השבוע (ראשון) נפתח לראשונה לתנועה השלב הראשון בכביש עוקף חווארה. שרת התחבורה מירי רגב וראש מועצת שומרון יוסי דגן חנכו את שלב א' של הכביש, מצומת יצהר הגדול עד כיכר הביתות. יחד איתם נכחו באירוע רב השומרון הרב אליקים לבנון, מח"ט שומרון אל"מ שמעון סיסו, יושב ראש נתיבי ישראל יגאל עמדי, מנכ"ל נתיבי ישראל ניסים פרץ, קמ"ט תחבורה ישראל אפריאט ועוד. ראש מועצת שומרון בירך ברכת שהחיינו בשם ובמלכות והנוכחים ענו אמן בהתרגשות. יחד עם השרה רגב התכבד דגן לגזור את הסרט האדום.
הרב אליקים לבנון אמר לנוכחים: "המציאות אין לה כנפיים מהירים כשל הדמיון, כך אומר הרב קוק באורות התשובה. ההתיישבות יש לה שלוש זרועות: הקמת יישובים, הבאת אנשים וסלילת כבישים. סלילת הכבישים היא מפתח להתיישבות, ואנחנו ראינו - במקומות בהם יש יישובים אין מלחמה, ובמקומות בהם אין יישובים אנחנו משלמים מחיר יקר מאוד. בעיצומה של המלחמה רחב לבבך. בעזרת ה' שיהיה ציר תנועה לעם ישראל ולארץ ישראל ועם ישראל יצמח כתוצאה מהכביש הזה", בירך הרב לבנון.
מוביל לתנופת בנייה ביישובי גב ההר
מי שעבד קשה במיוחד בקידום הכביש העוקף הוא ראש מועצת שומרון יוסי דגן. "מדובר ביום של תקומה וניצחון הרוח על אויבינו הברברים. אנחנו מתחילים בנסיעה בשלב א' בראש מורם", אומר יוסי דגן בשיחה עם 'בשבע', ומבהיר כי הם לא מוותרים על אף כביש. "אף אחד לא בורח, הכול נשאר פתוח. ישראלים שרוצים יכולים להמשיך לנסוע בכביש הקיים, והצבא נערך לכך מבחינה ביטחונית גם בעוקף וגם בחווארה. יחד עם זאת, ברור לנו שבשלב כלשהו יפתחו את החנויות בחווארה", הוא אומר ומיד מוסיף: "כמובן שאנחנו מתנגדים לפתיחת החנויות. לא צריך לפתוח אותן כל עוד אין שקט ביטחוני. כמובן, ברור לי שרוב האנשים ייסעו החל מעכשיו בעוקף חווארה, לצד הרבה אנשים שימשיכו לנסוע בציר הראשון שימשיך להיות מאובטח".
דגן מונה את הדברים החיוביים שהכביש העוקף יביא עימו: "בעקבות הכביש החדש תהיה תנופת קליטה בעזרת ה' ליישובי גב ההר. ראשית, מדובר בכביש מהיר דו־נתיבי ודו־מסלולי שהוא הרבה יותר בטיחותי. עוקף חווארה הוא בשורה אדירה מבחינה בטיחותית, בלי תאונות ובלי פקקים", הוא מציין בהתלהבות. "כמו כן, בגלל שהוא מהיר יותר הוא גם יותר ביטחוני. הדעה המשותפת של כולנו - משרדי הממשלה, הנהגות היישובים, המועצה וגורמי הביטחון - היא שלמרות הרצון הטוב למנוע פח"ע (פעילות חבלנית עוינת – ד"ע), בסוף הפקקים כל הזמן ייצרו פיגועים פעם אחרי פעם, לכן התקבלה ההחלטה לזרז כמה שיותר את בניית העוקף בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים".
לדברי דגן, הביקוש ליחידות דיור ביישובים החל לעלות, ואפילו בזמן מלחמה. "הביקוש כבר התחיל לעלות, על אף הפיגועים בשנה האחרונה, בגלל הציפייה לפתיחת עוקף חווארה. כשנסיים בעוד חודשיים וחצי את סלילת שלב ב', מצומת הביתות לצומת תפוח, הביקוש יגבר דרמטית".
האם האצתם את הבנייה בגלל המלחמה?
"ההחלטה לפצל את מקטע א' ומקטע ב' התקבלה לפני כמה חודשים, עוד לפני הפיגוע שבו נרצחו הלל ויגל יניב הי"ד. זה לא היה במחשכים, ההחלטה התקבלה ופורסמה ברבים. מאז נתיבי ישראל עבדו לפי תורת עבודה שהייתה להם. להפך, אלמלא פרצה המלחמה הכביש היה אמור להיפתח לפני כמה שבועות, אבל בגלל המלחמה היו עיכובים בעבודות כי דרשנו מרכיבי ביטחון התקפיים וטכנולוגיים ולכן עיכבנו את הפתיחה בשבועיים".
לצד השמחה עם פתיחת הכביש החדש מדגיש דגן כי האתגרים לא תמו. ראשית הוא מזכיר את הכפר העוין הסמוך לכביש החדש, ושנית את העובדה שבקרוב ייסעו בו יהודים וערבים יחד. "הצבא מסיבה ברורה גורס כי מבחינה ביטחונית לא תהיה בכביש החדש תנועה של אזרחים ישראלים בלבד", מבהיר דגן כי הסיבה לשותפות ערבית בכביש היא שיקול ביטחוני. עוד הוא מבהיר בנוגע לכפר העוין הסמוך ביתא: "מדובר בכפר בעייתי מאוד. הצבא נערך ותהיה פריסה רצינית מאוד של אבטחה, ואנחנו כאמור עיכבנו את הפתיחה בגלל דרישות ביטחוניות והסדרי ביטחון ביחד עם הצבא. הכביש ישפר את המצב הביטחוני, וזו אמירה של מדינת ישראל".
"מפת יהודה ושומרון משתנה לנגד עינינו"
תהליך תכנון הכביש ובנייתו ארך זמן רב. תכנון הכביש החל כבר לפני כמה עשרות שנים, אך בשל בעיות משפטיות הוא נותר תקוע. "מדובר בכביש שתוכנן על ידי המועצה האזורית שומרון ומשרד הביטחון כי בזמנו הייתה להם יחידה להתיישבות, כל זאת על מנת לדחוף לפיתוח ההתיישבות בשומרון", נזכר בני קצובר, לשעבר ראש המועצה האזורית שומרון ומראשי גוש אמונים. לדבריו, כל הכבישים נעו קדימה אבל עוקף חווארה נותר מאחור. "על הנייר חוצה שומרון ועוקף עזון בוצעו, ועוד סדרה שלמה של צירים שהיו בתוכנית אב לצירים, אבל עוקף חווארה נתקע הכי הרבה בגלל בעיית ההפקעה של הקרקעות. ההיגיון שלנו היה לגבש תוכנית שלמה לכבישים כדי לפתח את ההתיישבות. כבישים הם מקדם מספר אחת לפיתוח התיישבות, יותר מכל דבר אחר. זה היה הרעיון העיקרי", מסביר קצובר.
כדי להתגבר על המכשולים לפיתוח כביש עוקף חווארה יצא יוסי דגן יחד עם ראשי מועצות נוספים ומשפחות שכולות למאבק עיקש. "לפני חמש וחצי שנים זכיתי יחד עם משפחות שכולות ובראשן הדס מזרחי ועמיתיי ראשי המועצות מלאכי לוינגר ואבי נעים לצאת למאבק על הכבישים העוקפים. הכול עד אז היה מרוח ותקוע, עד שהגענו למאהל המחאה", משחזר דגן. "אחרי מאבק, קיבלנו 800 מיליון שקל. עוקף אל־ערוב הסתיים, קלנדיה – בעבודות, הכפלת 446 – בעבודות, עוקף לובן – שלב א' הסתיים ובעזרת ה' בקרוב תחלנה עבודות שלב ב'. יהודה ושומרון עוברים מהפכה, לא פחות, בסיוע שר האוצר סמוטריץ' שמסייע לנו כלכלית ושר הביטחון יואב גלנט שמסייע בכל נושא האבטחה של הסלילה, חרף הקושי בגלל המלחמה ושלל אתגרי הביטחון. יש כאן מסר לציבור: לא צריך לחשוש להיאבק ולהפעיל כוח פוליטי ותקשורתי, לא לחשוש ממאבקים מול כל העולם. מפת יהודה ושומרון משתנה לנגד עינינו".
דגן מסתכל על הכביש בראייה כלל־התיישבותית: "בעוד פחות משנה יתחילו העבודות להכפלת כביש 5 מהמקטע שבין כיכר אריאל לצומת תפוח. תוצאת השילוב של כל הפרויקטים היא כביש דו־נתיבי מתל אביב עד הר ברכה. הכבישים הללו משנים וישנו את פני ההתיישבות היהודית בדרך למסות מתיישבים שיגיעו, כדי שביהודה ושומרון יגורו מיליוני תושבים בעזרת ה'. בתוך כל האתגרים, מדובר בקרן אור של ניצחון גדול לעם ישראל. הלקח העיקרי מהגירוש מגוש קטיף הוא שצריך שכמה שיותר יהודים יגורו ביהודה ושומרון, בדגש על יישובי העומק. שמישהו מפתח תקווה יוכל לגור באלון מורה וביצהר בלי לחשוש, זה המפתח המרכזי שאמור להדריך אותנו".
עוד אומר דגן: "הדיון העקרוני שהתקיים לפני 30 שנה האם נוסעים בתוך הכפרים או לא – הוכרע, כי במקומות שנסללו כבישים גדולים ורחבים הפכו תושבי האזור לסוג א'. לכן מבחינה מדינית כל מקום שאפשר לסלול בו כבישים חדשים, כך עושים, ובאופן טבעי כשיש כבישים נוחים ובטוחים התושבים פחות נוסעים בכבישים הישנים. נכון שבתחילה כל נושא הכבישים העוקפים ביהודה ושומרון הגיע בקטע לא טוב כי רבין, גדול סוללי הכבישים מאז הורדוס, סלל כבישים ביהודה ושומרון כדי לאפשר את הסכמי אוסלו, כדי שאישה תיסע ולא יעצור אותה שוטר פלשתיני במחסום, ועדיין, כבישים עוקפים מחוללים מהפכה", הוא מתעקש. "כביש חוצה שומרון נחנך באינתיפאדה הראשונה, ונסעו בו בהתחלה על מצעים ולא על אספלט, וכיום אנחנו רואים את איכות החיים של כל ההתיישבות במערב השומרון. ממש גרים במזרח גוש דן עם כביש דו־נתיבי ודו־מסלולי. וכך יהיה גם בעתיד. אם כיום הדרך מקדומים לקרני שומרון מלאה בפקקים, ברגע שייסלל עוקף פונדוק היישובים שבי שומרון וקדומים יגדלו מבחינה מספרית. הדרך למיליון בשומרון עוברת באישורי בנייה, בשימור אדמות המדינה וכמובן בכבישים גדולים, דו־נתיביים, מוארים, נוחים, איכותיים וביטחוניים. זו הדרך לניצחון במספר היהודים שיגורו בלב השטח", הוא פוסק.
"האויבים צריכים להתמגן ולא אנחנו"
אך לא כולם שמחים וששים על כביש העוקף החדש כמו דגן. לא מעט מתיישבים מוטרדים מהמציאות החדשה. "יש הרבה מסקנות שצריך להסיק בעקבות הטבח הנורא בדרום, אבל נראה שהדבר החשוב ביותר הוא שאסור לברוח משום שטח ולקוות שהאויב יתעצם ויתבסס בשטח הזה בלי שזה יתפוצץ לנו בפנים", אומר אורי קירשנבום, תושב יצהר. לדבריו, "חלפו להם הימים השקטים ביותר בתולדות ציר חווארה מאז פרוץ המלחמה. בלי פיגועי ירי שהיו בציר על בסיס כמעט יומיומי, כמעט בלי פיגועי אבנים שהיו מתרחשים בציר כל כמה שעות. עם פרוץ המלחמה הצבא הבין את המצב וסגר את הכביש ואת החנויות שעל הציר. העוקף הוא פתרון תעבורתי חשוב לתושבי גב ההר, אבל מי שחושב שפתיחת הכביש החדש יכולה להיות סיבה לחזרה לשגרה בחווארה צפוי חלילה לראות עוד דם שנשפך בציר ובאזור בכלל. ראינו עם מי יש לנו עסק, מעזה יוצאים לשחוט תינוקות ונשים, ובחווארה מהללים אותם ומקווים שגם הם יזכו לרצוח אותנו. מי שחושב שאם נעניק לתושבי חווארה שקט ותעסוקה מצבנו הביטחוני יוטב - חי בקונספציות שהתפוצצו לנו בפנים בשמחת תורה".
דברים דומים לאלה של קירשנבום אומר משה פואה, תושב אלון מורה: "עוקף חווארה הוא כמו עוקף עפולה מבחינתנו, תעבורתי ולא ביטחוני, שלא יעלה על הדעת שזה פתרון ביטחוני", מציין פואה. "הערבים של חווארה הם בדיוק אותם ערבים של עזה. לא להתבלבל, הם רוצים לשחוט אותנו והם מחכים ליום שזה יתאפשר להם. מי שבורח מהטרור, הטרור ירדוף אותו. הפתרון הוא להפוך את חווארה ליהודית ולא לברוח מחווארה. ברור לי שיגיע יום וחווארה תהיה יהודית, ומחובתנו לפעול לכך עכשיו ולא לחכות למספר אבדות גדול כדי שזה יקרה, כפי שקרה בעזה. בשנה האחרונה ספגנו בלי סוף אבנים ופיגועים, למרות שיש המון חיילים שאבטחו. לעומת זאת בחודש האחרון היו יחסית מעט מאוד חיילים ולא היו פיגועים, כי נאסרה כל תנועה של הנאצים מחווארה וכל החנויות היו סגורות. לכן המגמה הזאת חייבת להישמר", הוא אומר.
"התנאי לפתיחת התנועה ולפתיחת החנויות צריך להיות ברור: רק אחרי שיניפו בחווארה דגל לבן וכל הכפר ייצבע בכחול לבן שמבהיר מי בעל הבית, וכאשר נשים וילדים יוכלו להסתובב ללא חשש ברחובות הכפר ותהיה התיישבות יהודית בכפר ללא צורך באבטחה. אם לא נדרוש ונפעל בכל כוחנו לכיוון הזה ורק נמשיך כל הזמן בהשקעה בשמירות ובקניית עוד אקדחים ואמצעי לחימה לתושבים ולכיתות הכוננות, אנחנו מפסידים. כל החשיבה חייבת להתהפך, האויבים צריכים להתמגן ולחשוש ולא אנחנו, וכמה שנבין זאת מוקדם יותר כך ייטב לכולנו במערכה".
כשלב ראשון, אומר פואה, "צריך לקחת את חנות הפיצה שפרסמה הסתה ובזכות לחץ התושבים נהרסה ולהפוך אותה לישיבה. אם אנחנו לא הופכים את הקערה אנחנו מפסידים בקרב, כי לאנשים לא יהיה אינטרס לנסוע דרך חווארה והיא תיהפך להיות שכם", הוא מתריע. "ראינו כבר את השלטים של אין כניסה ליהודים שהציבו ואחר כך הסירו, כנראה הייתה למערכת הביטחון פאשלה והם רצו קדימה מהר מדי. השאיפה הסופית שלהם היא שבחווארה לא ייסעו יהודים ובעוקף ייסעו יהודים ונאצים ביחד. הם יעשו זאת בשלבים לאט לאט. אנחנו חייבים להתעורר עכשיו".
פואה לא מדבר בחלל ריק. העיתונאי אלחנן גרונר (הקול היהודי) פרסם השבוע כי "בניגוד להתחייבות מערכת הביטחון, מג"ב חסמו תנועת יהודים בכביש חווארה". מה יקרה בסוף? ימים יגידו. "יש התרעות חמות על פיגועים בחווארה, כך אמרו אנשי מג"ב לתושבת איתמר השבוע, והמליצו לה לנסוע דרך העוקף. ולמה יש התרעות חמות? כי פתחו את הכביש למחבלים", מזהיר פואה. "כולנו זוכרים מה היה ביום שישי כמה שעות לפני שמחת תורה. הם התפרעו, זרקו אבנים, הסתובבו עם כלי נשק וחסמו את הציר במשך שעות. אם השינוי הוא רק בדרך של התמגנות ביישובים אנחנו לא ננצח".
בני קצובר מנסה למצוא את דרך האמצע. הוא תומך בכביש החדש ושמח על תרומתו לאיכות החיים של התושבים והמבקרים באזור, אך לא שש יתר על המידה בשיח הביטחוני. "אני מתכנן לנסוע בכביש החדש השבוע, וחושב שהכביש יעשה את שלו בהיבט הפיתוחי, כי הוא מהיר ונגיש, מביא תיירים ומבקרים ומקדם פיתוח. אחרי שהעננים הקשים מעל ראשנו יתפזרו, נרגיש כולנו את הפירות החיובים של הכביש הזה. יחד עם זאת, אני חושב שיהיה אפשר לנסוע גם בעתיד בתוך חווארה, ואם לא - צריך להיאבק על זה. צריכה להיות שם אחיזה יהודית".
קצובר רואה בכביש החדש פתרון לפיתוח האזור אך לא מענה לטרור. "המשמעות של אחיזה במקום באמצעות כביש בלבד היא די מוגבלת. מה גם שהכביש החדש נותן אותו ערך כמו הכביש הישן אם מדובר בנוכחות יהודית. התפקיד של כביש הוא פיתוח אזורי. העוקף סמוך לכפר ביתא, מראשוני הכפרים הפורעים, שבו נרצחה תרצה פורת הי"ד. כבר אז הם הצטיינו בעוינות שלהם. העניין העיקרי, לעניות דעתי, הוא שהכביש הזה הוא כמו ציר גלעד. למה דחפנו לסלילתו? אי אפשר היה לעבור בשכם, וצריך היה משהו חלופי. מדובר בתוכנית אב לכבישים שתביא לידי כך שהאזור יוכל להתפתח בצורה מואצת על ידי יהודים, תעשייה, תיירות והכול, זו השורה התחתונה, למרות שהפתיחה נפלה בנסיבות קצת יותר מורכבות. אני לא חסיד של פתרון בעיה ביטחונית באמצעות בריחה, אלא שהכביש נוצר בעיקרו לפיתוח ההתיישבות. בשורה התחתונה, אני שמח על מקדם הפיתוח. האם הכביש יעזור גם לביטחון? את זה נראה בעתיד".
***