הרב ינון קליין בעזה
הרב ינון קליין בעזהצילום: באדיבות המצלם

ליל שבת, פרשת תולדות, בית חאנון.

מסביבנו רעש אדיר של פגזים ויריות, הצבא על כלל זרועותיו עובד בכח כנגד האויב. אנחנו, בתוך אחד הבתים, מתפללים קבלת שבת ושרים: "התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי על יד בן ישי בית הלחמי קרבה אל נפשי גאלה".

והמילים מקבלות פתאום משמעות – התנערי מעפר, אחרי שמחת תורה יום איום בו הושפלנו עד עפר, האומה מתנערת, קמה כאריה ולובשת בגד תפארת – מדי צה"ל. ומתוך המלחמה יש ציפייה גדולה לגאולה גדולה ושלימה בביאת משיח בן דוד.

בשבת הבאה, נקרא את פרשת ויצא, שם הבטיח הקב"ה ליעקב אבינו (בראשית כח, יד): "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ".

רבנו בחיי מבאר שבדמיון לעפר הארץ יש כוונה נסתרת: "שלשון עפר הוא כולל השפלות והמעלה: השפלות שיהיה זרעו בגלות בין האומות שפלים כעפר ומדרך כף רגל, והמעלה שיעלו לבסוף על כל האומות ויתגברו באחרונה, כעפר הזה שהוא מדרך לכל והוא מתאבק ועולה באחרונה על הדורכים אותו".


ויש עוד יותר מזה. באוצר המדרשים (תהלים, קיט כה) כתוב שההבטחה ליעקב היא: "מה עפר הארץ מכלה כלי מתכות והוא מתקיים לעולם כך בניך מכלים כל אומות העולם והם קיימים לעולם".ובכל דור קמים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם ואנו מכלים אותם.

גם הפעם, הערבים הפראים קמו עלינו לכלותינו, והקב"ה מציל אותנו ומסייע בידינו להכות אותם ולכלותם.
ומיד אחר כך, צריך להמשיך הלאה לבית הבא: "התעוררי התעוררי, כי בא אורך, קומי אורי, עורי עורי שיר דברי כבוד ה' עלייך נגלה" – הגאון הרב שאול ישראלי זצ"ל אמר ביום הזכרון בשנת תשנ"ב: "כי לא על טס של כסף הוגשה לנו המדינה, כי מחיר דמים יקר שילמנו, וזה מחייב אותנו לשמור בנאמנות על טוהר דמותה, ועל היותה ביטוי נאמן לרוח המסורת של ישראל סבא, כפי אשר נשמר והועבר אלינו בטהרתו מדור לדור... נקשיבה נא לקול העולה מקברותיהם של חיילינו- חללנו, לבל נבזבז את אשר קנו בקנין הדמים, שהוא הקנין הטהור והקדוש ביותר.

נתאזר עוז להגן נגד כל אויב ומתנקם באמונת אומן באלקי ישראל הסוכך על עמו ישראל מאז ועד עולם".
דבר שנקנה במחיר כבד כל כך, בכאב גדול כל כך – מוכרח להיות הדבר הכי טוב בעולם. לא מספיק להתנער מן העפר, צריך להתרומם ולעלות עוד קומה, "ואולך אתכם קוממיות", לא די לנו בבטחון, בשקט ובשלום – אנחנו רוצים קומה נוספת, קומת הרוח - "שיר דברי" ואין שירה אלא תורה, ואז "כבוד ה' עלייך נגלה", במהרה בימינו אכי"ר.