חברת הכנסת מיכל וולדיגר מתייחסת בריאיון לערוץ 7 על המשך הלחימה ולצורך בהשבה של החוסן הלאומי.
"חטפנו קשה בשמחת תורה ומאז עברו 44 ימים. אנחנו כבר לא מוכנים עוד לקונספט של חמאס מורתע. החיילים שלנו, הבנים והבעלים של כולנו עמוק בעזה וחלקם בצפון ולא נפסיק עד אשר חמאס לא רק יובס אלא יחוסל סופית והחטופים כולם יחזרו הביתה", אומרת.
בימים אלו, אומרת וולדיגר, עלינו להשיב לעם בישראל את החוסן הלאומי הבנוי למעשה מהחוסן האישי של כל אזרח ואזרח, והדברים מתחילים בהחזרת האמון במערכות: "אנחנו צריכים לעשות בדק בית ולתקן א המערכות שהיו אמורות להגן על אזרחי ישראל וכשלו, שזה כמובן מערכת השלטון, המערכת הצבאית, המשפטית ואיתן כל המערכות של מדינת ישראל. אנחנו עושים הכול לא רק כדי שהן תחזורנה לפעילות אלא כדי שהן תהיינה איכותיות יתר וטובות יותר".
באשר להחלטה להעברת דלקים, גם אם בהיקף קטן, לרצועה, אומרת חברת הכנסת וולדיגר כי היא "מבכה על ההחלטה הזו. היא לא נכונה ופסולה מכל כיוון. אסור לנו להכניס משהו שמחזק בין אם בפועל ובין אם רק מעניק תחושת ניצחון לחמאס, ובוודאי שאם כבר התקבלה החלטה, אז לפחות שהא תהיה כנגד קבלת מידע או הכנסת הצלב האדום לחטופים. זה חייב להיות הומניטארי תמורת הומניטארי. אנחנו מזלזלים בחטופים ופוגעים בהם כשאנחנו מכניסים דלק לרצועה כי האזרחים בעזה סובלים. סליחה, כל משפחות החטופים לא סובלים? והחטופים עצמם לא סובלים? ואנחנו לא סובלים? כשנקבל לפחות ידע עליהם אפשר יהיה לחשוב על הכנסת דלק כי הם עלולים לפח מחלות או מגפות. רגע לפני כן, לא לתת שום דבר".
את העסקה המדוברת עם החמאס מגדירה וולדיגר כעסקה עם השטן, אך לכך היא מוסיפה ומציינת כי הדברים מורכבים: "אין שחור ולבן, ולכן כולם תמורת כולם, כשכולם יהיו פה אפשר יהיה לדבר. אבל להחזיר חלק? וכי דמם של אלה פחות מדמם של אלה? יש לנו בעיה רצינית. אני מבינה את הקושי אבל מה שחשוב הוא החטופים, בני המשפחות שלהם ועם ישראל. צריך לעשות הכול כדי להחזיר אותם גם ברמה הצבאית ובוודאי שלא להכניס שום דבר הומניטארי אם אנחנו לא מקבלים שום דבר בסיסי".
על המפגש שלה עם משפחות החטופים היא מציינת את הקשר הרציף שהיא מקיימת עם רבות מהמשפחות, קשר בשיח ובמפגשים: "אני מלווה אותם. אני מבינה את הכאב. זה בלתי אנושי. בלתי אפשרי לחשוב מה קורה ליקירים שלנו שנמצאים בידי המטורפים האלה. זה בלתי הגיוני בעליל, ואני מחזקת אותם ואומרת שנעשה הכול כדי להחזיר אותם הביתה".
"אסור לתת להם ולו ציפורן קטנה של הומניטארי מבלי שאנחנו לפחות מקבלים מידע על מצבם, אם מישהו מטפל בהם ונותן להם את מה שהם צריכים", היא שבה ומדגישה.
לשאלתנו קובעת וולדיגר כי התפטרותה מכהונת סגנית שר האוצר היה צעד נכון וכעת יש למקד את כל המאמצים והמשאבים בחתירה ליעד הניצחון במלחמה: "המאמץ המלחמתי הוא לא רק בעזה, אלא גם בעורף, אלו גם האזרחים ואנחנו צריכים להחזיר לאזרחים את האמון במערכות המדינה, בין היתר במערכת השלטונית".
על הביקורת שממשיכה להיות מוטחת במפלגתה על אף הניסיון שלא לערב פוליטיקה בימי מלחמה, אומרת וולדיגר כי היא מניחה את כל השיח הזה בצד: "בבסיס עם ישראל הוא עם נפלא. אני פוגשת את האנשים הנפלאים שמגיעים לפה וכולם בסוף רוצים את הטוב למען מדינת ישראל ועם ישראל, לכן עזוב עכשיו ימין ושמאל. מותר להתווכח ולדון ואנחנו חייבים לדון בכך, אבל כולנו רוצים טוב. אסור להתווכח על האדם, מותר להתווכח על הדעות. ראיתי מה קרה לחברי צבי סוכות כשהוא הגיע למטה משפחות החטופים, אבל אני בטוחה שאלו לא המשפחות ולא העם אלא כמה אנשים שמנסים להכניס פוליטיקה גם בימים אלו, וזה לא הזמן ולא המקום. נשאיר את הוויכוחים לימים אחרים. כרגע אנחנו ממוקדים בשתי מטרות: להחזיר את החטופים הביתה ולנצח את החמאס".
באשר לתופעת ההתפכחות בחברה הישראלית, סבורה חברת הכנסת וולדיגר כי לאחר כעשור בהם הודהדה שוב ושוב התפיסה שהחמאס מורתע המציאות תפחה לאנשים בפנים והם מבינים שאין עם מי לדבר: "הבינו שאלה לא בני אדם אלא חיות טרף שטורפים כדי להתענג ולא רק כדי לאכול, ולכן כל מי שעיניו בראשו מבין שאין עם מי לדבר. המטרה שלהם היא לזרוק אותנו בים בין אם נהיה בתל אביב, עכו או ארצות הברית. בעיניהם אין לנו רשות לנשום. אנשים מתפכחים ומבינים מי האויב שלנו ולומדים להבחין בין אויב לאוהב".