העובדה שלרבקה נולדו תאומים שונים באופיים זה מזה בתכלית השוני, אינה מפתיעה אותנו. היא צפויה למדי על רקע כל מה שהתברר עד כה בספר בראשית, כפי שיבואר להלן.
חכמי החינוך עדיין לא הכריעו בשאלה אם הסיבה העיקרית להבדלים בין ילדים היא השוני בנתונים הטבעיים, הגנטיים ביניהם, אוהשוני בין סביבות הגידול שלהם. מן הסתם, כרגיל במחלוקות שאין להן הכרע לאורך זמן,יש לומר שאלו ואלו דברי א-להים חיים, הנתונים הטבעיים ובית הגידול משלימים זה את זה בעיצובו של הילד והמבוגר שיתפתח ממנו. למעשה, גם אי אפשר לערוך ניסוי שיבחן את הסיבה להבדלים, שהרי גם שני תאומים זהים שגדלו בבית אחד, וההורים השתדלו לגדל אותם בתנאים שווים לחלוטין, אינם זהים כלל. גם הנתונים הטבעיים שלהם יהיו שונים מעת הווצרם, וגם קורות החיים שלהם יהיו שונים, בכל יום ויום, החל מיום לידתם.
יעקב ועשו נבדלו זה מזה מראשית ברייתם וההתרוצצות ביניהם התחילה כבר בבטן אמם. הראשון נולד אדמוני, כולו כאדרת שער, והשני נשאר איש חלק אפילו לאחר שגדל ובגר. גם את הלידה חוו באופן שונה: האחד יצא ראשון, השני יצא וידו אוחזת בעקב אחיו. בהתבגרם, גדל האחד להיות איש יודע ציד איש שדה, והשני איש תם יושב אהלים. האבא אהב את דרכו של הראשון ותמך בו, האמא אהבה את השני ועודדה אותו.
רש"ר הירש (בראשית כה כז) טוען שרבקה ויצחק טעו בדרך החינוך של הבנים, שכן הם לא העניקו לכל אחד מהילדים את החינוך ההולם את אישיותו ואופיו. הרש"ר נסמך בביקורתו על מדרש:
"ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר: משל להדס ועצבונית (שיח קוצני)שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו. כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים. אמר רבי אלעזר: צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר 'ברוך שפטרני מעונשו של זה'" (בראשית רבה סג י).
כך כתב רש"ר הירש: "כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנך לנער על פי דרכו" וגו' (משלי כב, ו). יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורבגווניות, כריבוי תכונות האדם, וכרבגווניות דרכי חייהם".
התפיסה החינוכית של הרב הירש נכונה בוודאי, וכיום גם נפוצה ומקובלת הרבה יותר מכפי שהיתה בימיו, במאה התשע-עשרה בגרמניה. אולם הביקורת שלו על אבותינו מוטעית, לעניות דעתי. הכתוב דווקא מדגיש שעשו היה איש יודע ציד בתמיכתו ובעידודו של אביו, ויעקב איש תם יושב אהלים בתמיכתה ועידודה של אמו. המתכונת הבריאה והטבעית של משפחה דו-הורית, שבה הורים שונים זה מזה מטפחים שונות אצל הילדים, התקיימה בצורה סבירה גם בביתם של יצחק ורבקה.
ההבדל בין יעקב לעשו בשרשו הוא הבדל מבורך ורצוי. עשו הוא איש שדה, איש העולם הזה הפועל בעולם העשייה והחומר, ויעקב הוא איש תם יושב אהלים, איש הרוח. יצחק מעודד את עשו לעבוד את ה' בדרכו, ומבקש להאציל לו את ברכת ה': "ויתן לך ה' מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש". ליעקב הוא שמר את ברכת אברהם, ונתנה לו לפני צאתו לחרן.
אלא שעשו לא מילא את התקווה והייעוד שיעד לו אביו יצחק, "ויבז עשו את הבכורה" ובחר בדרך של חטא ורשע. יצחק, שעיניו כהו, לא הבחין בכך שעשו יצא לתרבות רעה, וחפץ לברכו, אבל רבקה ראתה והבינה זאת, ולכן יזמה שגם ברכת העולם הזה תגיע ליעקב. מכאן ואילך נאלץ יעקב לשאת את המשא הכפול. הוא עזב את האוהל ויצא לנדוד לחרן, לעבוד כרועה צאן אצל לבן שנים רבות עד שזכה לחזור לארץ ישראל, לבית אל, למקום המזבח והשראת השכינה, לייעודו הראשוני. בניו של יעקב, בני ישראל, יהיו מופקדים גם על האהל וגם על השדה, ועל השילוב ביניהם: בין תורה לעבודה, בין האהל ובית המדרש לבין השדה ועולם העשייה. דבר זה ניכר מברכותיו של יעקב לבניו לפני מותו. הוא ברך אותם בברכות המשלבות הישגים רוחניים וחומריים זה לצד זה.
פרשת יעקב ועשו עולה בקנה אחד עם כל מה שלמדנו מתחילת ספר בראשית על השניות הטבועה בעולם משורש בריאתו. אין לצפות לאחידות בעולם למרות אחדותו וייחודו של הבורא. הריבוי והגיוון הםחלק בלתי נפרד מעולמו של הקב"ה, מחינו ומיופיו.
השונות והגיוון מאפשרים את הבחירה, והבחירה החופשית של האדם מאפשרת את קיומו של הרע ושל החטא.
כשם שהקב"ה ברא ביום הראשון את האור ואת החושך, את הטוב ואת הרע, וביום הששי ברא את האיש והאשה שבחרו לחטוא בו ביום, כך גם בכל משפחה שבה נולדים ילדים, נולדים עימם גם השוני והגיוון, וגם האפשרות לבחור ברע ובחטא. ההורים יכולים להשתדל כמיטב יכולתם, אך הם לא עדיפים על הבורא. אם ה' לא רצה ליצור אדם משולל בחירה, ולא רצה למנוע ממנו את הבחירה ברע, גם הורים בשר ודם אינם יכולים לעשות זאת. כאשר הבנים בוחרים ללכת בדרך שאינה רצויה בעיני הוריהם, אין זו בהכרח אשמתם של ההורים. הם יכולים להתנחם בכך שגם בבתיהם של אבות האומה וגדולי הדורות צמחו גידולי פרא, שרחקו מאד מדרך האבות.
שני לקחים חינוכיים עולים מפרשתנו. האחד, כפי שאמר הרש"ר הירש, "חנוך לנער על פי דרכו": יש להכיר את כישוריו ותכונותיו של כל ילד ולהשתדל לגדלו בהתאם להם ולא לחנך בתבנית קבועה של חינוך אחיד לכל. האחר, שיכולתם של ההורים לעצב את ילדיהם כרצונם מוגבלת למדי, ובסופו של דבר הם מברכים "ברוך שפטרני" ומחכים לראות לאן יצמח השתיל שנטעו, טיפחו וגידלו באהבה.
בימים אלה, בני בניהם של יצחק ורבקה ממשיכים את המלחמה עתיקת היומין בין בית יעקב, שבטי ישראל, לבין בית עשו, זרעו של עמלק. מלחמה זו אינה נובעת מן השוני האישיותי בין יעקב איש תם לעשו איש השדה. לו כך היה, יכולים היו עשו ויעקב לחלק ביניהם את הארץ ואת תפקידיהם בה, כפי שקיווה יצחק, וכפי שחילקו ביניהם בני יעקב. הקונספציה המוטעית שלקינו בה, האמונה התמימה שעמלק עשוי להסכים לחיות עם בני יעקב בשלום, היא המשך ישיר לעיוורונושל יצחק בן אברהם, שוחר הטוב והחסד. המלחמה מחוייבת לנוכח בחירתו של עשו בדרך הרשע, כפי שזיהתה נכונה רבקה אחות לבן, אמם המפוכחת.
מלחמה זו מהווה המשך למאבק קדום עוד יותר, בין הטוב לבין הרע, בין האור ובין החושך. זו מלחמה שנוגעת לתיקונו של כסא ה' בעולם, והכרעתה הסופית תהיה רק לעתיד לבוא. כפי שנאמר במלחמת עמלק, "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", "כי יד על כס י-ה'... מלחמה לה' בעמלק מדור דור". אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו וזכרו של עמלק.
הכותב הוא ראש המכללה האקדמית הרצוג ויו"ר מועצת החמ"ד