 גיא התקשר וסיפר שהוא נמצא בקיבוץ רעים עם החברים שלו ושיש התקפה של מחבלים בקיבוץ. אמרתי לו שייכנס לממ"ד ויסגור את הדלת, תכף הצבא יגיע. אחרי שסיימתי את השיחה התלבשתי והלכתי למרכז ההפעלה בגדרה לעזור במה שאפשר, כי גם כאן היו רקטות. הייתי בטוח שזה אירוע פשוט ושתכף מחסלים את המחבלים".
מחלץ// בזמן שכבר היו מחבלים בקיבוץ, גיא הסתובב ברחבי הקיבוץ והוציא אנשים מהמיגוניות. "הרבה נערים ונערות ברחו מהמסיבה לתוך הקיבוץ ונכנסו למיגוניות. בהמשך התברר שהן הפכו למלכודות מוות. במשך דקות ארוכות הוא אסף עוד ועוד צעירים אל חדרי הממ"ד. הוא הכניס 14 חבר'ה לממ"ד בדירה של הדר, כאשר השניים נשארו בחוץ כדי להילחם. הדר ביקש מגיא שייכנס, כי הוא היה בלי נשק, אבל גיא התפלא ואמר: 'נראה לך שאשאיר אותך לבד?!'"
זירת קרב// בתוך זמן קצר הגיעו חמישה מחבלים לדירה של הדר. הדר חיסל שניים והשאר התחילו לזרוק רימונים לתוך הבית. הדר נפצע ברגל, אך הצליח לצאת מהחלון ולעלות לגג. גיא נפצע קשה יותר מרימון והצליח לצאת מהחדר, אך אז חטף כדור בבטן והוא נהרג במקום.
נעדר// החברים שגיא הכניס לממ"ד שהו שם משבע וחצי בבוקר עד אחת בצהריים – אז חולצו על ידי חיילי צה"ל. "משעות הצהריים הורים מגדרה התחילו לקבל טלפונים מהילדים שלהם, ורק הבן שלי לא התקשר. בשלב מסוים התחילה לרוץ שמועה שהוא פצוע. ניסיתי לבדוק בסורוקה, אבל הוא לא היה שם. לקראת השעה חמש הגיעה אמא של אחד החברים שהיו איתם. שאלתי אותה מה עם גיא, והיא התחילה לבכות והשמיעה הקלטה של אחד החברים שמספר על הקרב שהתנהל בבית. הבנתי שהאירוע מסובך. רק בתשע בערב הגיע אחד השכנים וסיפר שבקבוצה של החברים אומרים שגיא נהרג".
לתוך התופת// ב־12 בלילה החליט לעלות על מדים ולנסוע דרומה. "עליתי על מדי תת־אלוף, ובכיסא לידי שמתי את המדים של רב־טפסר בכבאות, לראות מה יעזור לי יותר. בדרך נכנסתי לבסיס של פיקוד העורף, שהייתי פעם המפקד שלו, משם לקחתי נשק, ובצומת אורים חברתי לגיסי שעובד במשרד ראש הממשלה. נסענו יחד לקיבוץ והגענו לשם באחת בלילה. הדר שנלחם איתו חיכה לי בש"ג והלכנו להביא את גיא. פתאום חסמו אותנו כדי שלא יהיה ירי דו צדדי, ואז ראיתי כוח של גדוד חרוב. אמרתי להם: 'הייתי המג"ד שלכם לפני עשרים שנה, תעשו כבוד לי ולבן שלי ותלכו להביא אותו, הוא שוכב עשרים מטר מכם'. הם נכנסו, מצאו אותו והביאו לי אותו על אלונקה. ראיתי אותו, חיבקתי ונישקתי אותו. הוא היה שלו ויפה, כמו תמיד".
בלתי הפיך// אחרי שגיא הוכנס לשק חללים, הגיע רכב של זק"א כדי לאסוף אותו. "מתפקידיי בפיקוד העורף הכרתי את הקצין ברכב, רס"ן חיים אוטמזגין. הוא אמר לי: 'דדי, מה קורה?'. עניתי לו: 'חיים, זה הבן שלי'. הוא התחיל לדמוע. ביקשתי ממנו לשמור עליו. הכנסנו אותו לרכב וליוויתי אותם בנסיעה מקיבוץ רעים עד למחנה שורה. בבוקר הגעתי הביתה ואמרתי לאורית אשתי: 'זהו, הילד נהרג'. בשבוע שעבר היה השלושים שלו, יותר קשה מהלוויה. בלוויה הייתי עדיין בשוק, לא עיכלתי את האירוע. רק בשלושים הבנתי שזה נכון, זה אמיתי וזה סופי. זה אסון אישי שמקבל פרופורציות לנוכח האסון הלאומי".
מתגייס// בעיצומם של ימי השבעה הוא החליט להתגייס ולחבור לכוחות הלוחמים כמי שמכיר היטב את סוגיות ההצלה וביטחון הפנים. "לשבת שבעה זה חשוב מאוד וכמובן מצווה, אבל יש כאן מצווה גדולה יותר - שצריך להילחם. אני משויך לפיקוד העורף והלכתי לתרום מהידע ומהניסיון ומכל מה שאפשר. עד היום אני בפיקוד העורף, מסייע לרשויות ולוקח חלק בצוות החשיבה של מפקד הפיקוד. זה אירוע של פעם בשבעים שנה. כל העם חייב להתגייס, להיכנס מתחת לאלונקה ולהבין שאם לא נתחיל להתנהג אחרת – כנראה לא נשרוד פה".
*** מורשת קרב ***
אור בתוך החושך// "אורית ואני ישבנו ושברנו את הראש בשאלה למה גיא לא נשאר בממ"ד ולמה הוא יצא בלי נשק, ואז נפל לנו האסימון שככה הוא גדל וככה הוא חונך. כמוהו יש מאות סיפורי גבורה, איך אנשים נלחמו נגד חלאות האדם האלה. ילדים צעירים שקראנו להם 'דור הטיקטוק' נלחמו בחירוף נפש. אימהות הגנו על הילדים ואבות הגנו על הבנות. אנשי מד"א ואנשי זק"א. יש לנו את הרוח המיוחדת הזאת, הרוח היהודית. חבל שזה מתגלה רק ברגעים קשים. את הרוח הזאת אי אפשר לנצח בחיים, גם אם היו באים 20 אלף מחבלים".
ביטחון עכשיו// "אי אפשר להתכחש שהיה כאן מחדל מטורף. מה שהציל אותנו הוא הגבורה של התושבים והגבורה של החיילים, שהגיעו כרסיסי יחידות. חיילים לקחו נשק ורצו ממקום למקום. גיא הסתער כשהיה בחופשה בלי נשק. חיילים צעירים קפצו מהבית, התארגנו והתחילו להילחם. זאת העוצמה שלנו. איפה שהיה מגע בין חיילי צה"ל ובין הרוצחים הארורים - חיסלנו אותם. אחרי שהמערכת הצה"לית התאפסה, אנחנו רואים איך היא עובדת בעזה. מכונה של מקצוענים. הדור הצעיר הזה הוא דור הניצחון. הם יעשו את מה שצריך לעשות. צריך לתת להם את הזמן ואת השקט לעבוד במקצועיות ולהשמיד את חבורה המרצחים האלה".
תנו לצה"ל לנצח// "צריכים להיות שני מאמצים עיקריים: המאמץ הצבאי – ההתקפה בדרום וההגנה בצפון, והמאמץ של החברה האזרחית. המאמצים הללו מזינים זה את זה. אם העורף לא יהיה מספיק חזק, זה יפגע במאמץ הצבאי. ואם המאמץ הצבאי לא יהיה מספיק נחוש, קטלני ומיומן – הוא יפגע בחוסן האזרחי. לכן צריך לתת לצה"ל ומערכת הביטחון את השקט לעשות בעזה את מה שהם יודעים לעשות ואנחנו, שאר האזרחים, צריכים לחזק את החוסן הלאומי".
עם ישראל חי// "כשאני רואה את פרץ האחדות, שכולם מחוברים וכולם עובדים ביחד, בלי כמובן כל הקשקשנים בצדדים, אין לי ספק שעם ישראל חי. אני רואה את צה"ל שהתאושש מהתקלה הקשה ורואה איך החיילים הצעירים יחד עם המילואימניקים עובדים ומגינים על הדרום והצפון – ואני בטוח שלא אבדה תקוותנו".
לתגובות: [email protected]
***