מלחמת עזה, או בשמה המקורי - "חרבות ברזל", מטלטלת את התפיסות הפוליטיות והמדיניות של אזרחי ישראל בפרט ויהודי העולם בכלל.
נראה כי המנהיגות החרדית מבינה כי לא ניתן יהיה להעביר בשנים הקרובות את השינוי "חוק הגיוס" כמתוכנן, משרד הביטחון מכיר בצורך במתנדבים מהאוכלוסייה החרדית בתחומי הצלת חיים וכבוד המת בעת חירום כזק"א ו"איחוד הצלה", ואזרחי ישראל מוכנים לראות בהתנדבות בארגוני הסיוע כהשתתפות בנשיאה בנטל.
מציאות חדשה זו מהווה כר פורה לצמיחת פתרון מוסכם לשילוב "חבורת הלומדים" אשר פרשו מלימוד מתמיד, באופן רשמי ומוסכם, בצרכי החברה הישראלית כולה, בשגרה ובחירום.
השירות האזרחי, אשר הוקם בשנת 2007 על ידי ד"ר ראובן גל, כיישום מאוחר של המלצות וועדה בראשות השופט צבי טל (ממנה נולד 'חוק טל' הידוע), יצר הלכה למעשה פלטפורמה המאפשרת התנדבות של צעירים חרדיים, אשר לא היה בכוונתם להתגייס לצבא. נשיא המדינה, ראובן ריבלין (2017) קבע, כי הסדר הישראלי החדש, דורש מאתנו היום לעבור מהתפיסה המקובלת של רוב ומיעוט, לתפיסה חדשה של שותפות בין המגזרים השונים בחברה הישראלית. מנהלת השירות האזרחי שהוקמה הייתה ביטוי מוחשי לתפיסה זו.
במחקר שערכתי במסגרת המכללה לביטחון לאומי ואוניברסיטת חיפה, בשנת תשע"ט (2019), נמצא שכיום המטרה העיקרית של השירות האזרחי בחברה החרדית, הינה לחזק את הקשר וההזדהות של האזרח הצעיר עם הקהילה, החברה והמדינה.
נמצא כי מתנדבי השירות האזרחי נוקטים באסטרטגיית "התבדלות"(separation) – שמירה מרצון או מכפייה של תרבות המקור, וחוסר רצון לקֶשר עם קבוצת הרוב ואימוץ תרבותה.
כמו כן נמצא כי ההון החברתי הנוצר כתוצאה מן הפרויקט, איננו "הון חברתי מלכד" (Bonding), אשר מתאפיין בזהות משותפת, אלא "הון חברתי מגשר" (Bridging), המכיל רשתות מרקע מגוּון (Putnam, 2000).
בחינת תפיסת מטרות השירות האזרחי, בכל שלשת הרבדים המרכיבים את המפעל החשוב הזה -- קובעי מדיניות, הגופים המיישמים (עמותות אזרחיות), ומתנדבים – העלתה כי קיים שוני מהותי בתפיסת המטרות בין הרבדים השונים, ואף לעיתים בתוך אותם רבדים עצמם, בתקופות שונות. הפער העיקרי בתפיסת המטרות נוצר במעבר בין קובעי המדיניות בכנסת ששאפו במקור לשוויון בנטל) לגורמים המיישמים (המוּנעים על ידי מטרות חברתיות, אידיאולוגיות וכלכליות). כמו כן העלתה בחינה זו כי מטרת ה"שוויון בנטל" כתפיסתו בתקופת ייסוד המדינה, אינה עוד מטרה יחידה או עיקרית בשילוב החברה החרדית בשירות האזרחי.
המחקר העלה כי בניגוד להשערת החוקר, רוב המתנדבים מהקהילה החרדית פועלים במסגרות אשר יוצרות חשיפה לאוכלוסייה שאיננה חרדית, ואלו בחרו באסטרטגיית "ההשתלבות" integration) ) במקום ההתנדבות, תוך שמירה על ייחודם כחרדים. כלומר – שימור תרבות המקור, לצד רצון למגע ולקשר עם קבוצת הרוב והימנעות מאימוץ תרבותה. לעומת זאת, הקבוצה אשר בחרה מסגרת התנדבות בתוך הקהילה החרדית עצמה בחרה באסטרטגיית ה"התבדלות", דהיינו – חוסר רצון לקשר עם קבוצת הרוב ואימוץ תרבותה, ובמקרה שהקשר נדרש לצורך ההתנדבות – הקפדה על קשר מקצועי נדרש בלבד.
עוד נמצא, כי ההתנדבות בשירות האזרחי אכן מעצימה את ההון החברתי של החברה הישראלית כולה, באמצעות איחוי השסעים ותרומה למאמץ החברתי והכלכלי הקולקטיבי. זאת כיוון שההון הנצמח הינו הון חברתי מגשר ואינו רק הון מלכד אשר תורם לקהילה החרדית לבדה.
הגידול המואץ בעשורים האחרונים של חלקו היחסי של המגזר החרדי המתבדל בקרב אוכלוסיית ישראל יצר צרכים לאומיים, חברתיים וכלכליים חדשים. ייתכן שאם יוצבו צרכים אלה כמטרות רשמיות לשירות האזרחי, והמשאבים ימוקדו בהתאם, יוכל השירות האזרחי להגביר את "אחדות ישראל", אם כי – בדרך שונה מהמתוכנן. רצון להשגתן של מטרות המפעל, מחייב את הגדלת פרויקט השירות האזרחי להיקפים גדולים בהרבה, יצירת אפיקי התנדבות נוספים כזק"א ו"איחוד הצלה", פתיחת ארגוני חסד ועזרה הדדית חרדיים נוספים לקהל הישראלי הרחב, והעצמת המתנדבים בתחום הכלכלי-עסקי.
הכותב, המשמש בעשור האחרון בתפקיד ממשלתי ניהולי בכיר, סבור כי בשלה השעה להסכמה היסטורית, אשר תהווה גורם מגשר ומאחד בחברה הישראלית, באשר תשמור על עצמאות ניהול ותפקוד ארגוני השרות בשגרה וזרוע ביצוע של פיקוד העורף בחירום (בדומה להסדר עם מגן דוד אדום).
פרטי ההצעה בשלבי גיבוש סופיים, והיא תוצג בקרוב.